הנשיא סטיב אדלר
:
לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 766/06) על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 15.10.2006, שניתנה במסגרת הליך זמני, ובה נקבעה כי המערערת [להלן:
חברת החשמל] אינה רשאית להעביר את המשיב מס' 1 [להלן:
מר קוגן] מתפקיד מפקח בחדר הפיקוח על קווי חלוקת מתח גבוה [להלן:
מפקח בחדר הפיקוח] וניתן צו מניעה זמני בזו הלשון:
"
אנו מקבלים את הבקשה לצו המניעה הזמני ומורים על החזרת המבקש לתפקידו כמפקח במשמרת בחדר הפיקוח על קו חלוקה למתח גבוה, וזאת עד לסיום ההליכים בתביעה העיקרית, וכן גם אוסרים על ביצוע שינוי במסדר המשמרות של המפקחים בחדר הפיקוח, בין על ידי שיבוצו של מפקח אחר במקומו של המבקש ובין בכל צורה אחרת
".
התפקידים אותם מילא מר קוגן בחברת החשמל במרוצת השנים
[2] פרשת העסקתו של מר קוגן בחברת החשמל תמורות רבות חלו בה, חלקן הונחו בפני בית הדין האזורי בחיפה ובפנינו. כיום, במסגרת הדיון וההכרעה בערעור זה, אין אנו נדרשים להכביר מילים אודות העסקתו של מר קוגן בחברת החשמל וגילגוליה. די אם נפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 24.8.2006 בתיק עע 182/05 [להלן:
פסק דינו של בית הדין הארצי]. שם, נפרשה בהרחבה מסכת העסקתו של מר קוגן בחברת החשמל, הן בחוות דעתה של חברתי השופטת ארד והן בחוות דעתי, שהייתה לדעת הרוב בפסק הדין. מכאן ואילך נתייחס לתמצית הדברים ככל הנדרש להכרעתנו בערעור זה.
ערב פרוץ הסכסוך בעניין העברתו של מר קוגן מתפקידו בשנת 2000, הועסק מר קוגן כ
מפקח בחדר הפיקוח. בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של מי שהיו ממונים על מר קוגן בשעתו, הודע למר קוגן ביום 19.1.2000, על העברתו מתפקיד מפקח בחדר הפיקוח. מר קוגן שובץ לתקופת ביניים לעבודה
כמפקח
בבית מלאכה (שעל אופיה נעמוד להלן), אולם משהתייצב לעבודה בחדר הפיקוח על דעת עצמו בשתי הזדמנויות שונות, הודע לו ביום 21.2.2000 על פיטוריו. מר קוגן פנה לבית הדין האזורי בחיפה בתובענה ובבקשה למתן סעד זמני כנגד פיטוריו (בשא1448/00). בהחלטה זמנית מיום 13.4.2000, הורה בית הדין האזורי על ביטול פיטוריו של מר קוגן והוא הוחזר לעבודה
בבית המלאכה על פי הסכמת הצדדים בעניין. זאת, תוך שחברת החשמל הצהירה כי מקומו של מר קוגן במרכז הפיקוח ישמר עד להכרעה בהליך העיקרי. בא כח חברת החשמל הודיע לבית הדין האזורי כי עניין פיטוריו של מר קוגן אינו עומד עוד להכרעת בית הדין והדיון סב על שאלת העברתו מתפקידו בחדר הפיקוח.
הדיון בתביעתו של מר קוגן כנגד פיטוריו התנהל בפני בית הדין האזורי מספר שנים, עד שבסופו של דבר, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו מיום 13.1.2005 (עב 1736/00) כי יש להחזיר את מר קוגן לעבודה במשמרות כ
מפקח בחדר הפיקוח. על כך הגישה החברה ערעור לבית דין זה (עע 182/05).
במהלך הדיון בערעור, באו הצדדים לידי הסכמה לפיה בתקופת הערעור יועסק מר קוגן כ
מפקח בחדר הפיקוח לתקופת ניסיון. לטענת חברת החשמל נסיון זה לא צלח בסופו של דבר.
בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע, ברוב דעות, כי חברת החשמל אינה מחוייבת להחזיר את מר קוגן לעבודה
כמפקח בחדר הפיקוח וכי העברתו מתפקידו בדין יסודה, ובלשון הכתוב, נאמר כך:
"
סיכומו של דבר, לו תשמע דעתי, תהא תוצאת הדברים כדלקמן: הערעור יתקבל באופן בו חברת החשמל אינה מחוייבת להחזיר את מר קוגן לתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח, אלא אם תבחר לעשות כן בשל תפקודו במרכז הפיקוח או משיקולים אחרים. מר קוגן יתייצב תפקידו בהתאם להוראות הנהלת החברה....
סוף דבר... 1. העברתו של מר קוגן מתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח בדין יסודה. 2. חברת חשמל אינה חייבת בתשלום פיצוי למר קוגן בשל העברתו מתפקידו במרכז הפיקוח. 3. חברת החשמל אינה מחוייבת להחזיר את מר קוגן לתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח, אלא אם תבחר לעשות כן בשל תפקודו במרכז הפיקוח או משיקולים אחרים
...".
בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי נמסר למר קוגן ביום 1.9.2006 מכתב מאת מר משה לסרי, סגן מנהל המחוז למנהל ומשאבי אנוש במחוז הצפון, בו הודע לו על העברתו מתפקיד מפקח בחדר הפיקוח. ביום 13.9.2006 הוצב מר קוגן לעבודה ב
מחלקת אחזקת רשת במחוז הצפון, בתפקיד מהנדס חשמל במדור רשת תת קרקעית. העבודה במחלקה זו אינה עבודה בסבב משמרות אולם היא כוללת שעות נוספות, תורנויות לילה, חגים ושבת וכוננויות.
או אז, פנה מר קוגן לבית הדין האזורי פעם נוספת בבקשה חדשה למתן סעד זמני כנגד העברתו ל
מחלקת אחזקת רשת (בשא 3097/06). בהחלטה מיום 15.10.2006, מושא דיוננו זה, נעתר בית הדין קמא לבקשתו של מר קוגן והורה על החזרתו לתפקיד
מפקח בחדר הפיקוח. חברת החשמל הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו והדיון בבקשה התקיים בפני מותב בית הדין ביום 2.11.2006. הדיון בערעור על פי הרשות שניתנה נשמע בפני מותב זה ביום 14.11.2006.
הכרעה
חברת החשמל אינה מחוייבת להשיב את מר קוגן לחדר הפיקוח
[4] בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע, כי העברתו של מר קוגן מתפקידו
כמפקח בחדר הפיקוח בדין יסודה וחברת החשמל אינה נדרשת להשיבו לתפקיד זה. עוד נקבע כי
"מר קוגן יתייצב לתפקידו בהתאם להוראות הנהלת החברה". נוכח תוצאת פסק דינו של בית הדין הארצי וקביעותיו, העבירה חברת החשמל את מר קוגן מתפקידו בחדר הפיקוח בראשית חודש ספטמבר 2006. לעניין זה, אין בידנו לקבל את טענתו של מר קוגן לפיה מדובר כביכול ב"העברה חדשה" נוסח שנת 2006. מדובר, למעשה, באותה העברה משנת 2000, שביצועה "עוכב" בתקופת ההליכים בבית הדין האזורי ובבית דין זה על פי הסכמות הצדדים. תחילה, הוסכם על שיבוצו של מר קוגן בבית המלאכה לתקופת הדיון בבית הדין האזורי ולאחר מכן הוסכם על שיבוצו בחדר הפיקוח לתקופת הערעור. הכל,
על פי הסכמת הצדדים בעניין. משנקבע בפסק דיננו כי חברת החשמל היתה רשאית להעביר את מר קוגן מתפקידו במרכז הפיקוח עוד בשנת 2000, והחברה ביצעה העברה זו בעקבות פסק הדין בשנת 2006, הרי שקביעתו של בית הדין האזורי בהחלטה מיום 15.10.2006 - כי יש להחזיר את מר קוגן ל
חדר הפיקוח - עומדת בסתירה לפסק דינו של בית הדין הארצי.
[5] הדיון בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 24.8.2006 סב על שאלת סמכותה של הנהלת חברת החשמל להעביר את מר קוגן לתפקיד אחר בחברה נוכח התלונות שהצטברו כנגדו מצד הממונים עליו. חרף חילוקי הדיעות בין חברי מותב בית הדין באשר לתוצאת הערעור, היו כל חברי המותב בדיעה, כי נוכח הוראת
סעיף 53 לחוקת העבודה של עובדי חברת החשמל משנת 1976
, שעמדה בתוקף בעת ביצוע ההעברה משנת 2000, היתה הנהלת חברת החשמל רשאית להעביר את מר קוגן מתפקידו אף ללא הסכמת ועד העובדים. וזה לשון הוראת סעיף 53 לחוקת העבודה משנת 1976:
"א. החברה יכולה להעביר עובד מתפקיד לתפקיד מתוך התחשבות בהכשרתו, תפקידו והותק בחברה של העובד...
ב. על העברה כנ"ל לתפקידים....תודיע החברה לועד העובדים שבועיים לפני שההעברה תוצא לפועל, ותוך שבועיים אלה יוכל ועד העובדים להציע להעברה כנ"ל מועמד אחר מבין עובדי החברה. אם תוך התקופה הנ"ל לא תגיע החברה לידי הסכם עם ועד העובדים על המועמד להעברה, תוכל החברה לבצע את ההעברה גם בהעדר הסכם כנ"ל".