פסק-דין בתיק עת"מ 31920-01-12

העותר משיג על החלטת רשות ההגירה לדחות את בקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל.

העותר שהה בזמנו בישראל תקופה של מספר שנים שלא כדין והורחק מישראל לאחר שהתנהלו הליכים לפני בימ"ש לעניינים מנהליים וגם פניות לבית המשפט העליון.  סופו של דבר הוא עזב את ישראל בשנת 2004.

בשנת 2006, עזב העותר את סין לסינגפור ושהה שם משך כ-3 שנים עד שהורחק חזרה לארצו, לסין.

ביום 13.1.10 יצא העותר את סין, בטיסה רגילה למצרים. משם הסתנן ביום 6.4.10 לישראל. כעבור כחודשיים ימים הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. הבקשה נשענה על כך שהוא נרדף בארצו בשל עיסוקו בשיטת מדיטציה הקרויה "פלון גונג" שאותה החל לתרגל לדבריו בהיותו בסינגפור וששלטונות סין רודפים אחרי העוסקים בה ונוקטים נגדם מעצרים ועינויים קשים עד כדי קטילת חיים כדי להשתמש באיברי אותם אנשים לצרכים שונים.

הטענה נבדקה במסגרת תשאול שנערך לעותר ב-16.6.10 ביחידת המסתננים.  התשאול העלה באורח חד חד ערכי שהעותר אינו יודע דבר אודות השיטה הקרויה "פלון גונג" אינו מכיר את התרגילים השונים שהעוסקים בה המתרגלים אותה ומתוך כך גם מתעורר ספק רב מאוד אם למאן דהוא בסין היה עניין לעצור את פעילותו. יתר על כן, מן התגובות של העותר עצמו לתשאול עולה בעליל שאיש לא רדף אותו ואיש לא איים על חייו. העותר אמנם, לדבריו, עוכב לחקירה בסין אך שוחרר לאחר מכן ועד שעזב את המדינה לא נטפל אליו איש מן השלטונות. יציאתו את סין בדרך רגילה וחוקית לא נתקלה בשום קושי. לא היה לו גם קושי להשיג דרכון לאחר ששב לארצו מסינגפור.

ב"כ העותר צרף לעתירה כמה פרסומים שנלקחו מן האינטרנט בעניין רדיפה של שלטונות סין את העוסקים ב"פלון גונג". מנגד הציגה הפרקליטות אסמכתאות לכך שככל שיש רדיפה היא מתבצעת כלפי מי שפעילותו בתחום הזה מוכחת ובעיקר מוחצנת. אין ראיות לרדיפה של מי שעוסק בשיטה הזו בתוככי ביתו פנימה.

טענת הנרדפות נטענה מפי העותר בעלמא, אין לה אפילו ביסוס ראשוני . יתר על כן הנסיבות הכלליות אף מראות שככל הנראה הטענה חסרת שחר.

מעבר לכל אלה השאלה אם אדם מסוים נרדף בארצו היא שאלה של עובדה שהגורמים המוסמכים ברשות ההגירה צריכים לתת דעתם אליה. אין היא עניין לבית המשפט לענות בו. לא ראיתי שבדרך הבירור שנקטה הרשות בעניין דנן נפל פגם כלשהו ולא השתכנעתי שהמסקנות שאליה הגיעה הרשות הן בלתי סבירות עד שנחוצה התערבותו של בית משפט זה בהן.

המציאות השוררת בגבולות ישראל, במיוחד בגבול הדרומי מערבי, היא כזאת שהחדירה של מסתננים למדינה אינה קשה. המסתננים באים ממחוזות רחוקים שהאפשרות של רשויות המדינה לעקוב אחר הנעשה בהן ביחס לכל פרט ופרט הן קטנות מאוד. במציאות כזאת קל מאוד למסתנן להפריח באוויר טענות לנרדפות, טענות שנקלטות בידו מן הסביבה או כ"עצות אחיתופל" שונות ומשונות. לא מתקבל על הדעת שנטל ההפרכה של טענות סתמיות אלה ירבץ לפתחה של הרשות.

האמנה הבינלאומית בעניין הזה אמנם מקלה משהו על מבקש מקלט מדיני שמטבע הדברים מתקשה להוכיח או מתקשה להצטייד בראיות שיוכיחו את נרדפותו. עם זה, אין הוא נפטר בלא כלום. טענה סתמית מפיו לא תשיג את תכליתה.

נוכח האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם 5,000 ש"ח הוצאות עתירה זו.

צו הביניים שניתן למניעת הרחקתו של העותר מישראל בטל. על העותר לעזוב את המדינה מידית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ב, 01/05/2012 במעמד הנוכחים.