פסק-דין בתיק עת"א 24138-12-12

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי להורות על החזרתו של העותר לעבודות שירות, באופן שבו תינתן לו ההזדמנות לבצע את עבודות השירות שנגזר עליו לרצות, בכפוף למפורט להלן.

על העותר נגזר לרצות עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות בת"פ 13168-09-08 שנדון בבית משפט השלום בחדרה. ביום 25/2/10 נפסק כי עליו להתחיל לרצות את מאסרו ביום 17/3/10. המדינה הודיעה לבית משפט השלום כי בדעתה לערער על גזר הדין וביצוע העונש עוכב. בהחלטה שניתנה ביום 25/2/10 קבע בית משפט השלום בחדרה כי " בשלב זה ועד להחלטה אחרת לא יתייצב הנאשם לעבודות השירות בתאריך שנקבע לעיל וזאת עד להחלטה אחרת". בסופו של יום הוחלט שלא להגיש ערעור ואולם לא נמסרה כל הודעה בעניין זה לממונה על עבודות השירות או לעותר/הנאשם וכל הנראה גם לא לבית משפט השלום. רק ביום 28/3/12 ניתנה החלטה ע"י בית משפט השלום בחדרה, לפיה לא הוגש ערעור על גזר הדין ועל העותר להתייצב לריצוי עונשו בעבודות שירות ביום 29/4/12. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים.   

העותר זומן לריצוי עונשו בעבודות שירות ולא התייצב. העותר זומן לשימוע [להלן: " השימוע הראשון"] ולא התייצב.  בהתאם ניתנה החלטה ע"י מפקד המחוז הצפוני של שב"ס לפיה על העותר לרצות את מאסרו במתקן כליאה. העותר הגיש עתירה כנגד החלטה זו וטען כי לא קיבל כל זימון לביצוע העבודות [להלן: " העתירה הראשונה" (עת"א 35366-09-12)]. ביום  22/10/12 הודיע שב"ס לבית המשפט כי הוחלט לאפשר לעותר להתייצב לשימוע כדי להסביר את נסיבות אי התייצבותו לעבודה. השימוע נקבע ליום 24/10/12.

בהמשך להחלטה שניתנה בעתירה הראשונה התייצב העותר לשימוע. עורך השימוע קבע כי העותר לא נתן הסבר סביר לאי התייצבותו לריצוי עונשו וכן לאי התייצבותו לשימוע הראשון ובהתאם הוחלט להשאיר את החלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס, לפיה על העותר לרצות מאסר במתקן כליאה, בעינה. בתמצית יצוין כי טענת שב"ס היא כי העותר ידע למעשה כי עליו להתייצב לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות. נטען כי בעת שזומן העותר לממונה על עבודות שירות עוד בטרם גזירת דינו בבית משפט השלום הוא מסר כתובת למשלוח הודעות וכן טלפונים של אביו ואחותו. שב"ס שלח לעותר זימונים להתייצב לביצוע העבודות ובהמשך זימונים לשימוע לפי כתובתו וכן השאיר לו הודעות אצל אביו ואצל אחותו, הכל בהתאם לפרטים שמסר העותר, אלא שהוא נמנע מלאסוף דואר בתיבת הדואר אליה נשלחו המכתבים בדואר רשום וכן נמנע מלקבל הודעות מאביו או מאחותו.  מטעם זה, כך נטען, לא התייצב העותר לביצוע עבודות השירות וגם לא התייצב לשימוע אליו זומן. לאחר העתירה הראשונה התייצב העותר לשימוע, אלא שעורך השימוע סבר כי אין לעותר הסבר סביר להתנהגותו זו, ומכאן גם ההחלטה נשוא העתירה שבפני. 

בטרם אתייחס להליך השימוע, יצוין כי למעשה אין בפני החלטה עדכנית של מפקד המחוז הצפוני של שב"ס לפיה על העותר לרצות את מאסרו במתקן כליאה. כאמור, ההחלטה בעניין זה התקבלה בעבר לאחר שהעותר לא התייצב לשימוע הראשון, לטענתו לאחר שלא קיבל זימונים. משמעות ההחלטה בעתירה הראשונה, החלטה שלמעשה ניתנה בהתאם להסכמת שב"ס, היא ביטול של החלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס בעניינו של העותר והחזרת הליך קבלת ההחלטות בעניינו לשלב של שימוע. עורך השימוע היה אמור לבחון את טענות העותר ולהעביר את המלצותיו למפקד המחוז הצפוני של שב"ס כדי שזה ישקול את מכלול הנתונים וייתן החלטתו בהתאם. בפועל לא הועברה המלצה למפקד המחוז ולא ניתנה על ידו החלטה חדשה. עורך השימוע החליט לאשרר את ההחלטה הקודמת של מפקד המחוז. בכך חרג מסמכותו. בנסיבות אלו, ובהעדר החלטה עדכנית של מפקד המחוז אין למעשה החלטה שהתקבלה בסמכות לאחר עריכת השימוע על הפסקת עבודות השירות, באופן שבו על העותר לרצות את מאסרו במתקן כליאה.

מעבר לאמור לעיל - במקרה שבפני היה הליך זימונו וקליטתו של העותר לעבודת שירות רצוף תקלות שתחילתן במחדל המאשימה שלא טרחה להודיע לממונה על עבודות השירות ולעותר על כך שחזרה בה מכוונתה לערער על גזר הדין. בהמשך, כפועל יוצא מכך, ניתנה החלטה ע"י בית משפט השלום בחדרה המורה לעותר להתייצב  לריצוי עבודות השירות  לאחר חלוף כשנתיים, כאמור לעיל, ביום 28/3/12. החלטה זו ניתנה בהעדרו של העותר. מדובר בהחלטה שעניינה בריצוי עונש של מאסר והיה על בית המשפט השלום לשמע את ההחלטה במעמד העותר/נאשם. כאמור לעיל, ההחלטה ניתנה בהעדרו, שלא בהתאם להוראות סעיף 129 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 [להלן: " חסד"פ"]. אין כל אישור כי החלטה זו נמסרה לעותר בדרך כלשהי. מכאן, וככל שהדבר נוגע לעותר, ההחלטה האחרונה עליו הודע לו כדין היא ההחלטה מיום 25/2/10 ולפיה  " בשלב זה ועד להחלטה אחרת לא יתייצב הנאשם לעבודות השירות...".

בהתאם, גם אם נמסרו הודעות טלפוניות לאביו או לאחותו של העותר בדבר חובתו להתייצב לריצוי עבודות השירות, אין בכך כדי להוות תחליף למסירת החלטה של בית משפט מוסמך לידיו, בדרך של זימונו לשימוע ההחלטה או לחילופין בדרך של נקיטת הליכים לשם וידוא מסירת ההחלטה לידיו ברוח הוראות סעיף 129א(ג) לחסד"פ. בכל מקרה, בנסיבות המקרה שבפניי, פועל לזכותו של העותר הספק בכל הנוגע למודעותו לחובה החלה עליו להתייצב לריצוי עונש של מאסר בעבודת שירות.  

סיכום:

אשר על כן אני קובע כי נפלו פגמים בכל הנוגע לזימונו של העותר לריצוי עונשו בעבודות שירות וכפועל יוצא מכך יש לתת לו את האפשרות לרצות כעת את עונשו, שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות. עוד אני קובע כי בכל מקרה לא התקבלה החלטה כדין ע"י מפקד המחוז הצפוני של שב"ס בדבר הפסקת עבודות השירות באופן שבו על העותר לרצות מאסר במתקן כליאה.

בהתאם אני מורה כי העותר יתייצב אצל הממונה על עבודות השירות במפקדת יחידת עבודות השירות שבמתחם כלא חרמון וזאת לשם קליטתו לעבודות השירות, ביום א' 6/1/2013 שעה 09:00. הובהר לעותר כי אם לא יתייצב במועד הנ"ל, ייחשב הדבר כאי התייצבות לביצוע עבודות שירות, על כל המשתמע מכך, וניתן יהיה לנקוט הליכים כדי להפקיע את עבודות השירות באופן שבו יהיה עליו לרצות את מאסרו במתקן כליאה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג , 31 דצמבר 2012 , במעמד הצדדים ובאי כוחם.