פסק-דין בתיק עפ"ג 28641-02-13

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) בת.פ. 3885/09 מיום 3.1.2013.

1.         המערער שימש כמנהל פעיל של שתי חברות פרטיות וכל השלושה הועמדו לדין והורשעו על-פי הודאה בעבירות על פקודת מס הכנסה בשל אי הגשת דו"חות במועד: המערער הורשע ב-13 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד ואי קיום דרישה למתן הצהרת הון.

בית משפט קמא ציין כי אי הגשת דו"ח והימנעות מתשלום מיסים חותרים תחת ערכים חברתיים בסיסיים, המהווים שליחת יד לקופת הציבור, אין להתייחס בסלחנות למעשים כאלה, יש ערך רב ליצירת גורם הרתעה ועל כן קבע כי מתחם הענישה ההולם כל אחת ואחת מן העבירות הוא מאסר בפועל של בין 2 ל-8 חודשים. עם זאת זקף לזכות המערער כי הרוב המכריע של המחדלים הוסר טרם גזירת הדין (אף כי לאחר שנים), אך הדגיש כי הכל נעשה רק לאחר שההליך הפלילי היה תלוי ועומד מעל ראשו של המערער. תוך התחשבות בנסיבות אישיות, החליט לחפוף את המתחמים וגזר על המערער חמישה חודשי מאסר בפועל, שלושה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח.

2.         בערעור נטען, כי המערער שלפנינו הוא אדם מן הישוב ללא עבר פלילי, שניהל חברות שעסקו בשיווק מוצרי מזון והפעלת סופרמרקטים. בתקופה הרלוונטית קרסו החברות מבחינה כלכלית והמערער יחד איתן, ההסתבכות גררה אי הגשת דו"חות במועד וכאשר הגיע כתב האישום פעל המערער ועשה כמיטב יכולתו לתקן את המעוות. נוכח נסיבות אלה העונש מחמיר מאוד. תוך הפנייה לשורה של פסקי דין הציג הסנגור מקרים בהם ביצעו אנשים עבירות חמורות יותר ולא נשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא לכל היותר לעבודות שירות. עוד נטען, כי תקופת המחדלים הייתה קצרה משקבע בית משפט השלום ולא ניתן משקל מספיק לחלוף הזמן, שהרי מדובר בעבירות שבוצעו עד שנת 2008. ב"כ המערער הוסיף כי המחדל האחרון לא הוסר כיוון שהמסמכים כולם נמסרו בזמנו למע"מ. לפיכך עתר המערער למתן את עונשו ולהעמידו, לכל היותר, על מאסר בעבודות שירות.

3.         ב"כ המשיבה טענה כי בית המשפט קמא התחשב בגזר דינו בכל השיקולים הרלוונטים, ובהם היותן של העבירות חמורות וקלות לביצוע, ריבוי עבירות והתמשכותן כחמש שנים והעובדה שהמחדלים הוסרו רק לאחר הגשת כתב האישום. ב"כ המשיבה הציגה פסיקה לפיה ההלכה הינה שאי הגשת דו"חות לאורך זמן דינה מאסר.

4.         העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות, בין היתר בהתחשב בכך שמדובר במספר אירועים שנמשכו לאורך שנים, והעונש הראוי בגינן הינו עונש מאסר, כפי שקבע בית המשפט קמא.

יחד עם זאת, בהתחשב בכך שאי הגשת הדו"חות נבעה, בין היתר, מקריסת החברות שבבעלותו של המערער, חובות כספיים של המערער ושל החברות בסכומים גבוהים ביותר - בגינם לא יכול היה לשלם לרואה החשבון, אשר עיכב בידיו את המסמכים עד להעברתם לרו"ח חדש, ובתחשב במאמצים שעשה המערער להסרת המחדלים, גם אם לאחר הגשת כתב האישום, ובכך שבסופו של דבר הוגשו כל הדו"חות, למעט דו"ח אחד שטרם הוגש (נראה כי הוגש אך נפסל על-ידי הרשויות מטעמים שונים), יש מקום להקל במידת מה בעונשו של המערער.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונש המאסר בפועל של 100 ימים.

יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר, בבית המעצר ניצן, ביום 2.6.2013 בשעה 10:00.

ניתן היום,  כ"א באייר התשע"ג, 1 במאי 2013, במעמד הצדדים.