פסק-דין בתיק עפ"ג 18986-01-12

המערער הורשע על פי הודאתו, שבאה בתום שמיעת הראיות, בת"פ 11940-08-11 (בית משפט השלום בראשל"צ) בשלוש עבירות של איומים ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל ולשישה חודשי מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי עונש חומרת המאסר בפועל וב"כ המערער עותר להסתפק בתקופה שבו נתון העורר במאסר עד היום, דהיינו, תקופה של כשישה חודשים.

לטענת ב"כ המערער, בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו בית משפט קמא לא התחשב בכך שמדובר באיומים שאינם מהרף הגבוה יחסית, אשר בוצעו במהלך שבועיים בלבד וכי אין בסיס לקביעת בית משפט קמא בגזר הדין כי פרט לאותם איומים הפנה המערער כלפי אשתו, נושא שלושה מתוך האיומים, איומים נוספים.

כמו כן, טוען ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא לקח בחשבון לקולת העונש את הודאתו של המערער, שחסכה בזמן שיפוטי ומבטאת צער וחרטה על מעשיו וכן לא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, שנשוי למתלוננת מזה כ-25 שנה, אין לו כל עבר פלילי, הוא עבד עד למעצרו כמלגזן והוא ריצה עד ליום מתן גזר הדין 4 חודשי מעצר בתנאים קשים.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ומצביע על חומרת התנהגותו בכל אחד מהמקרים נושא האיומים כלפי אשתו ובתו.

כמו כן, הוא מצביע על דברי המתלוננת בבית המשפט קמא לפיהם פרט לאותם שלושה מקרים של איומים, איים המערער עליה גם בהזדמנויות נוספות אם כי בהודעתה במשטרה לא הזכירה איומים נוספים על אלה שבגינם הורשע על ידי בית משפט קמא.

אנו רואים עין בעין עם בית משפט קמא את הערכת חומרת התנהגותו של המערער. גם אם המערער לא מימש את האיומים בגינם הורשע, הרי מדובר באיומים לרצח של אשתו ובתו אשר גרמו לאשתו, על פי האמור בעדותה, לא לישון במהלך אותם שבועיים בהם הופנו כלפיה וכלפי בתה האיומים.

בית משפט קמא לא התעלם מהודאתו המאוחרת של המערער, אך קבע, ובצדק, שלא ניתן לזקוף לזכותו של המערער את החיסכון בעדויותיהן של אשתו ובתו, אשר בכתה במהלך עדותה בבית המשפט. בית משפט קמא לא התעלם גם מהנסיבות לקולא שנמנו על ידי ב"כ המערער בהודעת הערעור, בטיעוניו בפנינו ובטיעונים לעונש שהשמיע בבית משפט קמא, אך קבע, ובצדק, שבמקרה זה לא ניתן להסתפק בתקופה שבה היה נתון המערער במעצר עובר לגזר הדין ואנו מוסיפים, כי לא ניתן גם להסתפק בתקופת מאסרו של המערער עד כה.

בתי המשפט, לערכותיהם השונות, בעקבות פסיקה עקבית של בית המשפט העליון, מתייחסים בחומרה לעבירות אלימות במשפחה, גם אם מדובר באלימות מילולית שלא הגיעה לכדי אלימות פיזית.

בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הראויים, לקולא ולחומרא, ולא סטה ממדיניות הענישה הראויה, כאשר מדובר במי שמאיים שלוש פעמים על אשתו ופעם על בתו, לגרום למותן.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ט טבת תשע"ב, 24/01/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.