פסק-דין בתיק פר"ק 42398-05-10 - פסקדין

1.         ביום 1.06.10 מונה המבקש לכונס נכסים זמני לחברת ש.י. שם טוב בע"מ (להלן: "החברה") לבקשת בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק") אשר לטובתו ניתן ביום 10.11.03 במסגרת איגרת חוב שעבוד שוטף כללי עם תניית הגבלה לפיה "החברה התחייבה לא לשעבד, למכור (פרט למכירות במהלך הרגיל של העסק), להעביר, להחכיר, למסור את מפעלה או רכושה הקיים או העתידי, ללא הסכמת הבנק בכתב". מאוחר יותר, ביום 12.12.10 מונה המבקש לכונס נכסים קבוע.

2.         במסגרת בקשה זו עתר המבקש להורות למשיבה לשלם לקופת הכינוס סך של 742,000 ש"ח שהוא לפי חשבונית שהוציאה החברה למשיבה ביום 11.05.10, שוויו של מחפר מסוג "ליבהר" ופטיש (להלן: "המחפר") אשר הועבר לידי המשיבה על ידי החברה עובר למינוי המבקש ככונס נכסים זמני ולפני הגשת הבקשה לאכיפת אגרת החוב. התמורה לא הועברה לחברה מפני שהמשיבה קיזזה את מלוא התמורה כנגד חוב עבר נטען של החברה כלפיה. טענת המבקש הייתה כי מדובר בהעדפת מרמה של המשיבה על פני נושיה האחרים של החברה, בכללם הנושים בדין קדימה, והבנק שהוא נושה מובטח בשעבוד שוטף עם תניית הגבלה. וכן, כי המחפר הועבר למשיבה שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה במטרה להבריח אותו ומשכך זכותו של הבנק כבעל שיעבוד צף גוברת, אף אם ההעברה נעשתה עובר למתן צו הכינוס.

3.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המשיבה קיבלה את המחפר כנגד מספר שיקים מעותדים שנמסרו לה על ידי החברה על חשבון עבודות שהיא ביצעה עבור החברה. עסקה זו נטען, נעשתה בתנאי שוק סבירים, בגלוי, ברצון שני הצדדים, לאחר שהמשיבה וידאה כי המחפר אינו משועבד ומבלי שהיה חשש שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים. המכירה גם בוצעה במהלך העסקים הרגיל של החברה.

4.         מכלול טענות הצדדים נידונו בהרחבה בהחלטה מיום 12.09.11 ובשוליה נקבע כי כל עוד נעשתה ההעדפה הנטענת בגין חוב אמיתי של החברה למשיבה, הרי שאין כל סיבה להורות למשיבה להחזיר את שוויו של הנכס שקיבלה אך ורק בשל העובדה כי זמן קצר לאחר שקיבלה את המחפר לידיה, דרש נושה מובטח של החברה את אכיפתו של שעבוד צף על נכסיה. בהמשך לכך נקבע כי ההכרעה היחידה הנדרשת במקרה זה היא בשאלה, האם החברה אכן עוסקת במסגרת מהלך עסקיה הרגיל במכירת ציוד מכני, אם לאו. אם התשובה לשאלה זו שלילית, היינו, שהעברת המחפר לא נעשתה במהלך העסקים הרגיל של החברה ומדובר היה במכירת נכסיה הקבועים של החברה בכדי לכסות חובות שוטפים, יהא על המשיבה לשלם למבקש את שוויו של המחפר. אם התשובה לשאלה האמורה חיובית, הרי שבהתאם לאמור בתניית ההגבלה שבאיגרת החוב, העברת המחפר למשיבה הוציאה אותו ממסגרת השעבוד השוטף, ודין הבקשה להידחות.

5.         לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, שמיעת חקירתם הנגדית של המצהירים בבית המשפט, שמיעת סיכומים ודין ודברים שבין הצדדים, הם הסמיכו את בית המשפט ליתן את פסקו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 כשהחיוב הכספי שיושת על המשיבה לא יכלול מע"מ. נוכח האמור, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש סכום של 500,000 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11.5.2010 ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, אני פוסק למבקש הוצאות במשורה, ומחייב את המשיבה לשלם לו הוצאות בסך כולל של 15,000 ש"ח.

ניתן היום,  ט' שבט תשע"ב, 2 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.