פסק-דין בתיק ת"א 12437-05 - פסקדין

מבוא

1.                  התובע הגיש ביום 21.12.05 כנגד הנתבעת מס' 2, (להלן: "ענבל") כתב תביעה בסדר דין מקוצר. מהות התביעה הוגדרה כתביעה בעילה חוזית והתובע נסמך על ההסכם בינו לבין המבטחות השונות, שאליו, לטענתו, הצטרפה ענבל והיא פועלת על פיו.

2.                  לטענת התובע ביום 21.8.1996 נפגע מר ע' ע' ז"ל (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים ובעקבות התאונה ועד לפטירתו שולמה לו קצבת נכות כללית בסכום של 116,591 ש"ח. התביעה הוגשה על סכום של 93,273 ש"ח המהווה 80% מסכום זה וזאת בהתאם להסכם וכן ריבית מקסימלית בתוספת 20% ובסה"כ סכום של 127,615 ש"ח.

3.                  לחילופין נכתב בכתב התביעה כי ככל שבית המשפט יקבל את טענת ענבל כי ההסכם בין התובע לבין חברות הביטוח אינו חל ביחסים בינו לבינה הוא זכאי להשבה של  100% מהתגמולים ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הסכום המגיע לתובע לפי חלופה זו הוא 152,101 ש"ח.

4.                  ענבל הגישה בקשה למחיקת הכותרת ואחר שזו התקבלה הגישה כתב הגנה.  בכתב ההגנה, שהוגש ביום 3.10.06, טענה ענבל, בין היתר, כי היא אינה ולא הייתה מבטחת הרכב אלא חברה ממשלתית ומנהלת הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה ומסופחת לחשב הכללי במשרד האוצר. הרכב, שעקב השימוש בו נפגע הנפגע הוא רכב משטרתי בבעלות מדינת ישראל, (להלן: "המדינה"), שהיא מבטחת עצמית לפי סעיפים 6 ו- 6א' לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970. ענבל טענה כי הנתבעת הנכונה היא המדינה ועל התובע לתקן את כתב התביעה.  עוד טענה ענבל לכך שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין התשלומים ששולמו לנפגע וזאת בהתחשב בכך שהנפגע סבל ממכלול בעיות נפשיות וגופניות לפני התאונה ובין היתר נהג לעשות שימוש בסמים וסבל מפיגור שכלי. ענבל עמדה על כך שההסכם בין התובע לבין המבטחות אינו חל ביחסים בינה לבין התובע ולכן טענה כי התובע היה חייב לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

5.                  מאז הגשת כתבי הטענות ניהלו הצדדים משא ומתן ממושך והגישו מעת לעת בקשות לעכב את המשך הדיונים עד שהמגעים ביניהם לא צלחו.  בנוסף ביקשו להמתין לפסק דין שניתן בהליך אחר אשר בו נדונה השאלה האם ההסכם חל ביחסים בין התובע לבין ענבל. בהמשך הגישו הצדדים מסמכים שונים. לפי הצעתם הוגשו טיעונים מפורטים לשם קבלת הצעת בית המשפט ולאחר שזו ניתנה ונדחתה הודיע התובע ביום 4.11.10 כי הוא מבקש לצרף את מדינת ישראל כנתבעת נוספת. בקשתו של התובע לתיקון כתב התביעה התקבלה תוך שנשמרה זכותה של המדינה לטעון טענת התיישנות שהעלתה עוד לפני התיקון. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 12.4.11 ובעקבותיו כתב הגנה מתוקן מטעם שתי הנתבעות, שמיוצגות על ידי אותו משרד עורכי דין.

6.                  בדיון שהתקיים לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים הסכימו הצדדים להגיש סיכומים שישלימו את הטיעונים שכבר נטענו ויסתמכו על המסמכים שהוגשו בתיק ללא שתקוים ישיבת הוכחות וכי לאחר מכן יתן בית המשפט פסק דין.

7.                  השאלות המתעוררות בהליך זה הן:

א.      מי הוא בעל הדין הנכון בתובענה - ענבל או המדינה - והאם קמה יריבות בין התובע לבין ענבל.

ב.       בכל הנוגע לתביעה כנגד המדינה האם התביעה התיישנה.

ג.        האם ההסכם בין התובע לבין המבטחות השונות חל על ענבל או המדינה.

ד.       האם יש קשר סיבתי בין תשלום קצבת הנכות הכללית ששולם לנפגע לבין התאונה נשוא התביעה וכיצד יש להוכיח את הקשר הסיבתי בהינתן ההכרעה בשאלת תחולתו של ההסכם על מערכת היחסים בין הצדדים.

ה.      האם מתקיים השתק שיפוטי המונע מענבל או מהמדינה לטעון כנגד הקשר הסיבתי בין הקצבה ששולמה לבין התאונה לאחר שניכו מתביעת הנפגע כלפיהן את הסכומים ששילם לו התובע וככל שקם השתק שיפוטי האם הוא מצומצם לסכום שאותו ניכו המדינה וענבל בפועל או שהוא חל גם על הסכום שהיה ניתן לניכוי ולא נוכה.

היריבות וההתיישנות

8.                  כאמור התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד ענבל אך זו טענה עוד בכתב ההגנה כי הרכב הנדון הוא רכב משטרתי והמדינה היא מבטח עצמי של הרכב. תפקידה של ענבל לגבי רכב זה הוא הניהול של התביעות עבור המדינה אך היא אינה בגדר 'מבטחת' או חברה לביטוח ולכן עילת התביעה בכל הנוגע לרכב זה היא כנגד המדינה ולא כנגד ענבל.  לטענה זו יש חשיבות מעבר לפן הפורמאלי נוכח העלאת טענת התיישנות על ידי המדינה לאחר שכתב התביעה תוקן בשלב מאוחר והמדינה הוספה כנתבעת.

9.                  התובע טוען כי ענבל הציגה את עצמה ביחסים כלפיו כמי שהיא ה'פרטנר' הראוי לדרישה ולתשלום כספי. הוא מפנה למכתבים שנשלחו על ידי נציגיו לענבל ולתשובות שנתקבלו מענבל שבהן לא נטענה כל טענה להיעדר יריבות. הוא למד מכך כי ענבל הציגה את עצמה כלפיו כמי שהיא בעל הדין הראוי; הנותן ארכות להתיישנות ואינו כופר בכך שהוא הכתובת הראויה. התובע, כך הטענה, הסתמך על מצגים אלה שבהם ביקשה ענבל להמתין עד לסיום קביעת הנכות ובשל כך המתין עד למתן פסק הדין בתביעת הנפגע והגיש את התביעה. 

10.              התובע מוסיף וטוען כי עמדתו אינה נוגעת להלכות הכלליות שנקבעו לעניין מעמדה של ענבל אלא להתנהלותה במקרה הספציפי הנדון - שבו נוצרת היריבות הישירה מול ענבל מכוח דיני ההשתק, מצג השווא ותום הלב.  בין היתר מפנה התובע לכך שענבל הסכימה להארכת תקופת ההתיישנות, ניהלה מולו משא ומתן ממושך ובסופו של דבר היא גם זו שפנתה אליו לאחר שתביעת הנפגע סולקה בכדי שיעביר לה דרישת תשלום.  לפיכך, כך טענת התובע יש להחיל על המקרה כללים של תום לב, והגינות שמונעים העלאת טענות מסוג זה.

11.               באשר לטענת ההתיישנות של התביעה כנגד המדינה מעלה התובע טענות נוספות ובהן כי יש לראות את הנתבעות כמי שהודו בזכות התובע או מקצתה וזאת בעצם הכרתן בזכות התובע; במגעים הישירים שנוהלו מולו ובניכוי הגמלאות. הוא מפנה בין היתר למכתבה של 'ענבל חברה לביטוח' מיום 11.5.2005 ובו נכתב:  'נודה על קבלת דרישה מעודכנת לנפגע שבנדון'. מנוסח זה, כך טענת התובע, ברור כי הכוונה היא לעדכון תוספת הריבית לדרישה שהוגשה תוך שברור לשיטתו של התובע כי יש בכך משום הודאה במקצת הזכות המתחילה מחדש את מירוץ ההתיישנות.  עמדת התובע היא כי גם אם תתקבל עמדת הנתבעות הרי שהודאתה של ענבל במקצת הזכות נעשתה בשליחותה של המדינה ולכן נעצר מירוץ ההתיישנות כלפי המדינה.

12.              הנתבעות מפנות לכך כי ענבל טענה באופן ברור בכתב ההגנה כי אינה מבטחת; הרכב בבעלות מדינת ישראל וכי המדינה היא הנתבעת הנכונה. עוד טענה ענבל בכתב ההגנה כי דין התביעה נגדה להידחות או להימחק בחמת היעדר יריבות או עילה.  ענבל אף מפנה לכך שלא ניתן ללמוד בדברים שנכתבו במסגרת חילופי המכתבים על כך שהיא בעלת הדין הנכונה אלא אך ורק את שהיה ידוע: היא פועלת כזרוע של המדינה כמנהלת הקרן הפנימית לביטוח משרדי הממשלה.  המדינה טוענת כי התביעה כנגדה התיישנה וכי מאחר וטענת היעדר היריבות כלפי ענבל נטענה עוד בכתב ההגנה הרי שאין לתובע אלא להלין על עצמו.