פסק-דין בתיק עפ"ת 6900-09-10

לפני ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, שניתנה ביום 26.5.10 ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 5444-10-09.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המערער בעבירות של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 64ב' (א') לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"), עבירה לפי סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 25.7.09 נהג המערער בשעה 03:45 ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור.

בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 465 מק"ג אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער כפר בעובדות כתב אישום, בית המשפט שמע את הראיות, החליט להרשיע את המערער והטיל עליו את העונשים הבאים:

פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, פסילה על תנאי מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים, מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים, קנס כספי על סך 1500 ש"ח שישולם בחמשה תשלומים, וכן חתימה על התחייבות כספית על סך 3000 ש"ח למשך שלוש שנים.

ב"כ המערער מבקש לקבל את הערעור ולזכות את המערער.

לדעת ב"כ המערער, טעה בימ"ש לתעבורה כאשר קבע כי המשיבה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות הנטענות נגד המערער.

לחלופין ביקש ב"כ המערער לזכות את המערער מהעבירה של נהיגה בשכרות ולהרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

המערער מודה כי הוא שתה שתי כוסות וודקה אחת בסביבות השעה 22:30 בערב והשניה בעת שהותו במועדון, וכי מעבר לכך לא קיימות ראיות נוספות הואיל ובדיקת המאפיינים הייתה תקינה.

בימ"ש לתעבורה טעה משהאמין לעדי המשיבה שטעו ברישום הזמנים של ביצוע הבדיקות. לדעת ב"כ המערער לא היה כל מקום לקבוע ממצאים על יסוד, בדיקות הינשוף הואיל ומפעילו לא היה בקיא בהפעלתו ונעדר הכישורים המתאימים והידע לכך.

עדויות עדי התביעה מלאות בסתירות והחקירה הנגדית מחייבת דחיית גרסתם, לדעת המערער. תשובות רבות של עדים אלו היו "לא זכור לי" או "אין לי תשובה על זה".  עוד טען שדו"ח המאפיינים ודו"ח הינשוף נרשמו בו זמנית, אולם התוצאות שונות, כאשר לדעת המערער ניתן להסתמך רק על תוצאות בדיקת המאפיינים אותן עבר המערער בהצלחה. עפ"י טענת המערער בסופו של יום לא היה ברור אם בדיקת המאפיינים נעשתה לפני בדיקת הינשוף או להיפך.

על יסוד כל אלה ביקש המערער לקבל את הערעור ולזכותו בדין.

לחלופין טען המערער כי בימ"ש לתעבורה לא נתן ביטוי לנסיבותיו האישיות של המערער שסיים את שירותו הצבאי כלוחם מצטיין, התחיל את חייו האזרחיים, התחתן לפני זמן קצר, אשתו בהריון, אחותו נכה 100%, שזקוקה להסעה לטיפולים רפואיים ועברו אינו מכביד. על יסוד כל זה, התבקש בימ"ש זה, להקל בדינו בעיקר בעונש הפסילה בפועל.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המערער היה מיוצג בבימ"ש לתעבורה ששמע את העדים והחליט להעדיף את עדויות המשיבה על פני גרסת המערער כשלכך צירף יתר הראיות כגון בדיקת המאפיינים ובדיקת הינשוף. על יסוד כל אלה קבע בית משפט לתעבורה כי הוכחו בפניו כל יסודות העבירה כדרוש בהליך פלילי.

לדעת המשיבה הכרעת הדין מנומקת ומפורטת. עוד נטען כי בימ"ש לתעבורה קבע שהמערער לא השתית את טענותיו על יסוד ראיות טובות ולא הגיש כל חוות דעת מטעמו, כך שטענותיו, יסודן בהנחות ובהשערות.

ביחס למכשיר הינשוף קיימת חזקת התקינות שהיה על המערער לסתור אותה, ובכך הוא לא צלח - המשיבה הפנתה לרע"פ 5558/07 שלמה יהודה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 1.7.07).

 בימ"ש לתעבורה מצא חיזוק לראיות המשיבה בעדות המערער, שהודה כי הוא שתה שתי כוסות וודקה והשוטרים העידו שנדף ממנו ריח אלכוהול בעת בדיקתו.

הכרעת הדין של בימ"ש לתעבורה מבוססת על קביעות עובדתיות, קביעות שבהן תתערב ערכאת הערעור רק במקרים מיוחדים וחריגים וכי עניינו של המערער אינו נמנה עם אותם מקרים.