פסק-דין בתיק ת"א 18706-08

מונחת לפניי תביעה לפיצויו של התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשל אירוע שהתרחש עת שהה התובע בגן הילדים שברחוב משה דיין 80 בתל-אביב (להלן: "הגן").

התובע יליד דצמבר 1997 נמנה במועד האירוע בין ילדי הגן. האירוע התרחש ביום 09.06.2003 בסביבות השעה 10:00 בבוקר במהלך "שעת חצר".

עיריית תל אביב (להלן: "הנתבעת 1") אחראית על אחזקתו של מבנה הגן ומטלטליו וכן משמשת היא כמעסיקתה של סייעת הגן. מדינת ישראל-משרד החינוך (להלן: "הנתבעת 2") היא מעסיקתן של הגננות שעבדו בגן.

נסיבות האירוע

ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה כיצד התרחש האירוע:

ב"כ התובע המלומד טוען בסיכומיו כי התובע נטל פח-אשפה שהיה בחצר, העמידו הפוך מחוץ לארגז החול המקורה בסככה, טיפס ועמד על הפח ההפוך וקפץ ממנו במטרה להיתפס באחד ממוטות הסככה. התובע לא הצליח להיאחז במוט הסככה, ונפל לתוך ארגז החול כאשר בארגז החול עצמו היה חול מועט מעורב באבנים והן שגרמו לפגיעה.

ב"כ הנתבעת 1 המלומד טען בסיכומיו כי עסקינן במחדל של בקרה ופיקוח מצד הגננות ולא מדובר במכשול לרבים כגון בור בחצר או ריהוט פגום. לטענתו ניתן להסיק מעדותו של התובע כי הוא קפץ מחוץ לארגז החול ומצא את עצמו לאחר הקפיצה בתוך ארגז החול. משכך למעשה הפגיעה ארעה כתוצאה ממכה שקיבל התובע ממסגרת העץ של ארגז החול ולא כפי שטוען ב"כ התובע שנפגע מהחול המועט ומהאבנים שבחול.

ב"כ הנתבעת 2 המלומדת טענה כי בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן תואר האירוע כך שהתובע טיפס על הסככה, קפץ לארגז החול ושבר את ידו. בתצהירו של מר פלוני , אביו של התובע חוזר האב על תיאור האירוע כפי שהופיע בכתב התביעה. ב"כ הנתבעת 2 טוענת כי לאחר שנוכחה התביעה כי אין כל שחר לטענה הראשונית לפיה טיפס התובע על הברזלים של הסככה - שכן פעולה זו אינה אפשרית בהתחשב בגיל התובע ובגובה הסככה - הועלתה הגרסה באשר לטיפוס התובע על פח האשפה שממנו קפץ ונפל לראשונה בעדותו של התובע  בבית המשפט. על כן טוענת ב"כ הנתבעת 2 כי לבד מהעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה הרי שהדבר מלמד על ניסיון התביעה לשנות ולשפר את הגרסה לאירוע במטרה לנסות ולהקים אחריות יש מאין.

לאחר שעברתי על כל הטענות, המסמכים, המוצגים והתמונה שבפניי סבורני כי יש לקבל את נסיבות האירוע כפי שהן מוצגות בדו"ח התאונה. הדו"ח הופק סמוך לקרות התאונה בטרם נכנסו לתווך פרקליטים ושאר אינטרסים. בנוסף לכך מהתמונה שצילם אב התובע את ארגז החול והסככה אני למד כי מוט הסככה היחיד שניתן לנסות ולהיתלות עליו נמצא במרכז הסככה מעל מרכז ארגז החול כך שהתיאור בדוח התאונה קוהרנטי ומתאים לנסיבות העניין. על אף שטוענים ב"כ הנתבעות כי אין לקבל את התמונה בשל העובדה שלא מדובר בתמונה מתוארכת, הרי שמכל מקום טענות אלו מתייחסות לטענות התביעה אודות העדרה של כמות חול מספקת או הימצאותן של אבנים בחול, אולם סבורני כי גם הנתבעות יסכימו שמדובר בתמונה של ארגז חול המקורה בסככה שבגן דנן.

אינני סבור שהמדובר בשינוי חזית או הרחבת יריעה אסורה על פי דין. אין ספק שכשמדובר בקטין ובפגיעה מסוג זה הבלבול יכול להביא לגרסאות שונות אך העילה היא אותה עילה ואין המדובר ב"הפתעה" או בפגיעה בזכויות דיוניות של הנתבעות.

באשר למחלוקת באשר להתרחשות הפגיעה עצמה, בעוד ב"כ התובע טוען שמדובר בפגיעה מאבנים שהיו מצויות בתוך החול הרי שהנתבעות טוענות כי אפשר שהתובע נחבל ממסגרת העץ של ארגז החול ואפשר שלא מדובר במכה שנובעת מפגיעה כלל אלא פשוט בנפילה "לא טובה" על היד שגרמה לשבר. בנסיבות המקרה דנן סבורני כי אינני יכול לקבוע מבחינת ממצא עובדתי בדיוק ממה נגרם השבר. טענת התביעה באשר לאבנים בתוך החול לא הוכחה באופן הנדרש במשפט האזרחי, האבנים לא צולמו, וכן לא הובאה עדות שבמומחיות באשר למצב ארגז החול והאם הוא עמד בתקנים באשר לגובה החול ותכולתו. גם טענות הנתבעות לא הוכחו והועלו רק כאפשרויות סבירות לא פחות מטענת התביעה. אולם מכל מקום אין חולק כי הנפילה היא שהובילה לפגיעה בידו של התובע.

רשלנות

האם התרחשות האירוע כפי שקבעתי לעיל מוביל למסקנה כי הייתה רשלנות מצידן של הנתבעות כפירוש המונח ע"פ סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח-1986 ?

בקביעת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות - האחת: האם מזיק חב חובת זהירות לניזוק. שתיים: האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו ושלוש: האם הפרתה של חובת הזהירות היא שגרמה לנזק (ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , לז (1) 113).

השאלה הראשונה טומנת בחובה שתי שאלות בהן אדון ראשונה:

ראשית , האם קיימת חובת זהירות מושגית? במקרה דנן גם הנתבעות מסכימות כי קיימת חובת זהירות מושגית כלפי ילדי הגן. שנית, האם קיימת חובת זהירות קונקרטית- האם הגננת ו/או הסייעת יכולה או צריכה הייתה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות של המקרה כפי שתוארו לעיל?

מעדותה של הגננת - שהייתה עדת ראייה למקרה וישבה קרוב למקום האירוע - עולה כי מדובר באירוע פתאומי ומהיר שארע בחצר ובמהלך הפסקה כאשר המדיניות היא לאפשר לילדי הגן לפרוק אנרגיות ולחלץ עצמות. ב"כ הנתבעת 1 טען כי אחריותה של גננת איננה עולה ברמתה מאחריות של הורה סביר כלפי ילדיו והפגיעה של התובע יכולה הייתה להתרחש בכל בית גם כשהורה זהיר עומד ליד בנו ועל כן במקרה דנן לא מתקיימת חובת זהירות קונקרטית. גם ב"כ הנתבעת 2 טוענת כי האירוע אינו מקים חובת זהירות קונקרטית. לטענתה מדובר באירוע ספונטני אותו לא יכול היה צוות הגן למנוע. ב"כ הנתבעת 2 המלומדת ציינה בסיכומיה פסקי דין רבים באשר לאירועים ספונטניים בהם נדחו תביעות כנגד משרד החינוך כגון פסק דינו של כב' השופט שמגר בע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל,נתניה לה(2) 764 :"לא ניתן לקיים השגחה רצופה ובלתי פוסקת על כל תלמיד ותלמיד וכי ישנם אירועים אשר אינם ניתנים למניעה גם בקיומה של השגחה סבירה".

לדידי יש לאבחן את המקרה הנדון מהמקרים שהובאו ובנסיבות המקרה דנן קיימת חובת זהירות קונקרטית . חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על פי מבחן הצפיות: השאלה היא האם גננת סבירה יכולה הייתה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה כפי שהוא מוזכר לעיל, את התרחשות הנזק. סבורני כי גננת סבירה יכולה וצריכה הייתה לצפות כי בהינתן פח אשפה בחצר, הילדים יהפכו ויטפסו עליו ואף ינסו לקפוץ ממנו או להגיע בעזרתו למקומות שברגיל אינם מגיעים אליהם. בנוסף הגננת בעצמה העידה (עמוד 25 שורות 25-29 לפרוטוקול מיום 07.03.11) כי ניתנו הוראות לילדי הגן האוסרות טיפוס על הפח.

האם הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן?