פסק-דין בתיק עת"מ 3905-12-11

עניינה של עתירה זו הוא בסירוב המשיב לאשר לעותר רכב רפואי בבעלות המדינה. לפי הנטען בעתירה העותר זכאי לרכב בבעלות המדינה על פי דרגת הנכות שלו.

אין מחלוקת שהעותר מוכר כנכה צה"ל בגין מחלה מסוימת כאשר מחצית מהנכות שלו נחשב כתוצאה מן השרות הצבאי והמחצית האחרת היא החמרה שאינה קשורה בשרות. דרגת הנכות הכוללת שלו היא 100%.

רכב רפואי המשמש לשיקום נכי צה"ל מוסדר בהוראת אגף השיקום מס' 56.02 פרק א' של אותה הוראה עניינו ב"רכב רפואי" וסעיף 30(א) שבאותו פרק קובע את הזכאות לרכב רפואי בבעלות המדינה. זכאי לרכב בבעלות המדינה הוא נכה בעל נכות של 100% מיוחדת בגין פגימות מסוימות.

העותר אינו טוען לזכאות לרכב בבעלות המדינה מכח סעיף 30(א) הנ"ל. שכן, נכותו אינה כולה תוצאה של שרותו הצבאי. הוא נסמך על הוראת סעיף 31 לנוהל שעניינה בזכאות לרכב רפואי בהתאם לדרגת הנכות הכוללת.

הוראת סעיף 31(א) לנוהל אומרת שנכים בעלי נכות שחלקה על חשבון השרות וחלקה אינו על חשבון השרות שמוכרים עקב פגימות מסוימות יהיו זכאים לרכב רפואי על פי הנכות הכוללת המגיעה לבעלי אותם פגימות.

כיוון שלעותר פגימות מן הסוג שהיה מקנה לו מעמד של נכה 100% מיוחדת אילו היו הפגימות הללו כולן על חשבון השרות, טוען העותר שמכח הוראת סעיף 31(א) יש להשוות את זכאותו לרכב רפואי לזכאות על פי סעיף 30(א) שהיא זכאות לרכב בעלות המדינה.

הטיעון של העותר נראה נכון בתנאי שהנכות הכוללת שלו מוגדרת כ"נכות 100% מיוחדת". במקרה כזה אכן יש להשוות את זכותו לרכב לזכותו של מי שזכאי לרכב בבעלות מדינה לפי סעיף 30(א) לנוהל.

ב"כ המשיב טוען שהעותר לא מוגדר על ידי הרשות המוסמכת כבעל נכות "100% מיוחדת". הוא מצביע על מכתבו של קצין התגמולים מיום 26.7.11 אל העותר. במכתב מודיע קצין התגמולים לעותר שהוועדה הרפואית בישיבתה מיום 28.10.10 ו-13.6.11 קבעה שלא חל שינוי בדרגת הנכות שלו, הדרגה שנותרה לו היא דרגת נכות כוללת 100% בגין פגימות מסוימות. הביטוי "נכות כוללת מיוחדת" אינו כלול בהודעה.

ב"כ העותר טוענת שהלכה למעשה קבעה הוועדה הרפואית את נכותו של העותר להיות 100% מיוחדת.

אין לאיל ידי להסתמך על פרוטוקול הוועדה הרפואית. עמדתו המפורשת של משרד הביטחון היא שהנכות של העותר איננה 100% מיוחדת  ועל כן אין מקום להשוות את זכאותו לרכב למי שהוא בעל נכות מיוחדת כאמור.

אם יש לעותר השגות על קביעת הנכות שלו כפי שהיא נתפסת בעיני משרד הביטחון עליו להעמיד את הדבר לבחינה של בית המשפט או לבחינה במסלול הקבוע בנהלי משרד הביטחון או בהוראות החוק (ב"כ העותר אומרת שאמנם פתחה בהליך מתאים בהקשר זה).

התוצאה היא שכל עוד אין קביעה מוסמכת של משרד הביטחון שהנכות של העותר היא 100% מיוחדת לא ניתן להקנות לו רכב רפואי בבעלות המדינה.

על כן העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ב, 29/04/2012 במעמד הנוכחים.