פסק-דין בתיק ע 13/09 - פסקדין

פתח דבר

1.             המתלונן, רב"ט איגור פורטנוי, דיווח למצ"ח כי כרטיס האשראי שלו נגנב, וכי השתמשו בכרטיס לביצוע חיובים שונים. המערער, טור' ויאצ'סלב דונסקוי, הורשע בבית הדין המחוזי בגין ביצוע מעשים אלו בעברות גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 רישה לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. נגזרו עליו שמונים ימי מאסר בפועל (בדעת רוב; שופט המיעוט היה נמנע מהטלת מאסר בפועל), ארבעה חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים, 3,800 ש"ח פיצויים למתלונן ו-809.5 ש"ח פיצויים לחברת האשראי. המערער השיג בפנינו על הרשעתו בדין ולחלופין על חומרת עונשו; התביעה הצבאית עתרה כנגד קולת העונש.

הערעור על הכרעת הדין

האישום, התשובה לו והדיון בבית הדין המחוזי

2.             על פי הנטען בכתב האישום, ב-12 באוקטובר 2005 (או במועד סמוך) גנב המערער את כרטיס האשראי מסוג "אפטרכרט" של המתלונן. ב-14 באותו חודש, נטען, משך המערער בתוך חמש דקות 2,500 ש"ח בארבע משיכות מבנקט בשכונת בת גלים בחיפה; ב-15 בחודש משך המערער בתוך שמונה עשרה דקות 1,300 ש"ח בשתי משיכות מבנקט בקרית ים; באותו יום חייב המערער את כרטיס האשראי בסכום של 50 ש"ח בדוכן פיס בקריית מוצקין; ב-17 (פעמיים) בחודש, ב-18 בו וב-22 בו רכש המערער מוצרי מזון מסניף "פיצה דומינו" בקריית חיים בסך כולל של 519 ש"ח; וב-21 בחודש רכש המערער פעמיים מוצרים בחנות "קופי אנד טופי" בקריית מוצקין בסך כולל של 240.5 ש"ח. המערער הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא גנב את כרטיס האשראי, וכי לא הוא ביצע את הפעולות השונות בכרטיס שתוארו לעיל (אך לא חלק על עצם ביצוען).

3.             בפני בית הדין קמא העידו מטעם התביעה המתלונן; סמל גלי אלטמן, שחקרה את המערער במצ"ח; עודד מזרחי, אייל לוי ועמירם אזולאי, שליחים ב"פיצה דומינו"; משה בן מוחה, מנהל סניף "פיצה דומינו"; ליפה ברזילר, מוכר בדוכן הפיס האמור; וסרגיי איסייצ'קוב (להלן: סרגיי), שנטען כי הוא חבר של המערער. כעדי הגנה העידו המערער ורפ"ק יאנה גרבר, מומחית להשוואת כתבי יד מהמעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל. הוגשו אמרות ומוצגים נוספים. התביעה נסמכה להוכחת האשמה על ראיות נסיבתיות וישירות, כמפורט להלן. המערער טען כי התביעה לא עמדה בנטל שהוטל עליה, וכי אפשר שאחר גנב את הכרטיס והשתמש בו, או אף כי הכרטיס כלל לא נגנב, והמתלונן עצמו הוא שביצע את הפעולות המתוארות בכרטיס.

4.             אין חולק על כי המערער והמתלונן שמרו בבסיס סמוך לפני היעלם כרטיס האשראי, וכי הם יצאו ביחד לרכוש מוצרי מזון. לטענת התביעה, בהזדמנות זו עלה בידי המערער לגלות מהו הקוד הסודי של הכרטיס, ובמועד מאוחר יותר גנב את הכרטיס. לאחר מכן, גרסה התביעה, ביצע המערער את מעשי השימוש השונים בכרטיס בעצמו או ביחד עם חבריו, ביניהם אלכסנדר אלכסייב, בן דודו, וקונסטנטין סזונוב. האישומים נסמכים, בין היתר, על אמרתו של סרגיי במצ"ח, שבמסגרתה העיד כי נכח במסירת אחד ממשלוחי הפיצה, וכי המערער וחבריו סיפרו לו (ולו באופן כללי) אודות גנבת הכרטיס ואודות מעשי שימוש נוספים בו. מאחר שלא נמצאו עדויות ישירות לגנבת הכרטיס, ביקשה התביעה להסיק את התרחשותה, בין היתר, ממעשי השימוש השונים. משום כך והואיל והראיה המרכזית בתיק זה היא אמרתו של סרגיי - שמדברת בעיקרה, כאמור, במעשי השימוש - נתחיל את הדיון בהם, ומהם נעבור למעשה הגנבה.

הראיות

השימוש בכרטיס - כללי

5.             המערער הואשם, כאמור, בשימוש בכרטיס בהזדמנויות שונות: משיכת כספים מבנקטים; קנייה בדוכן פיס; הזמנות מ"פיצה דומינו"; ורכישה ב"קופי אנד טופי". מוסכם, כאמור, כי כל מעשי השימוש האמורים התבצעו; אף לא נשמעה טענה כי מעשי שימוש שונים התבצעו על ידי אנשים שונים. התביעה הביאה ראיות ישירות לגבי זהות מבצע העסקאות בדוכן הפיס וב"פיצה דומינו". ראיות אלה שימשו, בעצם, גם כראיות נסיבתיות לזהות מבצע הפעולות הנוספות, ולא נשמעה כל טרוניה על כך. אף אנו לא מצאנו כל עילה לחלוק על כי האפשרות המסתברת היחידה מקביעת האחריות לביצוע חלק מהפעולות היא כי אותו אדם ביצע את כולן. המחלוקת נוגעת בזהות המשתמש.

6.             התביעה הסתמכה, כאמור, על אלה: שליחי "פיצה דומינו" העידו על מסירת ההזמנות, כל אחד על מסירה אחרת, ועל נוהלי העבודה בסניף. גם מנהל הסניף תיאר את נוהלי העבודה בו. המוכר בדוכן הפיס סיפר על ביטול מכירה בדוכן שהתבצעה באמצעות כרטיס האשראי. בנוסף, ביקשה התביעה ללמוד מאמרתו בחקירה של סרגיי (בניגוד לעדותו בבית הדין) כי המערער ביצע את המעשים כולם. נדון להלן בראיות אלה.

סרגיי: אמרה ועדות

7.             סרגיי נחקר במשטרת ישראל ב-29 בינואר 2006 (ת/33). באמרתו סיפר כי ערב אחד שלושה חודשים וחצי קודם לכן פגש שלושה ממכריו בגן גולדה בקריית מוצקין. ביניהם היה חבר של סרגיי בשם סלבה, שמתגורר בקריית מוצקין ושבעת האירועים היה חייל. סרגיי אמר כי סלבה "בן 19 בערך", גבוה מעט מסרגיי - שגובהו 1.72 מטר - מבנה גופו רזה, שיערו קצר, חום כהה וקוצני, עיניו כחולות, קעקוע של סימן "תאילנדי או סיני" על כתפו (סרגיי "חושב" שמדובר בימנית), הוא עונד שרשרת שעליה צלב בצבע כסף, ומספר הטלפון הנייד שלו 054-6810202. סרגיי הוסיף כי הוא "חושב" שלאחיו של סלבה קוראים לושה. נציין כאן כי הצדדים הסכימו כי "סלבה" הוא שם חיבה של מספר שמות פרטיים, ביניהם ויאצ'סלב, שמו המלא של המערער. תחילה אמר סרגיי כי רק ראה את סלבה ואת שני חבריו - קונסטנטין ואלכס, בן דודו של סלבה, אולם לאחר מכן ציין כי באחד התאריכים: 17, 18, 21, או 22 באוקטובר 2005 (כך נראה לו), היו הארבעה ואנשים נוספים בגן גולדה, אכלו פיצה שהזמינו ושתו בירה. סלבה וקונסטנטין ביקשו לטלפן מהטלפון הנייד של סרגיי ליעד לא ידוע. סרגיי התעניין איך ישלמו, ונענה שבידי סלבה כרטיס אשראי. סלבה אמר שגנב את הכרטיס, אך סירב לומר ממי. על הכרטיס צוין "איזה שם רוסי אני חושב" לא מוכר לסרגיי: ולדימיר או איגור, ששם משפחתו "מסובך". סלבה וקונסטנטין סיפרו על גנבת הכרטיס "לכל מי שישב שם". למחרת שאל סרגיי שוב ממי נגנב הכרטיס, וסלבה ענה שגנב אותו מבסיס חיל הים בחיפה, מחדר או ממקלחת, אולם סירב לומר ממי וביקש מסרגיי לא לספר על כך.

8.             כעולה מיומן החקירות (ת/22, עמ' 7), איתרו החוקרים את סרגיי לאחר שבדקו מספר טלפון שהופיע על קבלות של הפיצריה. כשהציגה בפניו החוקרת קבלות אלה (ושהוגשו במסגרת ת/26), הגיב סרגיי: "זה לא היה ברשות שלי. או סלבה או קונסטנטין רשמו את זה. אני עצמי לא רשמתי את זה", והכחיש כי ראה קבלות אלו. סרגיי ראה שקונסטנטין חתם ברוסית על קבלה של משלוח הפיצה מ"דומינו" בעט כחול. סרגיי הוסיף כי קונסטנטין סיפר לו ששכר עם סלבה די-וי-די של סרט פורנוגרפי באמצעות הכרטיס הגנוב; וכי סלבה וקונסטנטין סיפרו לו שהזמינו פיצות באמצעות הכרטיס בהזדמנויות נוספות (לעתים כמה פעמים ביום); ושקנו מוצרים ב"קופי טופי": בירה, צ'יפס וסיגריות בשווי 100 ש"ח ומוצרים נוספים בסכום גבוה יותר אחר כך; וכי סלבה סיפר שקנה בדוכן הפיס כרטיסים במספר שאינו ידוע לסרגיי, ושכרטיס האשראי הגנוב "עבר חלק בלי בעיות". סרגיי נשאל עוד אם השניים השתמשו בכרטיס במקומות נוספים, או אם משכו כסף באמצעות כרטיס האשראי; הוא השיב כי אינו יודע.

9.             בעדותו בבית הדין המחוזי אישר סרגיי את רוב המצוין באמרה (חלק מהדברים רשמה החוקרת על דעת עצמה, לדבריו), אולם טען כי סלבה שנזכר באמרה אינו המערער, כי אם אדם אחר בשם זה, "חבר וותיק שלי ששיחקנו כדורעף", ושתיאורו שונה. סרגיי טען כי כלל אינו מכיר את המערער וכי לא ראהו קודם לכן. הוא העיד, למשל, כי מספר הטלפון שנזכר באמרה הוא מספר הטלפון של סלבה מהכדורעף, ועמד על דעתו גם כשהתובע ציין כי המספר שייך דווקא למערער. במהלך העדות הכריז בית הדין קמא על סרגיי כעד עוין. בחקירתו הנגדית סיפר סרגיי כי יש לו עבר פלילי, וכי בעת החקירה היה תלוי נגדו עונש מותנה שניתן להפעלה אם יבצע עברה נוספת. בתחילת החקירה במשטרה נאמר לו כי הוא חשוד בגנבה בעצמו, ובשל חששו אישר את כל מה שנשאל. לטענת סרגיי, לא רצה לסבך את סלבה מהכדורעף ולכן מסר במתכוון תיאור שגוי שלו. לגבי מספר הטלפון שיער סרגיי כי נפלה טעות ברישום המספר, אולי אפילו בספרה אחת. בחקירה החוזרת ולשאלות בית הדין ציין סרגיי כי למעט תיאורו של סלבה, כל מה שציין באמרה לשאלות החוקרים - אמת.

הזמנת הפיצות

10.         עודד מזרחי עבד כשליח ב"פיצה דומינו" בעת הרלוונטית. הוא העיד בבית הדין, אך ציין כי בעת שהעיד במצ"ח (ת/27) זכר טוב יותר את מהלך האירועים, ולכן ביכר לעתים את האמור באמרה על פני זיכרונו בעת הדיון. ב-17 באוקטובר 2005 ביצע שליחות לגן גולדה. עודד ציין כי מספר הטלפון שמצוין על הקבלה (ת/26ב), הוא מספר הטלפון של המזמין. המזמינים השתמשו בכרטיס אשראי והזמינו שנית לאחר כשעה עד שלוש באמצעות אותו כרטיס; יום-יומיים לאחר מכן הודיעה חברת האשראי כי הכרטיס גנוב. לדברי עודד, הוא הבין מעט רוסית ושמע את המזמינים אומרים בשפה זו כי הצליחו להערים עליו. הוא שאל מדוע אמרו זאת, והם השיבו שלא דיברו עליו. המזמינים הציגו לו כרטיס אשראי ותעודה מזהה שנראתה כמו רישיון נהיגה (לא תעודת זהות, שלא הייתה ברשותם). בשניהם הופיע אותו שם פרטי: איגור, וגם שם המשפחה היה זהה. עודד לא בחן אם התמונה בתעודה דומה לפניו של מי שהציג אותה. האדם שאסף את המשלוח היה בעל גוף בריא, מלא, שיערו היה שטני קצוץ מאוד, עיניו ירוקות, ועצמות לחייו "בולטות יחסית".

11.         אייל לוי היה שליח נוסף ב"פיצה דומינו" באוקטובר 2005. הוא ביצע שני משלוחים של הזמנות שבעת ביצוען נמסר אותו מספר כרטיס אשראי, אחת מקריית חיים והשנייה מקריית מוצקין. בשתי הפעמים יצאו לקראתו המזמינים כדי לקחת את הפיצה. הם הציגו בפניו את כרטיס האשראי (שאייל זיהה ככרטיס מסוג "אפטרכרט יותר"), אך אמרו שאין ברשותם תעודת זהות. בהנחיית אחראי המשמרת מסר אייל את הפיצות.

12.         גם עמירם אזולאי עבד כשליח ב"פיצה דומינו" בתקופה המדוברת. לדבריו, "באותו תאריך מדובר" בשעה מאוחרת ביצע משלוח של פיצות ובירה לגן גולדה עבור כ-7-6 "חבר'ה צעירים, יוצאי חבר העמים". הם הראו לו כרטיס אשראי, אך לא הייתה ברשותם תעודת זהות תואמת. בהוראת משה בן מוחה רשם העד על הקבלה מספר תעודת זהות של אחד האחרים, אך קבלה זו אבדה.

13.         מנהל סניף "פיצה דומינו" באותה עת, משה בן מוחה, העיד בבית הדין קמא כי בחודש אוקטובר 2005 הזמין אדם בשם איגור 7-6 פעמים פיצות בכרטיס אשראי גנוב או בכמה כרטיסים גנובים באמצעות אותו מספר טלפון, שהופיע על ההזמנות (בפרוטוקול צוין המספר 050- 9091628, אך ביומן החקירות (ת/22, עמ' 7) נזכר המספר 050- 9391628, ולאחר שלא נמצא בעלים למספר זה, הגיעו חוקרי מצ"ח לבעל המספר 050- 8391628 - סרגיי (שם)). ההזמנות היו דומות: 2 פיצות ובירה. כמה ימים לאחר מכן הודיעה חברת האשראי כי הכרטיס גנוב, ולכן לא תעביר לסניף כסף עבור אותן עסקאות. משה התקשר למספר שהופיע על ההזמנות (אולי הופיעו מספרים נוספים, אולם רק באחד נענה). מן הצד השני דיבר אדם שהזדהה כחבר של איגור. משה הודיע לו כי הכרטיס גנוב, והעמיד בפניו בררה: לשלם בעצמו עבור ההזמנות או שיתלוננו במשטרה. במשך יומיים לא נתקבלה כל תגובה. משה התקשר שנית, אך לא נענה.

14.         רפ"ק יאנה גרבר, מומחית לכתבי יד במשטרת ישראל, השוותה את החתימות שעל גבי הקבלות עם דוגמאות כתבי יד של המערער ושל המתלונן. היא מצאה "אי התאמה" בין כתבי היד, דהיינו לא יכלה לומר בוודאות אם מדובר באותו כותב או בכותבים שונים, אך היא נוטה יותר למסקנה שלא מדובר באותו כותב. לשאלת הסנגור מסרה רפ"ק גרבר כי אילו היו נמסרות לה דוגמאות נוספות בכתב טבעי של המתלונן, יכלה להגיע למסקנה ודאית יותר בעניין.

15.         המערער אישר בעדותו בבית הדין כי על כתפו מקועקעת אות סינית, וכי בעת הרלוונטית ענד שרשרת עם צלב, אך אמר שהצלב מזהב. הוא הכחיש שאי פעם הייתה לו "תספורת קוצים". המערער הכחיש שהכיר את סרגיי. הוא נשאל מדוע בפירוט שיחות יוצאות ממספר הטלפון שלו נמצאו ארבע שיחות למספר הטלפון של סרגיי. המערער השיב שאינו יודע, אך שיער שהוא התקשר בחזרה למי שהתקשר אליו, או שאחר ביקש ממנו לחייג ממספר הטלפון שלו, ואולי אחר כך המערער חייג בשנית כדי לבדוק של מי המספר הלא מוכר. המערער ציין כי אלכסנדר אלכסייב הוא בן דודו, אך אין הוא מכיר את קונסטנטין סזונוב. המערער העיד כי הוא מתגורר ברחוב החשמונאים בקריית מוצקין, במרחק כ-600-500 מטר (או כ-600-700 מטר) מגן גולדה.

16.         במהלך החקירה ביצעה מצ"ח מספר מסדרי זיהוי תמונות. עודד מזרחי בחר בשתי תמונות, אחת מהן של המערער. אייל לוי לא היה בטוח בזיהויו, אך הצביע על שלוש תמונות, ביניהן תמונת המערער. עמירם אזולאי לא זכר "בוודאות", אך בחר בארבע תמונות, ביניהן תמונת המערער ותמונת המתלונן. בעדותו בבית הדין ציין כי בעת עריכת המסדר לא זכר את תווי פניהם של המזמינים במידה מספקת לזיהוי. שני עדים נוספים, ליפה ברזילר ומשה בן מוחה, לא זיהו אף תמונה.

17.         המערער אישר בעדותו בבית הדין כי המספר 054-6810202 היה ברשותו, לרבות בתקופה "שהכרתי את איגור", המתלונן. עם זאת, בעת חקירתו במצ"ח השתמש במספר טלפון אחר, ולכן מסר שהמספר 054-6810202 (שנשמר במכשירו החדש תחת השם "סלבה") הוא מספרו של סלבה אחר מקריית ביאליק. המספר 050-8391628 שייך לסרגיי. המספר 054-6811202, שהופיע על מספר קבלות, שייך לאלכסנדר אלכסייב, בן דודו של המערער, שהתגורר בביתו תקופה מסוימת.

דוכן הפיס

18.         כאמור, נטען כי ביום 15 באוקטובר רכש המערער בדוכן הפיס בסכום של 50 ש"ח. המוכר בדוכן, מר ברזילר, העיד מטעם התביעה. הוא לא זכר את העסקה האמורה, אך ציין כי לאחר זמן מה נתבקש להעביר את השובר שלה. סרגיי מסר, כאמור, באמרתו כי "סלבה" סיפר לו שהשתמש בכרטיס בדוכן הפיס, ושהכרטיס "עבר חלק בלי בעיות" (ת/33, עמ' 9, ש' 50).

19.         באמרתו הראשונה ציין המערער כי קנה כרטיס פיס, אך באמרתו השנייה הכחיש זאת. בבית הדין הסביר המערער כי בפעם השנייה נשאל אודות קנייה באמצעות כרטיס אשראי ובדוכן הפיס שמצוין שם, בניגוד לקנייה במזומן ובדוכנים אחרים. הוא הוסיף כי לא רכש כרטיס בסכום של חמישים ש"ח, אלא "גירוד של כדורסל, כדורגל, עשר עשרים שקל".

גנבת הכרטיס