פסק-דין בתיק עפ"ג 47857-11-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 2964/08 (בימ"ש שלום ברמלה) ואח', בשורה של עבירות רכוש, ונידון ל- 26 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי ול- 3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לקנס בסכום 1,500 ש"ח וחויב לפצות את המתלוננות בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל, משך תקופת המאסר על תנאי המתייחסת לעבירות מסוג עוון, ולקנס.

הטענה העיקרית בפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר הטיל על המערער עונש מאסר לתקופה של 26 חודש, החורג בצורה משמעותית מעונש מאסר מוסכם בגין העבירות שביצע המערער, למעט עבירות של פריצה לדירה וגניבה, ועבירה של גניבה שביצע בחיפה, לתקופה של 6 חודשים שניתן לרצותה בעבודות שירות.

ב"כ המשיבה איננה כופרת בהסכמה אליה הגיעו הצדדים בכל הקשור לעבירות הרכוש שביצע המערער, תחת השפעת סמים, שלא באזור חיפה, אך טוענת שיש בעבירות שביצע באזור חיפה, למרות שעבר קודם לכן תהליך גמילה מסמים, כדי להצדיק את ההחמרה בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא ראה בחומרה רבה את נסיבות ביצוע העבירות בתיק שלפניו, כאשר המערער גנב ציוד רפואי השייך לבית חולים והכיל תרופות שנועדו לרפא אנשים, וכן את אוסף עבירות הרכוש שביצע המערער תוך שהוא פוגע בזכויות היסוד של הבעלים לקניין ולבטחון אישי.

אף אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא את החומרה שמצא בעבירות הרכוש שביצע המערער, ובמיוחד בעבירת הרכוש שביצע בחיפה, כאשר פרץ לבית המתלוננת יחד עם אחר, תוך שהאחר מושך את סורג חלון השינה בבית, עוקר אותו, ונכנס לבית, ולאחר מכן נכנס המערער אחריו, וחיטט בארון הבגדים בבית עד ששניהם נתפסו בכף.

בימ"ש קמא הביא את פסיקת ביהמ"ש העליון בכל הקשור לחומרתן של עבירות הרכוש המבוצעות כלפי בעלי דירות, וגם בעניין זה אנו מחויבים להלכות אלה.

עם זאת, נראה לנו כי פער הענישה בין עונש המאסר בפועל של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות לבין עונש המאסר של 26 חודש שהוטל על המערער על ידי בימ"ש קמא, גם בהתחשב בעונש מאסר בפועל של 15 חודש שהוטל על שותפו של המערער לפריצה לדירה בחיפה, כאשר האחרון היה בעל עבר פלילי מכביד, עמד לחובתו מאסר על תנאי שהופעל ועבר עבירות אחרות, הוא פער גדול מדי המצדיק התערבות שיפוטית.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה 21 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו כמפורט בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא.

נראה לנו לנכון להתערב במשך תקופת המאסר על תנאי שהוטלה על ידי בימ"ש קמא בכל הקשור לעבירות מסוג עוון ולעבירות רכוש מסוג עוון למעט עבירה על סעיף 413, ואנו קובעים כי משך תקופת המאסר על תנאי תהיה של 6 חודשים במקום של 7 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר.

על מנת לאפשר למערער לשלם את הפיצוי שהוטל עליו לפצות את המתלוננות ולאור משך תקופת המאסר הארוכה יחסית שהוא אמור לרצות, אנו מבטלים את הקנס שהוטל עליו.

יתר חלקי גזר הדין נושא הערעור יעמדו בתוקפם.

<#3#>

ניתן והודע היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.