פסק-דין בתיק עת"א 8868-04-12

העותר מרצה עונש מאסר של 55 חודשים בגין הרשעותיו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירות נלוות. ועדת השחרורים החליטה שלא לשחררו שחרור מוקדם וכנגד כך הוגשה עתירה זו שבפנינו.

לטענת ב"כ העותר, מדובר במי שזהו מאסרו הראשון, במי שסיים מסגרת טיפולית באגף "תמר" של כלא "דקל", במי שעבירות המשמעת שלו במאסרו היו לפני למעלה משנה, ובמי שרש"א גיבשה עבורו תוכנית שיקום.

נוכח כל זאת, כך נטען, החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות ברמה המצדיקה התערבות ערכאה זו.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות וועדת השחרורים, אלא כטריבונל ביקורת שיפוטית בהיבט שהדין המינהלי מייחס לביקורת שכזו. בבואנו לבחון החלטת הוועדה במשקפיים אלה, לא ניתן לומר כי החלטתה חורגת ממתחם הסבירות, ובוודאי שלא ברמה המצדיקה התערבות וביקורת שיפוטית.

אכן, העותר שולב במסגרת טיפולית באגף "תמר", אולם רשויות שב"ס, במסגרת דו"ח העו"ס, ציינו כי "הטיפול בתמ"ר היווה חוויה ראשונה של טיפול, וניכר כי עליו להמשיך ולהעמיק בעיבוד קשייו ודפוסי התנהגותו". כך גם עולה מהדו"ח הנוסף של העו"ס, שנערך כשבוע לפני ישיבת וועדת השחרורים.

בנסיבות אלה, נוכח המסוכנות הטבועה באופי העבירות שהורשע בהם, ונוכח הנתונים הנוספים שפורטו בהחלטה, הגיעה הוועדה למסקנה, כי "עוד לא בשלה העת לשחרורו המוקדם, ואין די בתוכנית השיקום שהגיש, כדי לנטרל את מסוכנותו ולפקח עליו להנחת דעתנו".

איננו יכולים לומר, כי מסקנה זו הינה בלתי סבירה.  ניתן היה אולי להגיע למסקנה אחרת, אולם ברור כי לא מדובר במסקנה המצדיקה התערבות ערכאתנו המינהלית.

לאור זאת, דין העתירה להידחות.

עם זאת, נבקש להוסיף, כי היה והעותר יביע נכונותו לשוב ולהיתרם במסגרת טיפולית בשב"ס, תמ"ר או אחרת, יאפשרו לו זאת רשויות השב"ס, ובמקרה שכזה, יתאפשר לו עיון חוזר בוועדת השחרורים  שתשוב ותבחן בנסיבות אלה, אם אכן הוסר המכשול מבחינה נוספת של היתכנות השחרור המוקדם.

סוף דבר, בכפוף להערתנו האחרונה, אנו דוחים את העתירה.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ז אייר תשע"ב, 09/05/2012 במעמד הנוכחים.