פסק-דין בתיק ע 162/10 - פסקדין

המערער, טור' גל מצרפי, נתן את הדין לפני בית הדין הצבאי המחוזי, מחוז שיפוט הצפון בגין עברה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, בה הורשע על סמך הודאתו. המערער הורשע בכך שנעדר שלא ברשות מיחידתו, תקופה בת 144 ימים, שהסתיימה בהתייצבותו ביום 11/5/2010.

נגזרו לו בגין הרשעתו בדין 70 ימי מאסר לריצוי בפועל ושני חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, הופעל, במצטבר, עונש מאסר מותנה בן חודשיים ימים אשר היה תלוי ועומד נגדו. יצא, אפוא, שהוטל על המערער לרצות תקופת מאסר כוללת של 130 ימים.

באת כוחו המלומדת של המערער, סרן רגינה רודלסון, ערערה בשמו על חומרת העונש שהוטל על מרשה; היא ביקשה להקל בו על ידי מתן הוראה על חפיפה בין העונש שהוטל לזה שהופעל, כך שיהא עליו לרצות 70 ימי מאסר בלבד.

בית הדין קמא הנכבד עמד, בגזר דינו על כך, שהמערער גויס לשירות בחודש יולי 2009, התחיל לבצע טירונות בחטיבת גולני, אך לא השלימה, ולפיכך הועבר לשרת כעובד כללי. שלושה חודשים לאחר שהשלים טירונות, יצא המערער להיעדרות בת 124 יום מהשירות; הוא נדון בגין כך בבית דין צבאי והוטל עליו מאסר לריצוי בפועל כמו גם עונש מאסר מותנה. מיד עם סיום ריצוי עונש הכליאה שנגזר עליו יצא המערער להיעדרות נוספת, זו הנדונה כעת.

צוין עוד, כי במהלך כליאתו נבדק המערער על ידי גורמי ברה"ן אשר התאימו לו פרופיל 21 על בסיס נפשי. יצוין, כי הפרופיל הרפואי נקבע על רקע מעורבות בפלילים וקשיי הסתגלות למסגרות.

בית הדין קמא עמד במסגרת גזר דינו על כך, שהמערער הגיע לצה"ל ממשפחה ברוכת ילדים כאשר שני הוריו עובדים לפרנסת המשפחה. צוין, כי המשפחה מטופלת על ידי שירותי הרווחה בשל משבר כלכלי בו היא שרויה. המערער טען לפני בית הדין קמא, כי ההיעדרות הייתה בלתי נמנעת לאור המצב הקשה מבית ולאור החובות שאליהם נקלע. עמדה זו לא נתקבלה על דעת בית הדין קמא. נקבע כי המערער "נכשל בעברו בהיעדרות ארוכה, ניתנה לו הזדמנות נוספת, תוך המלצה להקלה בתנאי שירות, אך לא ניצל זאת וביצע היעדרות ארוכה נוספת סמוך לסיום עונש הכליאה". לפיכך, צוין כי ראוי ליתן משקל בכורה לשיקולי ההלימה וההרתעה.

בית הדין קמא אף ציין, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המערער איננה מחייבת "חריגה משמעותית מרמת הענישה הנדרשת בנסיבות העניין" בהתחשב בכך שעניינה ב"הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית על רקע מעורבות בפלילים וגם אי הסתגלות למסגרות וסף תסכול נמוך".

סנגוריתו המלומדת של המערער נימקה את עתירתה להקלה בעונש בצורך לייחס משקל משמעותי יותר בעת גזירת הדין ל"תמונת חייו של המערער". הסנגורית עתרה לכך, שננהג במערער ב"מידת הרחמים". הסנגורית עמדה בהרחבה על נסיבות חייו הקשות של המערער; היא עמדה על כך, שהוריו משתכרים בצמצום רב, שאביו מבזבז כספו בהימורים, וכי הדבר גרר את המשפחה כולה לחובות; צוין, שהמערער עצמו הסתבך בחובות כלפי השוק האפור, אשר גררו איומים על חייו ועל חיי משפחתו. צוין עוד, כי המערער עבד בתקופת ההיעדרות והצליח לכסות את חובות המשפחה ואף טיפל באחיו הקטנים.

נטען, כי המערער גויס עם מוטיבציה גבוהה לשירות, קרבי דווקא, אך הדבר לא צלח. פיטוריו משירות עם פרופיל בלתי כשיר נבעו, לפי הנטען, מחוסר יכולת אובייקטיבי של המערער לשרת. הוסיפה הסנגורית וטענה, כי המערער הוא למעשה הנפגע העיקרי מהעברה שאותה ביצע. הוא איבד את האפשרות לשרת שירות תקין; הוא התחיל את חייו האזרחיים כשכתמים הנובעים מפרופיל 21 על רקע נפשי ומרישום פלילי מכבידים עליו.

לסיום, טענה הסנגורית, שהמערער דרוש בביתו הן על מנת לטפל באחיו, הן על מנת לסייע כלכלית. החזקתו בכליאה במשך תקופה ארוכה הינה פגיעה מוגזמת בו ובבני משפחתו מעבר לנדרש בנסיבות העניין. נטען, כי על שיקולי השיקום לגבור על שיקולי ההלימה בכגון דא.

במהלך הדיון בערעור הגישה הסנגורית מסמכים, אשר לימדו, כי בשנת 2009 היה המערער מעורב בתאונת דרכים ונזקק לפיזיותרפיה. הסנגורית ציינה, כי המערער סובל מפגיעה תפקודית ברגלו עד עצם היום הזה וטענה, כי איננו זוכה לטיפול לו הוא זקוק במתקן הכליאה.

התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור ותמכה יתדותיה בגזר דינה של הערכאה הראשונה. התביעה הפנתה אל שורה ארוכה של פסקי דין שיצאו לפני בית דין זה, אשר בהם הוטלו עונשים דומים במקרים, שבהם נדונו עבירות שנעברו בנסיבות דומות.

בערעור זה אין כל ממש. המערער נעדר תקופה ארוכה משירות צבאי. היעדרות זו החלה מיד בתום ריצוי עונש שהוטל עליו בגין היעדרות קודמת. היא החלה עוד בטרם שהיה סיפק בידי הגורמים המוסמכים בצבא ליישם את המלצות בית הדין שדן בעניינו.

באשר לפיטוריו של המערער משירות, הלכתו של בית דין זה היא כי "עובדת פיטוריו של נאשם מהשירות, לא תשמש, כשלעצמה, נסיבה מקלה, ושומא עלינו לבחון כל מקרה לגופו תוך מתן משקל מרכזי לטעמים, אשר עמדו ביסוד ההחלטה לפטור את החייל מהשירות הצבאי" (ע/248/00 רב"ט סבריאגו נ' התובע הצבאי הראשי (2000)). כן נאמר כי "העובדה שהמערער פוטר בינתיים מן השירות... אין בה כדי להוות נסיבה מקילה שכן הענישה נועדה לא רק להרתעתו של זה המערער, אלא גם להרתעת הרבים" (ע/8/01 טור' בסאם נ' התובע הצבאי הראשי (2001)).

לא סברנו, שבמצבו הנפשי של המערער, כפי שזה בא לידי ביטוי בחוות הדעת הפסיכיאטרית אשר הוצגה לפני בית הדין יש כדי להצדיק הקלה נוספת כלשהי בעונש.

הפעלת העונש המותנה במצטבר לעונש שהוטל על המערער התחייבה לטעמינו מנסיבות העניין, מהדין ומהלכתו הפסוקה של בית-דין זה (ע/46/02 התובע הצבאי הראשי נ' טור' לוי (2002); ע/184/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' איסייס (2008)). אין לפיכך, הצדקה להתערב גם בהוראה זו.

בנסיבות אלו נידחה ערעור ההגנה.

בשולי פסק הדין מצאנו לנכון להפנות תשומת לב מפקד בסיס הכליאה בו מוחזק המערער לצורך לספק לו טיפול רפואי הולם לטיפול בכאביו ובמידת הצורך אף לספק לו טיפולי פיזיותרפיה.

ניתן והודע היום, ‏כ"ט בטבת התשע"א, 5 בינואר 2011‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.