פסק-דין בתיק עפ"ג 5219-06-11

המערער הורשע על פי הודאתו, שבאה בעקבות הסדר טיעון המתייחס גם לעניין העונש, בביצוע מעשים מגונים תוך ניצול יחסי השגחה בילדה בת 14 ובאחותה בת ה-17 שהייתה מאושפזת עקב ניסיון אובדני שעשתה במחלקת ילדים בבית חולים, שם עבד המערער בהשגחה על חולים באמצעות עמותת מט"ב, שנתנה שירותיה לבית החולים.

המערער נדון ל-4 שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לקנס בסכום של 2,000 ש"ח וחויב לפצות את המתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח ואת אחותה בסכום של 10,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וכלפי חיובו של המערער לפצות את המתלוננת ואחותה.

באשר לערעור כלפי רכיב הפיצוי - נאמר מיד כי דין הערעור להדחות באשר המערער לא צירף להודעת הערעור את המתלוננת ואחותה כמשיבות אך גם לגופו של עניין חיובו בפיצוי היה  מוצדק לאור הנזק הנפשי שגרם המערער במעשיו למתלוננת ולאחותה.

על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בבית משפט קמא עתרה המשיבה להטלת עונש מאסר בפועל של 4 שנים ואילו ב"כ המערער עתר להטלת עונש קל מזה. משכך הם פני הדברים, חלה על המקרה בפנינו ההלכה שנפסקה בע"פ 10365/05 אבומדיעם נ' מדינת ישראל לפיה משקיבל בית משפט קמא את הסדר הטיעון ומשגזר את הדין בגדרי ההסדר אף אם ברף הגבוה, לא ימהר בית משפט שלערעור מטבע הדברים להתערב באשר נפסק שהרי הצדדים קיבלו עליהם את גבולות ההסדר כסבירים (ראה סעיף ו' לפסק הדין של כב' השופט רובינשטיין).

גם אם עונש המאסר שנגזר על ידי בית משפט  קמא לא היה במסגרת הסדר הטיעון, הרי לא מדובר בעונש שחורג ממדיניות הענישה או שמתעלם מנסיבות או נתונים שמן הראוי היה שיתחשב בהם לצורך הטלת העונש.

איננו רואים עין בעין עם ב"כ המערער את התנהגותו של המערער שכן גם אם המעשים המיניים שעשה, כשהם עומדים בפני עצמם, אינם ברף העליון של עבירות המין, הרי לאור זהותן של המתלוננת ואחותה, ולאור הנסיבות בהן נעשו המעשים, כאשר המערער מפר את האמון שהן נתנו בו ושנתנו בו קרובי משפחתן ומעבידו שישגיח עליהן ולא יעשה בהן מעשים מיניים, מדובר בעונש שאיננו חורג ממדיניות הענישה ומתחשב בכל הנסיבות הרלוונטיות הקשורות למעשיו של המערער.

לחומרת מעשיו של המערער ונסיבות ביצועם, יש להוסיף את עברו הפלילי כפי שתואר על ידי בית משפט קמא בסעיף 7 לגזר הדין ובצדק הגדיר בית משפט קמא את המערער כנאשם רצידיביסט בעבירות מין שכן הוא הורשע בביצוע רצח של טרמפיסטית בשל סירובה לקיים עמו יחסי מין, הוא הורשע בעבירות של בעילת קטינה מתחת לגיל 14, בעילה בכוח ומעשה מגונה ונידון בשנת 1998 ל-4 חודשי מאסר בעבודות שירות ובשנת 2000 נידון ל-6 שנות מאסר בגין מעשה מגונה שבוצע בקטין בן משפחה, ממנו שוחרר בסוף שנת 2004.

יש בכל האמור לעיל, כאשר לכך מצטרפת הערכת המסוכנות הגבוהה של המערער לרציבידיזם מיני, כפי שנמסרה על ידי המרכז להערכת מסוכנות, כדי להצדיק את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בגילו המבוגר ובהודאתו שחסכה את עדויות עדי התביעה, בהן התחשב בית משפט קמא כאמור בסעיף 12 לגזר הדין.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"א אלול תשע"א, 20/09/2011 במעמד הנוכחים והמערער.