פסק-דין בתיק רע"א 3925/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 1682-12-11 מיום 11.4.2012, במסגרתו התקבלה בקשת המשיבים לצרף את המשיבה 3, חברת Montenegro Shores (להלן: Montenegro), להליכי הבוררות המתנהלים בין המבקשים לבין המשיבות 8-4 לפני הבורר עו"ד רפאל ליבא (להלן: הבורר), כאשר במקביל נדחתה בקשתם של המבקשים לצרף את המשיבים 1 ו-2 לאותם הליכים.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1.        מקור הסכסוך בין הצדדים הינו במיזם עסקי לביצוע פעולות משותפות בתחום הנדל"ן במונטנגרו בין המבקש 1 (להלן: רונן) והמבקשת 2, Kermero Holdings, שהינה חברה בשליטתו (להלן: קרמרו), לבין המשיב 1, עו"ד יובל כהן (להלן: כהן) והמשיב 2, יצחק סגל (להלן: סגל) והחברות שהינן המשיבות 8-3. בפסק דינו עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקשים הצהירו כי אינם יודעים במדויק מהו מעמדם של המשיבים בחברות, וכי המשיבים בתשובתם נמנעו אף הם מלפרט זאת. בית המשפט סיכם וקבע כי בתום הדיון הצטיירה התמונה הבאה: המשיבים מחזיקים במניות המשיבה 5 ובמניות המשיבה 8. כהן הינו מנהל במשיבה 6 ובמשיבה 7, סגל הינו מנהל במשיבה 8. רונן היה בעברו מנהל במשיבה 4.

2.        השותפות העסקית בין הצדדים לא עלתה יפה. המחלוקות בין הצדדים הובילו לכך שהמשיבות 8-4 הגישו תביעה כספית בסך של 5,424,286 אירו כנגד המבקשים במסגרת בוררות (אשר כאמור מתנהלת כיום לפני הבורר), שמצידם הגישו תביעה שכנגד נגד החברות (כלומר, גם כנגד Montenegro) וכן הודעת צד שלישי כנגד כהן וסגל. כהן וסגל טענו לפני הבורר כי מכיוון שלא חתמו על הסכם הבוררות אין הוא מוסמך לדון בתביעה נגדם. כך נטען גם ביחס ל-Montenegro. הבורר העביר את הדיון בטענות אלה לבית המשפט המחוזי.

3.        בבית המשפט המחוזי טענו המבקשים כי בפועל קיימת זהות בין המשיבות 8-4 לבין Montenegro ולבין כהן וסגל. המבקשים מסרו כי בחודש יולי 2008 חתמו הצדדים על הסכם (להלן: הסכם יולי) המכיל תניית בוררות. לטענת המבקשים, תניית הבוררות בהסכם יולי מחייבת את כל הצדדים הקשורים למיזם, ולא רק את הצדדים החתומים על ההסכם, זאת ממספר טעמים: האחד, בסעיף 17 להסכם יולי נכתב כי ההסכם מביא לסיום סופי של היחסים בין הצדדים ועל כן ברי כי ההסכם מתייחס בהכרח גם למשיבים אף שלא חתמו על ההסכם. השני, המשיבים הינם הצדדים האמיתיים לסכסוך בבוררות והם "מסתתרים" מאחורי אישיותן המשפטית הנפרדת של החברות, מה שמחייב להרים את מסך ההתאגדות בין היישויות. השלישי, העובדה כי התביעה במסגרת הבוררות הוגשה גם כנגד רונן באופן אישי מונעת מן המשיבים לטעון כי הבוררות אינה כוללת אותם אישית.

4.        המשיבים מצידם גרסו כי לא חתמו על הסכם יולי ועל כן אין הם כפופים לו. במענה לטענות המבקשים הבהירו המשיבים כי הבוררות עוסקת בתחום מצומצם בלבד, וכי בניגוד לנטען מטרתה לא הייתה להביא לסיום את הסכסוך בין הצדדים על כלל היבטיו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        תחילה ציין בית המשפט המחוזי כי לפניו שני הסכמים רלבנטיים הכוללים תניות בוררות: האחד - הסכם יולי, עליו חתומות המשיבה 8 מצד אחד והמבקשת 2 מצד שני. השני - מסמך ההתחייבות. מדובר במסמך מיום 1.12.2009 החתום על ידי המבקשים מצד אחד ועל ידי המשיבות 4, 5 ו-8 מצד שני. סעיף 10 לאותו מסמך קובע:

"על אף האמור לעיל בסעיף 9 מובהר בזאת כי לצדדים להסכם יולי או לצדדים לנספח התשלומים להסכם יולי (להלן: "הסכם יולי המלא"), תהיה זכות תביעה עפ"י הסכם יולי המלא. זכות תביעה הדדית זו תהיה אך ורק בגין הפרת תשלומים או התחייבויות עפ"י הסכם יולי המלא. זכות תביעה הדדית זו תהיה מוגבלת כאמור אך ורק בין הצדדים להסכם יולי המלא. והתביעה תוגבל באופן שתתייחס לצד לגביו ייטען, כי הפר את הסכם יולי המלא בסעיף מסוים (המתייחס להתחייבותו), וכדי גובה ההתחייבות המופיעה בהסכם או כדי גובה ההתחייבות המעודכן.

סעיף הבוררות בהסכם יולי יחול גם על הסכם יולי המלא והצדדים ממנים בזאת את מר צביקה זילברמינץ כבורר יחיד ביניהם.

החלטת הבורר תחייב את הצדדים ותהיה סופית והבורר יהיה משוחרר מדיני הראיות ומהדין המהותי. לכל צד תהיה זכות פנייה לבורר לצורך קיום הבוררות...

סדרי הבוררות ייקבעו על פי הבורר, והבורר יחליט אם החלטתו תהיה מנומקת. פסק הבוררות יינתן בכתב. במידה ויבצר מהבורר למלא את תפקידו מסיבה כלשהי, ייקבע הבורר ע"י הצדדים בהסכמה ובהיעדר הסכמה ע"י ראש לשכת עו"ד בישראל".

          על רקע זה קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים לבוררות הינם המבקשים (החתומים על סעיף הבוררות השני) וכן המשיבות 4, 5 ו-8 החתומות אף הן על סעיף זה. כמו כן קבע בית המשפט כי המשיבות 6 ו-7 החתומות על נספח התשלומים להסכם יולי כבולות אף הן לסעיפי הבוררות. באשר ל- Montenegroקבע בית המשפט כי גם היא כפופה להסכם הבוררות, זאת מכוח העובדה כי המשיבה 6 מחזיקה ב-100% ממניותיה ואף מחזיקה במניותיה של המשיבה 4. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט גם על נוסחו הכוללני של מסמך ההתחייבות, שקבע (בסעיף 1) בהתייחס להיעדר תביעה נגד כל החברות המעורבות, ובכלל זה "חברות האם והבנות של החברות הנ"ל".

6.       באשר לצירופם של כהן וסגל באופן אישי להליך הבוררות קבע בית המשפט כי המשיבים הינם ה"רוח החיה" מאחורי המיזם העסקי, וכן כי טענת המבקשים לפיה כהן וסגל הינם בעלי השליטה בחברות המעורבות, לא נסתרה על ידיהם. בית המשפט הטעים כי נוכח מבנה החברות יש להביט על אשכול החברות 8-3 ועל כהן וסגל כמייצגים חזית אחת. לצד זאת ציין בית המשפט את הכלל המנחה לפיו אין לצרף לבוררות צד בעל כורחו, אשר סטייה ממנו תיעשה במקרים חריגים בלבד. אחד מאותם מקרים יהא כאשר קיימת בין הצדדים קרבה מיוחדת לנושא הבוררות, כאשר אותו צד משמש "זרועו הארוכה" של בעל הדין החתום על הסכם הבוררות או "אורגן" שלו ממש. ואולם, בית המשפט סבר כי במקרה הנוכחי אין להחיל את החריג נוכח הסכמת הצדדים במקרה קונקרטי זה כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסכם יולי ובמסמך ההתחייבות. על פי בית המשפט, שני הסכמי הבוררות מלמדים על כוונה ברורה שלא לחייב את כהן וסגל לחבור להליך הבוררות, וכן על כוונתם של הצדדים לתחום את גבולות ההתדיינות בבוררות לנושאים שהוגדרו מראש בלבד. זאת על יסוד האמור בכתב ההתחייבות (שצוטט לעיל), כי תביעה שתתברר בבוררות תיוחד אך ורק לעילות הנובעות ישירות מההתחייבות בהסכם יולי. בכך ביקשו הצדדים לקיים הליך יעיל וקצר. משכך, הרחבת מעגל המתדיינים תפגע בהסכמת הצדדים ותביא ל"סרבול הליך הבוררות והארכתו".

תמצית נימוקי הבקשה

7.       לטענת המבקשים - באמצעות בא כוחם, עו"ד איתמר כץ - בקשתם מעוררת שאלה משפטית כללית שטרם לובנה די הצורך בפסיקתו של בית משפט זה. טענתם העיקרית של המבקשים מופנית כנגד קביעתו הפרשנית של בית המשפט אשר לפיה שללו הצדדים במסגרת הסכמי הבוררות את האפשרות לכפות הליך בוררות על מי שאינו צד להם. המבקשים סבורים כי מסקנה זו שגויה מבחינה משפטית ולוגית, שהרי אין לקבל את טענת המשיבים לעניין הרמת מסך ההתאגדות בין המשיבים לבין החברות, זאת על יסוד הסכם המתיימר ליצור הפרדה בין אשכול החברות לבין המשיבים. כן מלינים המבקשים על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה רונן הינו צד להסכם יולי. לעמדת המבקשים, תניית הבוררות השניה שעליה חתם רונן כלל אינה קובעת כי הוא כפוף לבוררות, אלא מבהירה פרטים ביחס לצדדים לבוררות על פי הסכם יולי המלא. משכך, המשיבים עצמם לא כיבדו את הסכם הבוררות ועל כן אין להסתמך על עקרון כיבוד ההסכמים כפי שעשה בית המשפט המחוזי על מנת לפטור את המשיבים מהשתתפות בבוררות. כמו כן טוענים המבקשים כי אף אם יש לתת משקל לעקרון כיבוד ההסכם הרי שעל שיקולי היעילות במקרה הנוכחי לגבור על ערך זה. בהקשר זה נטען כי אין כל הצדקה לקיום הדיון פעמיים, הן בבוררות והן בבית המשפט. כן נטען כי גם אם אכן הסכימו הצדדים שלא לצרף צדדים נוספים או עילות נוספות לבוררות, הרי שבית המשפט אינו מחוייב לכבד הסכמות דיוניות בלתי יעילות. לבסוף נטען כי היה על בית המשפט לכל הפחות להעביר את הסכסוך כולו לבית המשפט, זאת על יסוד מבחן הנחיצות הדיונית ומבחן הנחיצות המהותית, וכי סירובו של בית המשפט לעשות כן נוכח "הסכמת הצדדים" הינה שגויה, שהרי לפי מבחנים אלו אין שאלת ההסכמה מעלה או מורידה.

תמצית נימוקי התשובה

8.       המשיבים - באמצעות בא כוחם, עו"ד בועז וילנסקי - טוענים כי אין לקבל את הבקשה כיוון שלא עולה ממנה עניין החורג מעניינם הפרטי של הצדדים וכיוון שבית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל טענות המבקשים בפסק דין מנומק היטב. לטענתם, בית משפט זה קבע כי כאשר קיימת תניית ויתור מפורשת, כפי שקיימת בכתב ההתחייבות, יש לכבד אותה, ולכן אין לאפשר לצרף לבוררות את כהן וסגל. מעבר לכך, טוענים המשיבים כי במקרה דנא לא מתקיים מבחן הנחיצות הדיונית והמהותית הנדרש לצורך צירוף צד להליך בוררות, שכן, כפי שקבע בית המשפט, צירופם של כהן וסגל להליך הבוררות יכניס לתוכו מחלוקות שהינן מעבר לאלה הכלולות בהסכם יולי וירחיב את מעגל המתדיינים באופן שיסרבל את הדיון. לטענתם, בית המשפט אף ציין במפורש כי אי צירופם של כהן וסגל אינו מונע מהמבקשים להגיש נגדם תביעה נפרדת כך שזכותם המהותית לא תיפגע. גם מבחינה עובדתית, טוענים המשיבים כי רונן הביע דעתו שאין צורך בכהן וסגל במסגרת הליך הבוררות בהתכתבות דוא"ל בה ציין במפורש שהצדדים לפי כתב ההתחייבות מקובלים עליו ותוך שהוא מבקש לצרף את המשיבה 4 להליך הבוררות, בקשה שאף התקבלה. נוסף על כך, טוענים המשיבים כי בין המבקשים לבין המשיבות 8-4 התקיים בעבר הליך בוררות שלא כלל את כהן וסגל, ולכן אין ממש בטענות המבקשים לפיהן לא ניתן לדון בענייני הצדדים ללא כהן וסגל. המשיבים טוענים גם כי, שלא כטענת המבקשים, בית המשפט קבע כי אין לבצע הרמת מסך במקרה שלפניו ויש לשמור על האישיות המשפטית הנפרדת של המשיבות 8-4. לטענתם, אין מקום להורות על הרמת מסך במקרה דנא, שלפי פסיקת בית משפט זה תיעשה במקרים חריגים בלבד, שכן לא הונחה כל תשתית עובדתית המצדיקה לעשות זאת ובהתחשב בכך שהמבקשים עצמם ויתרו על חקירת המצהירים בתיק. המשיבים מוסיפים כי אם תתקבל הטענה לפיה יש לצרף בעלי שליטה או נושאי משרה בתאגיד להסכם בוררות עליו חתום התאגיד רק כיוון שהם מהווים את "הרוח החיה" מאחוריו, הרי שלא תהיה עוד כל משמעות לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עוד טוענים המשיבים כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה בשל העובדה שהוגשה תביעה אישית נגד רונן בבוררות יש לאפשר גם הגשת תביעה אישית נגד כהן וסגל. לטענתם, רונן חתום בעצמו על כתב ההתחייבות והתחייב מכוחו באופן אישי, ולכן ניתן היה להגיש נגדו תביעה אישית בבוררות. לבסוף, טוענים המשיבים כי אין כל הצדקה לאחד את הדיון בבוררות עם הדיון בבית המשפט, שכן איחוד כאמור יפגע ביעילות הדיון ובמוסד הבוררות לנוכח הסכמתם המפורשת של הצדדים לייחד למסגרת הבוררות עילות תביעה מסוימות במסגרת מערכת היחסים ביניהם.