פסק-דין בתיק רע"א 2598/08; רע"א 2651/08; רע"א 2655/08; רע"א 2656/08; - פסקדין

השופט א' רובינשטיין:

א.       חמש בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיאה ד"ר פלפל) מיום 10.2.08 בתיק א' 1773/06 (חלק מהבקשות מכוונות גם כלפי פסק דינו מיום 16.1.08, כפי שיפורט להלן). עניינו של ההליך, עתירה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ושאלת סוגי העניינים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד תאגיד בנקאי.

רקע

ב.       ביום 19.6.06 הגישו משיבים 8-1 בכל הבקשות (להלן התובעים) תביעה נגד המבקשים (להלן הבנקים), אגף ההוצאה לפועל בהנהלת בתי המשפט (להלן המדינה) וחברות ביטוח (וביחד להלן הנתבעים), וביקשו להכיר בה כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן החוק או חוק תובענות ייצוגיות). נטען, כי התובעים הם זוכים בתיקי הוצאה לפועל, אשר ביקשו וקיבלו צוי עיקול בידי צד שלישי נגד חייבים שהם לקוחות של הבנקים וחברות הביטוח (כולם "צד שלישי מוכר" לפי תקנה 4א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח - 1968) - אלא שאלה, כנטען, הפרו את חובתם למסור מידע בדבר זכויות החייבים המצויות תחת ידם. הוטעם, בלשון בוטה כמקובל במקומותינו לא אחת:

"עניינה של התביעה, הינו בהטעיה שיטתית, מכוונת וסדרתית שמבצעים הבנקים והמבטחים, ביחד ולחוד, תוך ניצול לרעה של כוחם ומעמדם כנגד הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל הפונים אליהם בבקשות למתן שירות, בכך שהטעו והנם מטעים אותם במתן מידע חלקי, מטעה ובדרך אי מתן מידע כלל בגין כספים ו/או זכויות חייבים המוחזקים בידיהם, כל זאת תוך גביית תשלום בעבור שירות שלא ניתן בפועל ואשר אין הם עוד מורשים לגבות תשלום בעדו" (סעיף 2 לכתב התביעה).

כתב התביעה אמנם נדרש לנזקים הנגרמים לזוכים כתוצאה מההתנהלות הנטענת של הנתבעים, לרבות מניעת "אפשרות לגבות את החוב בתיק ההוצאה לפועל" - אך למעשה סכום התביעה (232,966,000 ש"ח) נקבע לפי האגרה שנגבתה מכלל הזוכים (בעבור כל בקשה לעיקול נדרשו התובעים לשלם 4 ש"ח ללשכת ההוצאה לפועל בגין תדפיס תשובה, ועוד 9-7 ש"ח לבנקים ולחברות הביטוח), והוא אינו מתייחס לנזקים אחרים שכנטען נגרמו לתובעים או לזוכים בכלל.

ג.       עוד בטרם החל בית המשפט המחוזי לדון בבקשה לאישור התביעה כתובענה יצוגית, הוגשו בקשות לדחותה על הסף. הוזכר, כי תובענה ייצוגית ניתן להגיש רק "בתביעה כמפורט בתוספת השניה" (סעיף 3(א) לחוק), כי סעיף 3 לתוספת השניה מתייחס לתביעות:

"נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (ההדגשה הוספה - א"ר).

ונטען, כי התובעים אינם לקוחות של הבנקים, ומכאן שאין תביעתם באה בגדרי הסעיף. דיון בבקשה נערך ביום 16.1.08, ובמהלכו ביקשו התובעים (גם נוכח העובדה שהמדינה הפסיקה את גביית חלקה באגרה, ונוכח שאלות בעניין עילת התביעה והסמכות לדון בה) לדחות את התביעה נגד המדינה - וכך נעשה בפסק דין לא מנומק מאותו יום (מנגד, נומק בקצרה בהחלטה נפרדת מדוע אין מדובר בהסתלקות "מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית" הטעונה (לפי הוראת סעיף 16(א) לחוק) אישור בית המשפט).

ד.       ביום 10.2.08 ניתן פסק דין, שהתייחס לשלושה נושאים: (1) הנמקת דחייתה של התביעה נגד המדינה; (2) קביעה, כי לעניין חוק תובענות ייצוגיות ניתן לראות בתובעים לקוחות של הבנקים וקופות הגמל; (3) דחיה על הסף של בקשת האישור כלפי חברות הביטוח, בנימוק שהתובעים אינם לקוחות של חברות אלה - ולפיכך אינם באים בגדרי סעיף 2 לתוספת השניה לחוק ("תביעה נגד מבטח... בקשר לענין... שבינם לבין לקוח").

מעמד המדינה וחברות הביטוח

ה.       בטרם נפנה לדון בפרוטרוט בהנמקת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתביעה נגד הבנקים, נציין כי ההליך שלפנינו נדרש מתחילתו לשלושת חלקיו של פסק הדין קמא. ברם, עוד ביום 21.8.08 הורה השופט גרוניס:

"לבקשת חברות הביטוח (המשיבות 18-9), אני מורה על מחיקתן מן הבקשות לרשות ערעור. זאת, על אף התנגדות התובעים (המשיבים 8-1). יצוין, כי אף אם יוחלט ליתן רשות ערעור בבקשות, לא תהיה לתובעים אפשרות להגיש ערעור שכנגד נגד חברות הביטוח".

ומכאן, כי אין צורך להידרש עוד לחלק זה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא הדין לחלק הנוגע לדחיית התביעה נגד המדינה. אכן, בחלק מן הבקשות התבקש, כסעד חלופי, לבטל את דחיית התביעה נגד המדינה (רע"א 2651/08; רע"א 2656/08; רע"א 2657/08) - אך לדידי אין עילה לעשות כך. בטרם אנמק קביעה זו בקצרה אדרש לעניין דיוני. השופט גרוניס (בהחלטותיו מיום 16.4.08 ומיום 12.5.08) התייחס לשאלת  ההליך המתאים לתקיפת פסק הדין הדוחה את התביעה נגד המדינה (ערעור או בקשת רשות ערעור), אך לא הכריע בה. אף אני לא אעסוק בשאלה זו, שאין צורך להכריע בה עתה. שלושת המבקשים להשיג על דחיית התביעה נגד המדינה טענו, כי ההליך הראוי הוא בקשת רשות ערעור, ולחלופין ביקשו שהבקשה תידון כערעור (לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת להסיר כל ספק עתידי יובהר, כי השגות המבקשים נדונות כערעור, כי ערעור זה נדחה לגופו - וכי בכך נסגר התיק. ומכאן להנמקה תמציתית.

ו.       הכלל הוא, כי "אין לכפות על התובעים לתבוע בעל כורחם גורמים אשר מהם הם אינם מבקשים סעד כלשהו" (רע"א 10104/07 מדינת ישראל נ' אלדנפירי (לא פורסם) - השופט גרוניס; ע"א 543/59 מדינת ישראל נ' קיסלוג, פ"ד יד(2) 1165). אף אם ניתן היה לנסח תובענה ייצוגית נגד המדינה והבנקים בצוותא חדא (ועל הקשיים העיוניים והמעשיים בכך נעמוד להלן), ככלל תובע אינו חייב לעשות זאת. ועוד לא בנקל, אם בכלל, ייעתר בית המשפט להשגות של נתבע על החלטת תובע לחזור בו מתביעתו נגד נתבע אחר, או על פסק דין הדוחה תביעה נגד נתבע אחר.

ז.       אכן, "כל בעל דין להתדיינות בבית משפט יכול לערער על פסק הדין, אך אם אינו בעל דין שנפגע, ידחה הערעור" (ע"א 173/84 בן-ציון נ' גורני, פ"ד לט(3) 757, 762 - השופט (כתארו אז) ש' לוין). ככלל, אין לראות בדחיית תביעה נגד נתבע אחד כפוגעת בנתבע אחר, בודאי כך בנסיבות דנא, "שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (בבלי ברכות מח ע"ב; ראו עוד ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון, פ"ד יא(2) 1242; ח' בן-נון, הערעור האזרחי(תשס"ד) 492-491; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 641; השוו גם ע"א (מחוזי ירושלים) 6275/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עליוף (לא פורסם)). זאת ועוד, למצער בחלק מהמקרים, דחיית התביעה נגד נתבע אחד אינה מסכלת את האפשרות להמשך בירורה של מערכת היחסים בין הנתבעים במסגרת אותו הליך (ראו בר"ע 92/76 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' טוב, פ"ד ל(3) 305; רע"א 309/09 זמברג נ' אמזל (לא פורסם)).

ח.       יתר על כן, דחיית התביעה נגד המדינה אמנם היתה לפי בקשת התובעים אך לא התרחשה בחלל ריק. הבקשה לדחיית התביעה הוגשה (במהלך הדיון ביום 16.1.08) לאחר שבית המשפט החליט (באותו מעמד) על דחיית הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית בכל הנוגע למדינה. החלטה זו נומקה בהמשך במסגרת פסק הדין נשוא הליך זה. בין היתר נדרש בית המשפט להצהרת המדינה, כי הגביה הופסקה ביום 30.10.06 ולסעיף 9(ב) לחוק:

"בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע".

אכן, בהקשר זה - של היותם נתבעים - הבנקים והמדינה אינם "בסירה אחת". הסעיף המצוטט מדגיש, כי מטרת תובענה ייצוגית נגד המדינה היא: