1. המערער הודה בבית משפט השלום בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בעקבות הרשעתו, הושתו על המערער העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 18 חודשים מתוכם 7 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, קנס בסך 5,000 ש"ח ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בלילה שבין 25.8.06 - 26.8.06, עת בילה המערער עם המתלוננת ועם חברים נוספים בביתו של אחד מידידיו ומשרצה לצאת לבלות עם חבריו בפאב ואמר לחבריו, כי הוא לא מעוניין שהמתלוננת תבוא עמם תוך שהוא מעליב אותה, כעסה המתלוננת על דברי המערער ובויכוח שהתגלע ביניהם, סטרה המתלוננת למערער ובתגובה לכך בעט המערער בחוזקה בבטנה של המתלוננת. בהמשך, המערער נסע לבלות עם חבריו והמתלוננת, שהגיעה לביתו של המערער, סבלה מכאבים עזים בבטנה עד שבסמוך לשעה 04:00 פונתה על ידי אמבולנס לבית חולים בנצרת. כתוצאה מהבעיטה שספגה המתלוננת מהמערער, נגרם לה קרע במעי הדק והיא נותחה ואושפזה בבית חולים. יצויין, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, המערער היה חברה של המתלוננת.
2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ובעיקר רכיב המאסר בפועל. המערער מבקש לקבל את המלצות שירות המבחן (להטלת פיקוח למשך 18 חודשים ושל"צ בהיקף של 400 שעות) ולבטל את עונש המאסר בפועל ולחלופין להפחית את עונש המאסר בפועל ולהמירו בעבודות שירות. בנוסף, מבקש המערער לבטל את הקנס אשר הוטל עליו.
3. בהודעת הערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא כשלא קיבל את המלצות שירות המבחן. המערער סבור, כי בית משפט השלום החמיר עמו, תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: לעובדה שהמערער לקח אחריות מלאה על מעשיו וחש אשמה וחרטה, לכך שהמערער מעולם לא היה מעורב בעבירת אלימות כלשהי, לכך שהתקיפה נשוא כתב האישום בוצעה לאחר ששני הצדדים שתו אלכוהול ולאחר שהמתלוננת סטרה למערער, לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו והעדר עבר פלילי (למעט עבירה של העדר מן השירות), שיקומו של המערער ושיקום התא המשפחתי שלו.
4. יצויין, כי שירות המבחן התרשם באופן חיובי מן המערער וציין, כי הוא בעל רמה קוגנטיבית ויכולת ורבלית טובה אם כי במצבי עימות וקונפליקט חש חרדה ובוחר לתקוף. משכך, העריך שרות המבחן, כי ללא התערבות טיפולית קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות אלימה בעתיד. לאור זאת ולאור נכונותו של המערער להמשיך במסלול טיפולי, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער צו מבחן למשך 18 חודשים וצו של"צ בהיקף של 400 שעות. שירות המבחן שקל להמליץ על מאסר בעבודות שירות, אך בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה והעובדה, כי המערער נמצא במעצר ללא שום פרנסה מזה כשנה, חשבו לנכון להמליץ על הטלת של"צ בהיקף משמעותי על מנת לאפשר למערער לצאת למעגל העבודה.
5. ב"כ המערער שב וטען בפנינו, כי מדובר בבחור חיובי מאוד עם רקע משפחתי ונסיבות אישיות קשות וביקש להתערב בעונש שהושת על המערער ולהקל בעניינו.
6. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, המערער העליב את המתלוננת, דבר שהרגיז אותה ובעקבות כך סטרה למערער, אשר בתגובה בעט בחוזקה בבטנה וגרם לקרע במעי הדק שלה; ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה, כי המדובר בהתנהגות אלימה ופוגענית והפנתה לתסקיר שירות המבחן שציין, כי המתלוננת חוששת מפני המערער. לטענת ב"כ המשיבה העונש שהושת על המערער הוא עונש ראוי והיא ביקשה להשאירו על כנו.
7. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בישיבה מיום 30.10.07, ומבלי לנקוט עמדה כלשהי, באותו שלב, אודות פסק הדין שיינתן בערעור, הורינו לממונה על עבודות השירות להמציא חוות דעת אודות המערער. חוות דעת כזו אכן הוגשה, ולפיה נמצא המערער כשיר לביצוע עבודות שירות ללא מגבלה.
8. המערער חטא בעבירת אלימות קשה. הוא בעט בחוזקה בבטנה של המתלוננת והסב לה חבלה חמורה של קרע במעי הדק, דבר שחייב את ניתוחה ואישפוזה של המתלוננת בבית חולים. הדבר נעשה בפני חבריהם של המערער ושל המתלוננת, שהיתה אז חברתו של המערער.
למרבה הדאבה, עבירות אלימות מן הסוג בה חטא המערער שוב אינה תופעה נדירה במקומותינו ובתי המשפט קבעו רבות, כי עם התנהגות זו אין להשלים ומקל וחומר כשהיא מופנית כלפי המעגל הקרוב. נוכח הצורך להילחם באלימות בכלל וזו המופנית כלפי נשים בפרט, התלבטנו אם יש מקום להתערבות בעונש שהושת על המערער. יחד עם זאת, משזו מעידתו הראשונה של המערער, בחור צעיר יליד 1983, עם רקע משפחתי בעייתי, אשר קיבל אחריות מלאה לביצוע העבירה וחש אשמה וחרטה בעקבות מעורבותו בעבירה, כפי התרשמות שירות המבחן, ואשר גילה נכונות ורצון להעזר בגורמים טיפוליים לצורך תהליך התבוננות ולמידה אישית על מנת להימנע מכשלונות דומים בעתיד, ואשר שולב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן והספיק להשתתף ב- 10 מפגשים תוך שיתוף פעולה מלא, בשל כל אלה, סברנו שיש מקום להקלה מה בעונשו של המערער על מנת לעודדו להמשיך ללכת בדרכו החדשה, להתמיד בה ועל מנת שלא להרפות את ידיו.
משכך, אנו מחליטים להעמיד את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער על 6 חודשים (במקום 7 חודשים), אשר ירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. בנוסף, אנו מטילים על המערער צו מבחן למשך 18 חודשים, במהלכו יהיה בפיקוח שירות המבחן ויישמע להוראותיו, בכל הנוגע להמשך ההליך הטיפולי.
המערער יתחיל בריצוי עבודות השירות החל מיום 07/01/08, בעיריית נצרת עלית בהתאם לחוות דעת הממונה.
יתר מרכיבי גזר הדין ישארו על כנם.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לממונה על עבודות שירות.
ניתן היום ב' בטבת, תשס"ח (11 בדצמבר 2007) במעמד הנוכחים.
_____________________ ___________________ ___________________
זיאד הווארי, שופט - אב"ד הלמן אסתר - שופטת שאהר אטרש - שופט
001234/07עפ 054 אירית
