פסק-דין בתיק עפ"ג 41897-01-12

המערער, שלומי מדהלה, בן 48, הורשע בבית משפט קמא בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, היינו החזקת חשיש במשקל 0.84 גרם נטו. ההרשעה הייתה לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר על תנאי וקנס - עונשים שאכן הוטלו - ובנוסף ביקשה התביעה כי יוטל עונש של פסילת רישיון נהיגה בעוד אשר הסנגור עתר לכך שהפסילה תהיה על תנאי בלבד. בית משפט קמא החליט על פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 6 חודשים, וכנגד רכיב זה הוגש הערעור.

בית משפט קמא ציין כי למערער יש עבר פלילי מכביד בעבירות סמים, כאשר העבירות הן החזקת סם לשימוש עצמי, גידול וייצור סמים, והחזקת כלים. בנוסף יש בעברו של המערער עבירות רכוש, ובית המשפט הוסיף שסביר להניח כי העבירות כרוכות זו בזו. זאת ועוד, המערער פנה לפסיכיאטר כדי לקבל אישור לשימוש בחשיש. שלושה ימים לפני מתן גזה"ד ציין הפסיכיאטר כי בקשה זו נמצאת בטיפול.

אנו סבורים כי לא נפלה כל טעות בגזר דינו של בית משפט קמא. על בית המשפט לשקול אם להטיל עונש של פסילה כאשר מורשעים נאשמים בעבירות סמים, ובמקרה זה לנוכח מה שתואר לעיל, אין כל פסול בהטלת עונש פסילה לתקופה מתונה. המקרה שלפנינו גם מתייחד מבחינה זו שברור כי המערער מבקש לעשות שימוש תדיר בסמים מסוכנים. אנו ערים לכך שלא תמיד מוטל עונש פסילה בפועל כנגד מי שמורשע בעבירות של החזקת סמים לשימוש עצמי, ואולם כאמור איננו סבורים כי שגה בית משפט קמא במקרה זה משהטיל את העונש. הסנגור השתומם על כך שהמערער נדון לעונש פסילה על תנאי בלבד על עבירות סמים לפני הטלת העונש הנוכחי, ואף לאחר הטלת העונש הנוכחי. על כך השבנו לסנגור כי מן הראוי שהמערער יודה על מזלו הטוב שהוא לא נדון לעונש פסילה בפועל גם במקרים האחרים.

לאור כל זאת נדחה הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום י' אייר תשע"ב, 02/05/2012 במעמד הנוכחים.