פסק דין בתיק ערעור 95/12

 

 

1.      המערערת הורשעה בבית הדין המחוזי, על פי הודאתה, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955. עניינה של העבירה בהיעדרותה מיחידתה, מפקדת א"א XXX, במשך 745 ימים. בסיום ההיעדרות נעצרה המערערת. בית הדין קמא הטיל על המערערת 100 ימי מאסר לריצוי בפועל, מיום מעצרה ומאסר מותנה. המערערת משיגה על חומרת העונש.

2.   בפני בית הדין קמא באו, במסמכים ובעדויות המערערת ואימה, נסיבותיה של המערערת: היא נולדה בצרפת ועלתה לארץ בגיל 5. המערערת ידעה קשיי הסתגלות למסגרות. בסופו של דבר הצליחה לסיים את בית הספר התיכון, במסגרת מיוחדת וללא תעודת בגרות. תחילה לא רצו הרשויות לגייסה ורק בשל התעקשותה התרצו והמערערת גויסה במסגרת מקא"ם. היא הוצבה בגדוד ושם שירתה שרות תקין במשך מספר חודשים. לאחר זמן הועברה לגדוד אחר וביום הצבתה שם החלה בהיעדרות. המערערת מסרה בהקשר זה כי עם הגיעה ליחידתה החדשה נמסר לה, כי לא יהיו לה תנאי השירות המקלים יחסית שהיו לה ביחידה הקודמת ואז החלה בהיעדרות. הוריה עשו מאמצים, במהלך ההיעדרות, ליצור קשר עם גורמי הצבא, כדי להחזירה לשירות, אולם לא זכו לשיתוף פעולה מגורמי הצבא ואף לא מן המערערת. בעת מעצרה נבדקה המערערת על ידי פסיכיאטר צבאי אשר קבע כי המערערת סובל מהפרעת אישיות עם קשיי תפקוד חמורים והמליץ לקבוע לה פרופיל 21.

3.    בית הדין קמא ציין, בגזר הדין, כי מן הראיות שהוצגו בפניו עלה כי המערערת הייתה מודעת לחובתה להסגיר את עצמה, אך בחרה שלא לעשות כן. הוסיף בית הדין וקבע כי ברגיל, בנסיבות דומות, ראוי לגזור עונש מאסר ממושך. עם זאת, נוכח מצבה הנפשי והתרשמות בית הדין קמא "...כי הפרעת האישיות שנקבעה...אינה תולדה של העת האחרונה והיא שזורה בכל חייה, הן בהיותה נערה צעירה והן במהלך השירות הצבאי...", סבורה הייתה הנשיאה הנכבדה כי ניתן שלא למצות את הדין עם המערערת. עם זאת, להשקפתה אין ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר כימי מעצרה של המערערת, כעתירת סנגורה. ענישה כזו עלולה לשדר מסר שגוי "אשר יש בו כדי להצדיק עשיית דין עצמית ומבלי למצות את הניסיון להיקלט ביחידה מול המפקדים וגורמי התמך השונים ועלולה לעודד מקרים דומים".

4.   בא כוחה של המערערת מבקש להקל בעונשה ולהעמיד את תקופת המאסר כדי ימי המעצר עד כה. להשקפתו, על אף שבית הדין קמא לקח בחשבון את נסיבות הקולה, לא נתן להם משקל ראוי. הוסיף הסנגור כי הרישום הפלילי שילווה את המערערת, תולדה של מידת העונש שהטיל בית הדין קמא, יפגע עוד בסיכויי שיקומה והשתלבותה במסגרת החיים האזרחית.

5.   בעקבות הערותינו הודיעונו הצדדים, כי באו לידי הסכמה שבמסגרתה, לפנים משורת הדין, יבקשו להעמיד את עונש של המערערת על 80 ימי מאסר.

6.   התרשמנו כי חרף תקופת ההיעדרות הממושכת והעובדה כי המערערת לא עשתה כל מאמץ להשתלב ביחידה החדשה ולאחר מכן להביא להיעדרות סיום מוקדם יותר, עסקינן במערערת שלה קשיי השתלבות חמורים, שהם שהביאו להיעדרות, למרות שלכתחילה רצתה לשרת בצבא. בנסיבות יוצאות דופן אלה, ועל אף שבית הדין קמא הקל בדינה של המערערת, סברנו כי ראוי, לפנים משורת הדין, להקל עוד בעונש (השוו ע/87/11 טור' מלכה נ' התובע הצבאי הראשי (2011)). התביעה, בהגינותה, סבורה הייתה גם היא כך.

7.   אנו מוצאים, אפוא, לאמץ את הסכמת הצדדים. עונש המאסר בפועל יועמד על שמונים ימים מיום מעצרה. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה שהטיל בית הדין קמא. 

ניתן והודע היום, י"ח בכסלו התשע"ג, 2 בדצמבר 2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

        ______________        ______________        ______________

             המשנה לנשיא                         שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________             העתק           נאמן             למקור
                                                                                 סגן               סבטלנה     סוברנקו         
תאריך: ______________________              קצינת           בית                 הדין

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: