עפ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
|
5478-10-10
03/05/2011
|
בפני השופט:
כמאל סעב
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
גל דיגמל
|
| פסק-דין |
לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "
בית המשפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 7.9.10 ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק פלילי 3843-12-09.
המדובר בערעור המדינה על זיכויו של המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין כך שביום 3.9.09, נהג המערער ברכב ברח' ההגנה לכיוון דגון בחיפה, בדרך עירונית המסומנת בתמרור ב-20 שבה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש כאשר המהירות בה נסע היתה 107 קמ"ש ובכך ביצע עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
המהירות נמדדה באמצעות מכשיר מדידה לייזר - LTI2020 (להלן: "
הממל"ז").
ביום 15.7.10 בשלב הקראת כתב האישום, הודה המשיב בעובדות כתב האישום, אך טען כי אין בכך כדי לבסס הרשעה הואיל ולטעמו לא נעשה כיול לממל"ז כמתחייב עפ"י הדין ולכן העובדות אינן מהוות עבירה.
בית המשפט לתעבורה לאחר שקיבל את סיכומי הצדדים בכתב החליט לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו תוך קביעה כי:
"דא עקא, כי אמינות מכשיר הממל"ז איננה במחלוקת בתיק זה כי אם אמינות המדידה. אמינות זו מושפעת מרמת דיוק המכשיר, דיוק הינו פונקציה של תנאי אחזקה נאותים וכיול המכשיר בהתאם להוראות היצרן במעבדה מוסמכת המבצעת כיול במובן המקצועי-מדעי, על פי קריטריונים מדעיים מקובלים בתורת המדידה".(עמ' 4 להכרעת הדין, שורות 11-7).
בית המשפט לתעבורה המשיך וכתב, כי המערערת:
"לא הציגה ראיה על ביצוע כיול המבוצע ע"פ (צ.ל. עפ"י)
אמות המידה המקצועיות המקובלות בשטח זה. בהעדר כיול מקצועי, ע"פ (צ.ל. עפ"י)
אמות מידה מדעיות מקצועיות, ממעבדה מוסמכת, כמתחייב ע"פ (צ.ל. עפ"י)
תורת המדידות, קיים חשש כי המדידה אשר בוצעה לנאשם באמצעות מכשיר הממל"ז איננה תקינה. מכאן לשאלה בדבר מקור החובה או העדרה, לביצוע כיול, בהתאם לקריטריונים המקצועים במעבדה מוסמכת".(עמ' 7 להכרעת הדין, שורות 10-6)
.
משכך, קבע בית המשפט לתעבורה, כי:
"
בהיעדר ראיה בדבר ביצוע כיול עפ"י אמות המידה המקובלות בתורת המדידה מאת מעבדה מוסמכת, לא יוכל בית המשפט לסמוך את ידיו על תוצאות המדידה שבוצעה לנאשם ולכן נוצר ספק ביחס לנכונות המדידה, ספק ממנו יש להנות את הנאשם, ועל כן אני מזכה אותו מחמת הספק". (עמ' 12 להכרעת הדין, שורות 22-19).
על סמך הדברים הנ"ל סבר בית המשפט לתעבורה כי המערערת לא הוכיחה את כיולו של מכשיר הממל"ז בדרך אחרת והחליט לזכות את המשיב מהעבירה שיוחסה לו.
המערערת ביקשה לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו. לטענתה, הממל"ז הוא מכשיר אמין ומדויק וזאת בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן ובהתאם להוראות היצרן. עוד נטען כי המשטרה פועלת בהתאם להנחיות שניתנו ע"י בימ"ש עליון בע"פ 4682/01
גבראיל לוי ומשה עטיה
נגד מדינת ישראל. פ"ד נח(1) 304 (להלן: "
הלכת לוי עטיה"), וכיול באמצעות מעבדה מוסמכת אינו נכלל בהוראות אלו .
המערערת טענה בהודעת הערעור כי המשיב הודה בעובדות כתב האישום, לכן היה צריך להרשיעו בביצוע העבירה המיוחסת לו גם על סמך הודאתו ומבלי להידרש לשאלת אופן כיול הממל"ז. אך בטיעוניה בפני חזרה בה מטענה זו.
עוד טענה המערערת, כי ההפרדה שערך בימ"ש לתעבורה בין אמינות המכשיר לבין אמינות הכיול היא מלאכותית ומוטעית. קביעת בימ"ש עליון בהלכת לוי ועטיה לא הופרכה.
בנוסף נטען כי המשיב נמנע מהבאת עדים בכלל ומומחים בפרט, והסתמך רק על פסק דינו של בימ"ש מחוזי באר שבע ע"פ 5355/08
מדינת ישראל נגד עמיקם לוין (ניתן ביום 2.3.10) (להלן: "
פס"ד עמיקם").
ב"כ המשיב סבור, כי הכרעת הדין בעניינו של המשיב בדין יסודה ואין להתערב בה.
עוד טען כי המערערת לא הוכיחה את כיול המכשיר כדי לבסס את ממצאי הבדיקה ומכאן שמסקנתו של בית המשפט לתעבורה נכונה.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, הכרעת דינו של בי המשפט לתעבורה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולהרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.