פסק-דין בתיק עפ 71956/05

השופטת י' שיצר:

כללי

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ' בכור) בת"פ 1995/02 לפיו הורשע המערער בשתי עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (עבירה בניגוד לסעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (עבירה בניגוד לסעיפים 379 ו- 382(ב) לחוק העונשין).

בית משפט קמא גזר על המערער מאסר בפועל של 9 חודשים, מאסר על תנאי של 10 חודשים, פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח וקנס בסך 5,000 ש"ח.

הערעור מופנה הן נגד ההרשעה והן נגד עונש המאסר שהוטל על המערער.

כתב האישום

2.         בכתב האישום המורכב משלושה אישומים נטען כי בינואר 2001, בביתו, תקף המערער את אשתו (להלן: "המתלוננת") בכך שחנק אותה בידיו  וסטר על פניה. כתוצאה מכך התנפחה עינה ונגרמה לה חבלה של ממש.

            עוד נטען כי ב- 11.10.00 היכה בכל חלקי גופה של המתלוננת, הפילה לרצפה, הרימה והטיח גופה בקיר וכן שבר שני כסאות והכה בה בחלקיהם.

            כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת המטומות בכתפיה ובזרועותיה.

            כמו כן בשנת 1997, בעת שהמתלוננת היתה בחודש השביעי להריונה תקף אותה המערער בבית, הפיל אותה, משך בשערה וגרר אותה עד לדלת הכניסה לבית ודחף אותה החוצה מהבית.

הכרעת הדין של בית משפט קמא

3.         בית המשפט קמא, לאחר ששקל ובחן ביסודיות את מכלול הראיות שהובאו בפניו, העדיף את גרסת התביעה על פני גרסת הגנה, וקבע כי אשמתו של המערער בכל סעיפי האישום הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

            השופטת קבעה כי המתלוננת העידה " באורח ברור, סדור, הגיוני, קוהרנטי, נטול הגזמה ומהימן" (עמ' 95, פסקה 6(ב) להכרעת הדין). גרסתה של המתלוננת היתה נטולת סתירות מהותיות באשר לאישום השני והשלישי והיא כלל לא נחקרה נגדית אודות האישום הראשון.

            אף שהיו בעדות המתלוננת פערים מסויימים בהשוואה לאמור בכתב האישום, קבעה הערכאה הדיונית כי אין בפערים אלה כדי לפגוע במהימנותה, מה גם שהמתלוננת העידה כעבור שנים מאז הארוע. בית משפט קמא אף הדגיש כי גרסת המתלוננת נמסרה בפשטות וללא תכחום או מניפולטיביות.

            בבחינת עדויותיהם של בני משפחת המתלוננת הזהיר בית המשפט קמא את עצמו כי מדובר ב- "עדים בעלי עניין". על כן, נבחנו עדויות אלה בקפדנות ובזהירות, אולם גם לאחר בחינה מדוקדקת זו הותירו העדויות האמורות רושם כן ומהימן ושימשו חיזוק לגרסת המתלוננת.

            מאידך, הותיר המערער על בית משפט קמא " רושם מניפולטיבי, אדונתי ושחצני" (עמ' 100). כמו כן נקבע כי המערער, הודה בבעייתיות יחסיו עם המתלוננת, אך לא ידע להסביר את הפגיעה בה באופן המניח את הדעת, והכחשתו הכללית ביחס לארועי התקיפה לא היתה מעוגנת בראיות.

            נוכח כל אלה קבע בית המשפט קמא כממצא שבעובדה כי המערער ביצע את כל העבירות בהן הואשם.

גזר הדין

4.         בטרם גזירת דינו של המערער נתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעת המערער ולהעמידו בפיקוח השירות ולהטיל עליו 200 שעות של"צ ופיצוי כספי למתלוננת.

בהחלטתו לדחות את המלצת שירות המבחן לא התעלם  בית משפט קמא מכך