פסק-דין בתיק פש"ר 225/07 - פסקדין

1.       בפני בקשת החייב למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים על סך195,657 ש"ח ל- 6 נושים.

2.       בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית, הנובעת לדבריו מהכנסה נמוכה של התא המשפחתי. לחייב 3 ילדים, אשר הצעיר שבהם בן 15 מתגורר עימו ועם אישתו וסמוך על שולחנם. לדברי החייב, המשפחה מתקיימת מקיצבת ביטוח לאומי בסך 3,049 ש"ח, ונעזרת דרך קבע בשירותי הרווחה לצורך קבלת מוצרי מזון. החייב עבד בעבודות מזדמנות, והאחרונה שבהם היתה במזנון בתחנת אגד הישנה בחיפה. מאז לא עלה בידו למצוא מקור תעסוקה, בין השאר מפאת גילו. החייב ציין כי בשנת 03' נפטרה אימו והורישה לו ולשמונת אחיו את דירת המגורים שלה, אך האחים החליטו לוותר על חלקם בדירה לטובת שני האחים הצעירים אשר היו במצב כלכלי קשה מזה של החייב ושל אחיו. הדירה היתה שווה כ-60,000$ וחלקו של החייב היה בה מזערי.

3.       הכנ"ר מתנגד למתן צו כינוס, בטענה כי הסתלקותו של החייב מירושת אימו נעשתה בעת שנוהלו נגדו מספר תיקי הוצל"פ, והמבקש היה יכול לשלם לפחות חלק מחובותיו מעזבון אימו. משבחר להסתלק מהירושה, המהווה 15% מכלל החובות המוצהרים על ידי המבקש, לא קמה לו הזכות להכנס להליך הפש"ר.

4.       החייב הגיב לעמדת הכנ"ר וטען כי חלקו בעזבון היה 6,600$ בלבד, והוא לא ידע כי אסור לו להסתלק מחלקו הקטן בעזבון. האחים החליטו, בניגוד לדעת החייב, כי הדירה תמסר לאחותו שהיתה אם חד הורית ולאחיו, אשר התגוררו עד אותו מועד עם האם ז"ל וטיפלו בה, ומצבם הכלכלי היה קשה משל כל האחים. החייב ציין כי אף שמדובר בסכום נמוך יחסית, הרי שאפילו תתבטל הענקה זו, לא יוכלו אחיו של החייב להשיב את הסכום שניתן להם, בשל חסרון כיס. 

          הכנ"ר עומד על התנגדותו למתן צו כינוס, מהנימוקים המפורטים לעיל.

דיון

5.         סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי לבית המשפט סמכות ליתן צו כינוס בהתאם לסעיף 6 לפקודה, אך שיקול הדעת נתון לבית המשפט.

"אף אם נתמלאו כל התנאים להגשת בקשתו של חייב, נתון בידי בית המשפט שיקול דעת אם לההיעתר לבקשה אם לאו".(לוין וגרוניס, " פשיטת רגל", מהד' 2, עמ' 108). 

בית המשפט מוסמך לדחות בקשה למתן צו כינוס, כאשר כבר בשלב התחלתי זה ברור כי החייב פעל בחוסר תום לב ו/או במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל. לפיכך, כאשר ברי כי בקשתו של החייב להכריז עליו פושט רגל תידחה, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה, ואין טעם במתן צו הכינוס אשר יוביל לניהול הליך סרק. (לוין גרוניס הנ"ל, בע"מ 169; וכן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מט(1), 749, 756).

השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם  נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב.

(ראה לעניין זה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר , פ"ד נז(4), 206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל , פ"ד לא (1) 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר , פ"ד מח(1) 45; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח' , פ"ד כב(1), 23; ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר , פ"ד מה(3) 61; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר , פ"ד מט(1), 435; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר , תק-מח 2004(3) 2871).

מן הכלל אל הפרט :

6.       מעיון בתצהירו של החייב עולה כי בעת שהחייב היה מסובך בחובות, החליט ביחד עם אחיו להסתלק מעזבון אמו ואביו, וזאת בשונה מהאמור בתגובתו, כי אחיו החליטו לוותר על חלקם בעזבון בניגוד לדעתו: "שני האחים שלי היו במצב הכלכלי הכי קשה מכולנו ועל כן אני ואחיי החלטנו בעצה אחת לוותר להם על חלקינו בדירה. הדירה בסה"כ היתה שווה אז כ-60,000$ וחלקי עליו ויתרתי היה מזערי". (סעיף 21 לתצהיר מיום 11.1.07).

עמדתו של החייב תמוהה ביותר. החייב מסר בתצהירו כי הוא נעזר דרך קבע בשירותי הרווחה לצורך קבלת מוצרי מזון לבני משפחתו, ואין כל הסבר לכך כי הוא מתייחס לחלקו בירושה כאל סכום זניח. התייחסותו לחלקו בירושת אימו כ"מזערי" מצביעה על כך כי החייב אדיש ליצירת חובותיו ולצורך בהחזרם לנושיו. גם בתגובתו ציין החייב כי חלקו בעזבון היה אמור להסתכם בסכום של 6,600$ בלבד , ואמירה זו אינה מתיישבת עם הכנסתו הנמוכה הנטענת, כאשר מדובר בסכום העומד על הכנסה נטענת של החייב למשך 9 חודשים!

החייב חוזר ומציין כי מצבם של אחיו היה קשה משלו, ומכאן, כי החייב רואה עצמו מסוגל להתמודד עם קשייו וחובותיו, ומכל מקום אינו מקנה חשיבות ראויה לחיוביו כלפי נושיו.  בעת שהסתלק החייב מירושתו, היה ברור לו כי אינו מסוגל לפרוע חלקם של חובותיו לנושיו בלא שיעזר בחלקו בירושת אמו, ומשמעותה המיידית והברורה של הסתלקותו הינה פגיעה בזכויותיהם של נושיו.

" כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש וראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם יתן מתנות לאחרים".(ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד ואח' , פ"ד נה(4) 925, בעמ' 939-938).

המחוקק ראה בהענקה מסוג זה מעשה חסר תום לב, וקבע כי מדובר במתנת מרמה, המהווה מעשה פשיטת רגל.

"...ההפחתה מיכולת מיכולת המימוש של הנושים אגב ההסתלקות הינה בניגוד לחובת הקיום בתום הלב ושלא בדרך מקובלת- ועל כן ניתן לבטלה". (ראה לעניין זה ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, מט(2), 120).

החייב אף הקדים והודיע כי לא יהיה כל טעם בנסיונו של הכנ"ר לבטל הענקה זו מאחר שאין לאחיו כל אפשרות לשלם סכום כסף כלשהוא לקופת הכנ"ר, ובכך ביקש להעמיד את נושיו בפני עובדה לפיה לא יוכלו להוושע מירושתו.

מאחר וכבר בשלב זה ברור כי לא נתמלאו התנאים להכרזת החייב פושט רגל, אין טעם בכניסה להליך פשיטת הרגל מלכתחילה ולמתן צו כינוס לנכסיו. בעניין זה נפסק לא פעם כדלקמן: