פסק-דין בתיק עפ"א 21487-07-12

1.         לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת אילה גזית) בתיק 01/06/3837 לפיו הורשעו המערערים בעבירה של אי קיום צו בית משפט - עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

בגזר הדין מיום 15/11/11 הוטלו על המערערים קנסות כספיים על סך 15,000 ש"ח לכל אחד וכן הוטל על המערער חודש מאסר בפועל שהומר לביצוע עבודות שירות, והוטל עונש מאסר על תנאי למשך 30 יום על כל אחד מהמערערים.

2.         בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נכתב, כי ביום 19/5/02 ציווה בית המשפט בת.פ. 0100004743 על המערערים לפי סעיף 205 לחוק, להפסיק עד ליום 19/1/03 את השימוש במבנה שתואר בכתב אישום.

על פי עובדות כתב האישום, עד ליום 29/11/05 לא קיימו המערערים - הנאשמים את צו בית המשפט ע"י כך שלא הפסיקו את השימוש ביחידה למטרת גן ילדים.

בבית משפט קמא נשמעה עדותה מטעם המאשימה של המהנדסת, הגב' לוסטיק - מנהלת אזור ומנהלת מדור לשימוש חורג בעיריית תל אביב יפו.

מעדותה עלה, כי כשביקרה במקום ביום 29/11/05 היא גילתה שהשימוש החורג נמשך. היא ראתה במקום 15 ילדים. שלוש גננות וציוד של גן ילדים. הגב' לוסטיק העידה, כי היו במקום שני גנים ילדים. האחד - פונה בעקבות החלטת בית משפט ומשמש כיום לדירת מגורים ובשני - נשוא כתב האישום, השימוש החורג נמשך.

הנאשמים - המערערים טענו בעדותם, כי בעקבות החלטת בית המשפט מיום 19/5/02 נסגר הגן שפעל בדירה מצד ימין.

לגבי הדירה המצויה בצד שמאל - הרי לטענתם אין מדובר בגן ילדים אלא במשפחתון. אין יותר מ-9 פעוטות בפעוטון ואין צורך בהיתר לשימוש חורג.

3.         הצו השיפוטי שהמערערים הורשעו באי קיומו, ניתן ע"י כב' השופט שיינמן בת.פ. 01/00/000473.

באותו תיק נטען בכתב האישום, כי נעשה שימוש ביחידה "שימוש כגן ילדים שהינו שימוש שלא ניתן עבורו היתר לפי סעיף 146 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965, והמהווה על כן שימוש חורג" (מתוך סעיף 4 לכתב האישום).

כאשר נשמעו באותו תיק הטיעונים לעונש, כבר טען ב"כ המערערים דאז כי "מדובר בגן ילדים... פעוטון מגיל שנה עד גיל ארבע. המקום נפתח בברכתה של העירייה...". (ראה עמ' 2 לפרוטוקול מיום 19/5/02).

כב' השופט שיינמן בגזר הדין כתב במפורש, כי התרשם שהעירייה תומכת בקיומו של הגן המסייע לרווחת תושבי העיר, אך בשים לב לכך שמדובר בעבירת בנייה, גזר את דינם וציין וציווה בין היתר, "להפסיק את השימוש החורג שנעשה על ידם ברחוב השחל 2 וזאת בתוך 8 חודשים מהיום.

הצו יפקע אם וכאשר יתקבל היתר לשימוש חורג במסגרת התקופה האמורה".

4.         בית משפט קמא הגיע למסקנה ולפיה המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר.

צוין, כי הצו שניתן ע"י כב' השופט שיינמן מתייחס לדירה נשוא כתב האישום בתיק דנן (רח' שחל 2).

באשר לטענה ולפיה מדובר בפעוטון של 8 - 9 ילדים שאינו טעון היתר לשימוש חורג:

כב' השופטת ציינה את טענת המערער ולפיה נאמר לו בעירייה, כי פעוטון כזה אינו טעון היתר לשימוש חורג אך קבעה, כי טענה זו לא הוכחה.

נקבע, כי לא הוכח כלל שפעוטון של עד 9 ילדים אינו דורש היתר לשימוש חורג ומשלא הוצג היתר לשימוש חורג, ממילא הופר הצו שניתן ע"י כב' השופט שיינמן.

5.         תמצית טענות המערער: