פסק-דין בתיק ת"א 2110-08 - פסקדין

מבוא

1.   לפני בקשת הכשרת היישוב בישראל בע"מ (להלן: "המבקשת"  או "התובעת") להפסיק  ולמחוק את התובענה מכוח תקנות 100 ו-154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן:" תקנות סד"א") ללא מתן צו להוצאות.

הבקשה

2.   ב"כ התובעת טען בבקשתו, כי המחלוקת בין הצדדים הינה פרשנותו של סעיף 9.1. להסכם שנחתם בתאריך 14.4.2003 בין מעריב החזקות בע"מ (להלן :" מעריב") ובין מ.א רויכמן תקשורת בע"מ (להלן: " הנתבעת 2") וכן בין הד ארצי בע"מ (להלן: " הנתבעת 1")  במסגרתו הנתבעת 2 רכשה ממעריב את מלוא הבעלות והשליטה על הנתבעת 1.

לפי סעיף 9.1 להסכם, היה על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 12,950,000 ש"ח בשישה עשר תשלומים רבעוניים שווים החל מתאריך 1.7.2007, תוך התחשבות בתזרים המזומנים שלה. היות והנתבעת 1 לא כיסתה החוב הוגשה התובענה דנן.

ב"כ התובעת ציין , כי האמירה "בהתחשב בתזרים המזומנים" נוספה רק על מנת ליתן בידה כלי נוסף להתגמשות ולהתחשבות בנתבעת 1 לפי שיקול דעתה.

3.   הנתבעים מודים בכתב הגנתם בקיום החוב. יחד עם זאת טוענים כי פירעון החוב מותנה בתזרים המזומנים של הנתבעת 1. מאחר ותזרים המזומנים אינו מאפשר את תשלום החוב, כי אז מועד הפירעון טרם הגיע.

4.    נוכח הספק שהתעורר ביחס לבשלותה של התביעה ולהתקיימות הנסיבות המתאימות לגביית החוב, כהמשך להמלצת ביהמ"ש, ביקשה התובעת למחוק את התובענה.

ב"כ התובעת הוסיף, כי מתקיימים כל התנאים לכך שביהמ"ש ייעתר לבקשה, כאשר על פי הפסיקה, ביהמ"ש ייעתר לבקשה להפסיק תובענה אלא אם התקיים אחד משני החריגים הבאים:

• כאשר הנתבע הפסיד יתרון של ממש.
• כאשר יש בבקשה משום שימוש לרעה בהליכי  משפט.

(ראה: ע"א 1628/92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ,פ"ד מח(2) 372,(1994); ע"א 302/83 חשולי כרמל נ' משה נסחלהטשווילי, פ"ד לט(2) 831, (1985)).

במקרה דנן, טען ב"כ התובעת, לא מתקיים אף לא אחד משני החריגים. כמו כן, הבקשה מוגשת בשלב התחלתי יחסית של ההליך המשפטי בתום לב ובניקיון כפיים מוחלט.

5.   באשר להוצאות, טען ב"כ המבקשת, כי אין מקום לחייב בהוצאות בגין הפסקת ומחיקת הליך, לחילופין, טען כי יש לפסוק על הצד הנמוך ביותר (ר' ת"א (י-ם) 747/95  אור ים בינוי ופיתוח בע"מ נ' אגודת מרכז רפואי שערי צדק ,(טרם פורסם, 16.2.2000); ת"א 13299/07 בנק לאומי נ' כלל חברה לביטוח, (טרם פורסם, 11.4.10); ת"א 8556/03 בנק לאומי נ' יוסף (טרם פורסם, 15.8.2008)).

לאור האמור, התבקש ביהמ"ש  להפסיק את התובענה ולמחוק אותה, ללא צו להוצאות.

תגובה לבקשה

6.   ב"כ הנתבעים מתנגד לבקשה כפי שהוגשה. לטענתו, התביעה תלויה ועומדת למעלה משלוש שנים במהלכם הוגשו כתבי טענות, ניתנו צווי גילוי מסמכים, התקיימו ישיבות קדם משפט, התקיים הליך גישור ממושך ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית. נכון להיום, כך נטען, התיק בשל להוכחות.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעים, כי בקשת המבקשת מטרתה לשלול מהנתבעים יתרונות שרכשו במהלך ההתדיינות. יש לזכור, כי לב המחלוקת הינו פרשנות האמירה "בהתחשב בתזרים המזומנים". התובעת הביאה עדות יחידה להוכחת גרסתה ואילו הנתבעים הגישו שלושה תצהירים וביקשו לזמן את מר רוני קלינפלד. כל ארבע העדים תומכים בגרסת ההגנה.

כך גם בשאלון שהועבר לתובעת, היא נשאלה לפרשנות הביטוי ואם היו עדים המאשרים פרשנות זו. בתשובה  לשאלון נרשם כי היו שלושה עדים ( מר אודי אמיר, עוה"ד ברק לוכטנשטיין ועוה"ד הדס גבע מדליה), אלא שלא הוגש כל תצהיר מטעמם.  אי הגשת תצהיר כאמור תומכת בגרסת הנתבעים. ב"כ הנתבעים הדגיש, כי עפ"י הפסיקה אין מורים על הפסקת תביעה, אם יש בכך כדי לבטל את היתרון שרכש הנתבע ובכך קיים יתרון (ראה: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 1992; י' זוסמן " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 477-478; א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" , מהדורה עשירית,  עמ' 302).