ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1111-05
08/02/2005
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן
2. אברהם אברהם
3. אסתר הלמן
|
| - נגד - |
התובע:
רז לבנטר
עו"ד סרי חורי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד רותי כהן
|
| פסק-דין |
כב' השופטת אסתר הלמן:
המערער הורשע בבית משפט השלום בטבריה בעבירות של נטילת נכסים לשם סחיטה, עבירה לפי סעיף 430 לחוק העונשין, התשל"ז-1977
(להלן: "חוק העונשין") וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. בגין עבירות אלה גזר עליו בית המשפט עונש מאסר למשך 18 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, התחייבות בסך 1,500 ש"ח להימנע מביצוע עבירה כלשהיא מבין העבירות בהן הורשע, פיצוי למתלונן בסך 1,000 ש"ח וקנס בסך 500 ש"ח.
בית משפט דלמטה, קיבל את גרסת המאשימה באמצו את עדות המתלונן וקבע כי ביום 10.6.03 ביקש המערער מן המתלונן להראות לו את מכשיר הפלאפון שהיה ברשותו. המתלונן, קטין כבן 17, נענה לבקשה ומסר לידיו את מכשיר הפלאפון. בתגובה אמר לו המערער, שהיה עסוק אותה עת במשחק קלפים, כי עליו להמר על המכשיר ומשסרב המתלונן לעשות כן, דרש ממנו המערער400 ש"ח כתנאי להחזרת הפלאפון לידיו.
בהמשך, איים המערער על המתלונן בפגיעה בגופו.
מספר ימים לאחר מכן, פגש המתלונן במערער באזור גן העיר בטבריה, ושוב אמר לו המערער כי אם לא יביא לו 350 ש"ח לא יקבל את המכשיר.
המערער משיג בפנינו על הרשעתו ולחילופין, על חומרת עונשו, כאשר ערעורו ביחס להכרעת הדין מצומצם להרשעתו בעבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין
(להלן: "העבירה"). לטענתו, יש לזכותו מעבירה זו מאחר ולא הוכחו יסודותיה, הן לעניין הרכיב העובדתי והן לעניין הרכיב הנפשי, המצריך הוכחת "כוונה מיוחדת".
כאמור, בית המשפט נתן אימון בגרסת המתלונן וקבע בין ממצאיו כי דבר האיומים הוכח.
בממצאים עובדתיים אלה אין מקום להתערב, וממילא גם לא נתבקשנו לעשות כן.
לטענת ב"כ המערער, גם בהסתמך על ממצאיו של בית המשפט קמא, לא הוכחו יסודות העבירה, שכן עובדות סעיפים 2 ו- 5 לכתב האישום אינן כוללות איומים, וכי האיום שנכלל בסעיף 4 לכתב האישום הוא איום עצמאי ואינו יכול למלא מקום האיום הנדרש לצורך הרשעה בסחיטה באיומים.
אין בידינו לקבל טענות המערער.
הרכיב העובדתי הדרוש לשם הוכחת העבירה מצוי באיומים שהשמיע המערער באוזני המתלונן ביום 23/6/2003 עת דרש ממנו שימסור לו 350 ש"ח, אם הוא רוצה לקבל חזרה לידיו את מכשיר הפלאפון. בדבריו אלה איים המערער על המתלונן בפגיעה ברכושו ובקניינו, אם לא יענה לדרישתו לשלם לו כספים.
היסוד הנפשי המתבטא בכוונה המיוחדת הנדרשת בעבירה זו נלמד מדברי המערער ומנסיבות העניין.
אף באשר לעונשים שהוטל על המערער, לא מצאנו כל עילה להתערב.
מדובר בעבירות חמורות שבוצעו כלפי קטין תוך הטלת אימה ופחד, על ידי המערער, שחרף גילו הצעיר צבר לחובתו עבירות לא מעטות, לרבות עבירות אלימות {גם כנגד שוטרים} ועבירות רכוש.
סופו של דבר, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.
אסתר הלמן, שופטת
כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:
מסכים.
________________
