פסק-דין בתיק עפ"ג 34513-05-12

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 2245/01 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח ושהייה בלתי חוקית ונידון לשנתיים מאסר בפועל, ל- 9 חודשי מאסר על תנאי, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי ו- 5 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, תוך שהוא מביא פסיקה של בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום, כי בימ"ש קמא חרג ממדיניות הענישה ככל שהיא נוגעת לעבירות בהן הורשע המערער.

כמו כן טוען ב"כ המערער כי בימ"ש קמא לא התחשב במידה הראויה בעברו הנקי של המערער, בהודאתו המיידית (לעומת אחיו, נאשם 1 בתיק הנ"ל שלא הודה ועניינו קבוע לשמיעת ראיות), בהיותו של המערער המפרנס היחיד של משפחתו וזו היתה סיבת כניסתו ארצה.

כמו כן טוען ב"כ המערער, כי בימ"ש קמא לא התחשב בתיקון המשמעותי לקולא בעובדות כתב האישום, ממנו נמחקו העובדות והוראת החיקוק של קשירת קשר לפשע ולהיות האירוע נושא כתב האישום אירוע חד פעמי שלא יחזור על עצמו.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ומצביע על חומרת התנהגותו וכן על הצורך להחמיר בעונשיהם של שוהים בלתי חוקיים שנכנסים ארצה, גונבים כלי רכב ונוהגים בהם ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה להתנהגותו של המערער שכן על פי קביעתו ניסיון החיים מלמד שגניבת רכביהם של תושבי המדינה על ידי תושבי השטחים באה למטרת העברתם לשטחים, כפי שנעשה במקרה של המערער, וכי קיימת תעשיית פשע של גניבת כלי רכב והעברתם לשטחים.

בית משפט קמא לא התחשב בכך שהמערער היה רק חוליה אחת ממערכת גניבת כלי הרכב ולכן אין להחמיר עמו וקבע כי יש להחמיר בעבירות אלה שהן קלות לביצוע ומשתלמות למבצעיהן.

אף אנו, כמו בימ"ש קמא, רואים בחומרה את עבירות הרכוש, לרבות גניבת כלי רכב, המבוצעות על ידי שוהים בלתי חוקיים כאשר במקרהו של המערער הוא נהג ברכב ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח, תוך שעל פי הנטען הוא משתף פעולה עם אחיו בעבירות שבגינן הורשע.

עם זאת, יש לשקול כל מקרה וכל מערער על פי נסיבותיו ובמקרה שבפנינו נראה כי בימ"ש קמא לא ייחס משקל ראוי, מבלי להמעיט בחומרת העבירות, לנסיבותיו האישיות של המערער בכל הקשור להיעדר עבר פלילי ולגילו הצעיר יחסית.

גם מבלי להצדיק את ביצוע העבירות על ידי הצורך של המערער לפרנס את משפחתו, שכן אין הצדקה שיעשה כן על חשבון רכושו של הזולת, עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים חורג מהענישה הראויה כפי שהובאה בפנינו בפסיקה שהוצגה על ידי ב"כ המערער ומצדיקה התערבות ערכאת ערעור.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה 18 חודשי מאסר מיום 5.1.12.

יתר חלקי גזר-הדין בת"פ 22451-01-12 (בימ"ש שלום בראשל"צ) יעמדו בתוקפם.

<#3#>

ניתן והודע היום כ' תמוז תשע"ב, 10/07/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.