פסק-דין בתיק עפ"א 4321-01-11

בפני ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום ברחובות בתיק עמ"ק 5521/05 ביום 21.11.10 על ידי כב' השופטת לושי-עבודי.

הערעור מתייחס הן להכרעת הדין והן לחומרת העונש.

על פי עובדות כתב האישום, ייחסו למערער עבירות של:

1.         בנייה במקרקעין ללא היתר בניה, עבירה לפי סעיפים 145 (א) + 204 (א) ו/או 204 (ב) לחוק התכנון והבניה (תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

2.         שימוש במקרקעין ללא היתר בניה, עבירה לפי סעיפים 145(א) + 204(א) לחוק.

עולה מהעובדות המפורטות בכתב האישום, כי בסמוך ל-24.3.02 בגוש 183 חלקה 33/34 בגן-יבנה, ביצע המערער עבודות בניה בכך שבנה מבנה בלוקים בשטח של כ-9 מ"ר בחניה הציבורית של תחנת דלק (להלן: "המבנה").

מאז חודש מרץ 2002 ועד היום משתמש המערער במבנה כקיוסק ולצרכי אחסון, שימוש זה טעון היתר על פי החוק.

המערער הוא המחזיק במקרקעין ואחראי לביצוע העבודות, הוא המשתמש במבנה בפועל ואחראי לשימוש בו.

לאחר שמיעת ראיות בתיק הורשע המערער ובית משפט קמא גזר קנס בסך 45,000 ש"ח או 450 ימי מאסר תמורתם. כמו כן הוטלה התחייבות על המערערת להימנע מביצוע עבירה על פי חוק התכנון והבניה בסכום של 80,000 ש"ח לתקופה של 3 שנים.

ומכאן הערעור שבפני.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער, כי בית משפט קמא טעה בשעה שהרשיע המערער על סמך עדות הפקח בהיותה עדות יחידה.

עוד נטען, בית משפט קמא טעה שסמך ממצאיו על התמונה שהוגשה ת/1 המצולמת בשחור לבן. לא ניתן להסיק מאותה תמונה כי המבנה לא היה מקורה.

עוד נטען, כי טעה בית משפט שהרשיע על סמך עדות פקח, כאשר בית משפט קמא שמע עדות הפקח בחלקה לא במלואה, שכן, כב' השופטת לושי-עבודי החלה לדון בתיק לאחר יציאת השופט הר-טל (בדימוס) לגמלאות. משהועבר התיק לכב' השופטת לושי-עבודי, המשיכה האחרונה לשמוע עדות הפקח מאותה נקודה אליה הגיעו בהליך בפני כב' השופט הר-טל. נוכח כך לא יכולה כב' השופטת לושי-עבודי לקבוע כי עדות הפקח מהימנה.

עוד נטען בסעיף 5.ד. להודעת הערעור, כי טעה בית משפט קמא על שלא נעתר לבקשת הסנגור לשמוע עדותו של הפקח מההתחלה (ההדגשה שלי - נ.א, אחזור לכך בהמשך).

עוד נטען, טעה בית משפט שלא קיבל את גרסת המערער לפיה תיקן את הגג המקורה בשל קיומם של מס' רעפים שבורים עקב גשם וברד שהיה באותה תקופה. מדובר בתיקון במובן של שיפוץ ולא תיקון המצריך היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה.

לחלופין, מתבקש בית המשפט במידה ולא יזוכה המערער, להפחית בקנס שהוטל על המערער שכן בית משפט בא חשבון עם המערער רק לאור רצונו של המערער בדבר מיצוי זכויותיו על פי החוק.

עוד נטען בעניין גובה הקנס, כי המערער אינו אשם שהצו המינהלי פקע וכי המשיבה לא הביאה ולא ביצעה צו ההריסה המינהלי בפועל.

בדיון בעל פה חזר ב"כ המערער על טענותיו אלה.

ב"כ המשיבה הגיש תשובתו לערעור בכתב, מבקש לדחות הערעור לגופו. מדובר במי שהחליף את הגג כפי שעלה מהראיות בפני בית משפט, החלפה זו טעונה היתר על פי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה.