פסק-דין בתיק עפ"ג 2932-09-11

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיאה ש' דותן) מיום 26.7.2011 בת.פ. 12910/10.

1.         המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות על סעיפים 338(1), 384, 192, 379 בנסיבות 382ב', 335(ב)(1), 287(ב) לחוק העונשין וסעיפים 62(2)+38(3) לפקודת התעבורה. בהסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תגביל עצמה לעונש של 3 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי. בית משפט שלום גזר על המערער 3 שנות מאסר, מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננת. מכאן הערעור המכוון נגד תקופת המאסר והמאסרים על תנאי.

2.         להלן תמצית המעשים בגינם הורשע המערער: המערער, יליד 1987, היה במשך 4 שנים בן-זוגה של המתלוננת אשר חפצה להפסיק את הקשר. באחד הלילות, עקב המערער אחרי המתלוננת, חטף מידה מכשיר טלפון נייד ולאחר מכן ביצע עבירת תנועה כשהוא פוגע במתלוננת שהועפה תחילה לשמשת רכבו ומשם לגג הרכב עד שנפלה לכביש כשהיא חבולה. בימים הבאים פתח המערער בסדרת איומים כלפי המתלוננת, בין השאר, אמר לה " תעני עכשיו זה הסוף שלך". באחד הימים, כאשר המתלוננת סירבה לבקשת המערער להתקשר לדודתו, תקף אותה והכאיב לה ובאחד המקרים גרם לכך שתיאלץ להימלט מנחת ידו. בתאריך 13.7.2010 נפגשו השניים, כשרצון המתלוננת היה להיפרד. המערער שלף סכין והחל לחתוך בחתכים קטנים את רגלה של המתלוננת ואיים כי יהרגה. לאחר מכן חתך אותה בידה הימנית באופן שהשאיר צלקת ואף נשך אותה. לאחר שהמערער נעצר, הוא הפר תנאי שחרור בכך שהתקשר מספר פעמים עם המתלוננת.

3.         בית משפט קמא מנה את שיקוליו לגזירת הדין ובהם ריבוי העבירות, המעשים הסדיסטיים, רמת הסיכון הגבוהה, הימשכות המעשים והדגיש כי יש לנהוג בחוסר סובלנות למעשי אלימות בין אנשים בכלל ובין קרובים בפרט. עוד צוין, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, שכן הוא חסר בשלות מתאימה להליך טיפולי.

4.         בהודעת הערעור נטען, כי בית משפט השלום סטה ממדיניות ענישה נוהגת שהתבטאה בשורה ארוכה של פסקי דין, בהם נגזרו על מעשים קשים יותר עונשים מתונים יותר. ועוד נטען, שלא ניתן משקל למכלול נסיבותיו של המערער, לעדי האופי שהעידו על הרצון לשיקום, והחסכים הרבים מהם סבל בילדותו ובעיקר על הצער העמוק שהביע, וחרטתו הגמורה. הסנגור הוסיף, כי המערער התקבל לתוכנית טיפולית - שיקומית במסגרת מאסרו בבית כלא "חרמון".

5.         העונש שנגזר על המערער הוא אכן עונש חמור. תקופת המאסר משמעותית, אולם לא מצאנו מקום להתערב בה, ולכך מספר טעמים: הראשון, ריבוי מעשי העבירה. השני, ביצוע עבירות לאורך ימים, שבועות וחודשים. השלישי, חומרת העבירות, לרבות התנהגות פרועה על הכביש ופגיעה תוך כדי נהיגה במתלוננת. הרוע, הסדיזם והאובססיביות העולים מהתנהגותו ומחתכים בגוף המתלוננת. הרביעי, גזירת הדין היא במסגרת הסדר הטיעון, אף כי ברף העליון שלו. החמישי, הצורך בהרתעת הרבים מעבירות אלימות.

הערעור נדחה.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ב חשון תשע"ב, 09/11/2011 במעמד הנוכחים.