פסק-דין בתיק עפ 1308/05

כב' השופט האשם חטיב:

1.         בפנינו שני ערעורים המופנים כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת שניתן בת.פ. 4547/04 ביום 23/6/05 שהדיון בהם אוחד: האחד של הנאשם (ע"פ 1308/05) בו מערער הנאשם על חומרת העונש שהושת עליו ע"פ גזר הדין הנ"ל, והאחר (ע"פ 1353/05) של המדינה ובו מלינה על קולה מופרזת של אותו עונש.

2.         הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן וע"ס הודאתו הורשע ע"י בית משפט קמא בעבירות של: איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, תקיפה בנסיבות מחמירות, (תקיפת בת זוג), עבירה לפי סעיפים 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין (מקרים רבים) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (תקיפת בת זוג) עבירה לפי סעיפים 380 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין.

3.                   בית המשפט קמא גזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים החל ביום מעצרו בתאריך 16/12/04.

ב.        8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי

הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו עבירה של אלימות ו/או עבירת איומים ויורשע עליה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג.         קנס בסך 2,000 ש"ח או 45 ימי מאסר במקומו.

ד.        פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

4.         המעשים המיוחסים לנאשם ע"פ כתב האישום המתוקן בהם הודה הנאשם הינם כדלקמן:

א.         בתאריך 29/4/04 סמוך לשעה 21:00, בכפר עזיר, איים הנאשם על אשתו יאסמין, איתה הוא נשוי מזה 8 שנים באומרו כי יהרוג אותה ואת הוריה כשהוא מחזיק בידו סכין, זאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

ב.         במהלך שמונת שנות נישואיהם תקף הנאשם, במועדים שאינם ידועים לתביעה, את המתלוננת פעמים רבות, וזאת ע"י בעיטות, אגרופים וסטירות.

ג.          בתחילת חודש דצמבר 2002 תקף הנאשם את המתלוננת בבעיטות וגרם לה חבלה של ממש בידה, נפיחות בשורש כף היד והמתלוננת נזקקה לטיפול רפואי.

ערעור הנאשם על חומרת העונש (ע"פ 1308/05)

5.         בטרם נפנה לטענות הנאשם בדבר חומרת העונשים שהוטלו עליו, נציין כי בהחלטה מיום 13/9/05 הורינו כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב, הן לעניין ערעורו של הנאשם והן לעניין ערעורה של המדינה. לב"כ המדינה קצבנו, לצורך זה, 3 ימים מיום מתן ההחלטה. גם לב"כ הנאשם ניתנו, לצורך זה, 3 ימים מיום קבלתו טיעוני המדינה.

ב"כ המדינה עמדה בהחלטה זו וביום 15/9/05 הגישה טיעונים בכתב, ואילו ב"כ הנאשם לא עשה כן עד עצם היום הזה. על כן, נדון בערעור הנאשם בהתאם לטענות שהועלו בנימוקי הערעורי שעיקרן:

א.        עונש המאסר בפועל שהושת על הנאשם הינו ממושך.

ב.         בית המשפט קמא לא שקל כראוי את הנסיבות המיוחדות של הנאשם ושל התיק - כלשון הערעור.

ג.          בית המשפט קמא לא התחשב כאשר גזר את דינו של הנאשם בזמן הרב שחלף מאז האירוע בו הורשע הנאשם ועד לגזירת דינו.