פסק-דין בתיק עת"א 45212-10-12

1. ביום 10.10.12 הובא עניינו של העותר בפני וועדת השחרורים וזו דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, בנימוק ששחרורו של העותר "יסכן את הציבור" כאשר לדברי הוועדה על פי העובדות אשר הובאו בפניה, "למעשה לא עבר האסיר כל הליך טיפולי וגם ההליך שאותו סיים לא תרם תרומה חיובית ואין לראותו משום טיפול של ממש".

2. נסיבותיו של העותר בענייננו הינן, במידה מסוימת, מיוחדות. זה לו מאסרו הראשון, הוא שפוט לשלוש שנים בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מועד שחרורו בתום שני שליש מהכלא היה 11.7.12, מנהלי 23.5.12. מועד שחרורו המלא מהכלא יהיה ביום 11.7.13 ומנהלי 23.5.13. עניינו של העותר הובא בפני הוועדה ביום 23.4.12, ואולם, אז ביקש העותר להמתין עם הדיון למשך ארבעה חודשים, שכן באותה עת ביקש שיוחזר לכלא רמלה מאחר וכאשר הוא נמצא בכלא באר שבע אין באפשרות למשפחתו לבקרו.

3. לעותר שני רישומים פליליים קודמים, לא באלימות, וכאמור, זהו מאסרו הראשון. בהיותו בכלא במרכז הארץ עבר העותר סדנה של קבוצת ניהול כעסים בת 11 מפגשים. לאחר מכן, על מנת להמשיך את ההליך הטיפולי עבר העותר לכלא באר שבע, שם השתלב בינואר 2012 בפרויקט "אתגר" ממנו הודח חודש לאחר מכן, לאחר שנמצא ברשותו מכשיר חד. לאחר שהודח מפרויקט אתגר, ביקש העותר לשוב למרכז הארץ, בקשה שאף הזכיר כאשר הובא בפני וועדת השחרורים בחודש אפריל 201, בקשתו לא נענתה. מאוחר יותר, בחודש יולי ביקש העותר להשתלב בהליך טיפולי - צורפו לעתירה אף שני מכתבים שכתב בא כוחו בעניין זה לשב"ס בחודשים יולי ואוגוסט. בסופו של דבר, השתלב העותר, לפני כשבועיים, בהליך טיפולי "תמ"ר". נמסר לנו כי משך ההליך הוא כמחצית השנה, והעותר אף חתם על התחייבות ליטול חלק בהליך עד לסיומו.

4. לטענת ב"כ העותר, בין היתר, מרשו עבר הליך טיפולי בכלא ותוכנית הטיפול והשיקום שהוכנה לו על ידי הגב' חיה היכל, עו"ד קרימינולוגית קלינית, הינה המשך של ההליך הטיפולי האמור. טענה זו, כאמור, לא התקבלה ע"י הוועדה.

צויין בדו"ח הסוציאלי מיום 21.3.12 כי ... "מתחילת מאסרו הנ"ל היה בקשר רציף עם עו"ס סביב הרצון לגייס אותו בטיפול בבעיית האלימות שלו. בנוסף, הנ"ל השתתף בקבוצה לשליטה בכעסים במעשיהו. התרשמות המנחים היתה כי השתתפותו היתה פורמאלית בלבד, לא חשף מעולמו הפנימי והציג עמדה קורבנית תוך תפישת עצמו כאדם לא אלים.". דברים אלה בדו"ח הסוציאלי אינם יכולים להתיישב עם טענת ב"כ העותר כי מרשו עבר הליך טיפולי בכלא, כנדרש, לשם הוכחת התקיימות התנאי של היעדר מסוכנות.

זאת ועוד, צויין בדו"ח הסוציאלי כי נציגת רש"א התרשמה כי העותר "אינו בשל בשלב זה לבניית תוכנית שיקום" וכן נאמר בדו"ח ... "ההתרשמות הינה כי הנ"ל נוטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו... הינו נוטה להשליך את האחריות למעשיו על המתלונן...".

יחד עם זאת, ראוי לציין כי למרות הדברים האמורים נאמר אודות העותר באותו דו"ח סוציאלי ... "נראה כי קיימת ההבנה הבסיסית שתגובתו היתה מוגזמת מידי והיה עליו לנסות ולפעול אחרת במקום תגובתו האלימה".

5. הוגשו לעיונינו מספר דוחות מידע אודות העותר, האחד, מחודש 8/2010, ממנו עולה כי העותר היה מעורב בקטטה, האחר מחודש 9/2011 שעניינו כוונה לפגיעה באחר, ואחרון מחודש 2/2012 שעניינו אחזקת אמל"ח. יצויין כי בהחלטתה הוועדה אזכרה את דוחות המידע, אך לא במסגרת השיקולים שבעטיים לא נענתה לבקשת השחרור.

6. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות ב"כ הצדדים, לא מצאנו כי יש בידנו להתערב בהחלטת וועדת השחרורים. כידוע, בית משפט זה אינו שם עצמו במקום הוועדה אלא שבודק את החלטותיה על פי הכללים הנהוגים במשפט המנהלי. לא מצאנו עילה על פי המשפט המנהלי המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה, לפיכך העתירה נדחית. יחד עם זאת, הננו מורים כי עניינו של העותר יובא בפני הוועדה פעם נוספת, במחצית השנייה של חודש פברואר, על מנת שתיבחן פעם נוספת בקשתו לשחרור מוקדם, וזאת בשים לב לעובדה כי זה הוא מאסרו הראשון של העותר, אשר כאמור הינו ללא רישום פלילי בעבירות אלימות, פרט לעבירה בגינה נותן הוא את הדין.

ניתן היום, ז' כסלו  תשע"ג, 21 לנובמבר 2012, במעמד הצדדים.