השופטת נילי ארד
1. בית המשפט האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי ציבור מר יוסף לוי ומר דן מיבר; עב 1233/06) קיבל את תביעתו של מר יוסף ח'טאב וחייב את עיריית נצרת בתשלום שכר עבודה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. על חיובים אלה סב ערעורה של העירייה לפנינו.
2. מר ח'טאב (להלן:
המשיב) הועסק במערערת (להלן:
העירייה) ופוטר בעקבות תוכנית הבראה. לאחר פיטוריו, חזר סגן ראש העירייה האחראי על ענייני עובדים, מר עלי סלאם, ומינה את המשיב לתפקיד אחראי על המגרש העירוני בשכונת הפועלים. במכתב נושא תאריך 16.7.04 הטעים סגן הראש העירייה את חשיבות המינוי וצרכי התפקיד ותחילתו ביום 2.8.04, והפנה את המשיב "למר מחמוד נסאר לקביעת שעות העבודה הנדרשות והמטלות המוטלות עליך". עותקים מן המכתב נשלחו, לראש העירייה, גזבר העירייה, ועד העובדים, מנהל מחלקת מרכזים קהילתיים, ומנהל כוח אדם (להלן:
מכתב המינוי).
3. בבית הדין האזורי טענה העירייה כי מינויו של המשיב נעשה בניגוד לדרישות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 (להלן:
חוק יסודות התקציב). שכן, לפי תוכנית ההבראה הייתה העירייה מנועה מלקבל עובדים חדשים, אלא באישור החשב המלווה ובאישור מיוחד של "ועדת החריגים" במשרד הפנים. משלא ניתנו אישורים אלה, בטל מינויו של המשיב, כלא היה.
בית הדין האזורי דחה טענות אלה תוך שקבע כי העירייה לא הודיעה למשיב על אי חוקיות העסקתו וגם לא הורתה לו להפסיק עבודתו ו"לא הוכח כי הממונה על השכר היה מעורב כך או אחרת בעניינו של התובע". אי לכך, בדין נדחתה טענתה של העירייה בנוגע לחוקיות מינויו של המשיב.
4. לעניין מועד הפיטורים, טענה העירייה, כי המשיב פוטר בחודש יוני 2005, אולם "לא ידעה להצביע על מועד מדויק בו פוטר התובע". אי לכך, ונוכח הודאת המשיב, כי בחודש אוגוסט 2005 נודע לו על כוונת העירייה להפסיק העסקתו, קבע בית הדין האזורי כי "יש לראות את התאריך 31.8.05 כמועד סיום העבודה של התובע".
5. הוסיפה העירייה וטענה, כי לא ניתן אישור מוקדם כנדרש לשעות העבודה אותן תבע המשיב, ומכל מקום, שעות העבודה שפורטו בדו"חות שהגיש, אינן משקפות את מספר השעות שעבד בפועל. בית הדין האזורי דחה טענות אלה, תוך שקבע כי העירייה לא הצליחה להוכיח מתכונת שעות עבודה שונה מזו עליה הצהיר המשיב בדו"חות הנוכחות שהגיש לתשלום ו"אף לא ערכה דו"חות עבודה משלה המראים נתונים שונים". על כן התקבלה גירסתו של המשיב ולפיה נקבע כי עבד חמישה ימים בשבוע חמש שעות ביום, עד לפיטוריו ביום 31.8.05. קביעות ומסקנות אלה מקובלות עלינו.
6. למעלה מזו. הלכה למעשה שילמה העירייה למשיב שכר עבודה עבור 440 שעות בלבד (תמורת חמישה וחצי חודשים - 80 שעות לחודש). תשלום זה נעשה נוכח פניותיו החוזרות ונשנות של המשיב לתשלום שכרו, לאחר שראש העירייה התערב אצל החשב המלווה ובאישורו של זה האחרון. לשיטתה של העירייה, היה זה הסדר לפשרה ובכפוף לסיום העסקתו של המשיב בשירותה.
דא עקא "הסדר הפשרה" נמצא להיות חד-צדדי וכפי שקבע בית הדין האזורי הוכח כי "התובע לא ויתר על יתר השעות שעבד ואף לא הגיע לפשרה לסילוק מלא וסופי של טענותיו כנגד הנתבעת". בנסיבות אלה הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי על העירייה לשלם למשיב תמורת שעות עבודתו כפי שנתבעו על ידו, בניכוי השעות בעדן קיבל שכר.
7. בערעורה, חזרה העירייה על טענותיה בנדון זה, תוך שהטעימה כי מתחילת עבודתו הודע למשיב, על ידי מי שהיה האחראי הישיר עליו, כי העסקתו אינה כדין וכי יש להפסיקה. לטענותיה אלה לא נמצא זכר בכתובים אף לא בחומר הראיות. דין טיעוניה של העירייה להידחות. ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי מבוססים היטב ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בהם, לשנותם.
עם זאת רואים אנו לציין, כי המסכת העובדתית כפי שהתבררה בפרשה זו, מעידה על התנהלותה הרשלנית והלקויה של עירית נצרת, בכל הנוגע להעסקתו של המשיב. מכתב המינוי שהוצא לו, היה בידיעת ראש העירייה והגורמים המוסמכים בה, ולא נעשה דבר מצידם כדי להפסיק את המינוי בדרך החוקית הנדרשת. למרות זאת התנערו מחבותם כלפיו לתשלום שכר עבודתו וזכויותיו.
8. בדיון בערעור התייצבה המדינה כצד מצטרף. לפי העולה מעמדתה, המסגרת הנורמטיבית הנכונה לבירור תביעתו של המשיב הינה בסעיף 142ג(א)(6) לפקודת העיריות אשר זו לשונה:
" לא יתמנה אדם לעובד העירייה אלא אם כן אישר החשב המלווה, מראש ובכתב, את העסקתו ואת תנאי העסקתו;... מונה אדם בלא אישור החשב כאמור - בטל המינוי, ואולם אותו אדם יהא זכאי לגמול ראוי בשל תקופת העסקתו, אלא אם כן הוכח כי ידע שהעסקתו טעונה אישור החשב המלווה כאמור בפסקה זו, וכי לא ניתן אישור כאמור".
לשיטתה של המדינה, יישומה של הוראה זו בענייננו, מעלה כי מינויו של המשיב נעשה שלא כדין, משלא ניתן לו אישור החשב המלווה כנדרש. עם זאת, מוסכם על המדינה "כי בנסיבותיו של המשיב הסכומים שנקבעו בפסק הדין קמא - הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כמפורט בו - עולים כדי 'גמול ראוי' ".
על רקע זה הציעה המדינה, כי הדיון בתביעתו של המשיב יוחזר לבית הדין האזורי "לצורך הכרעה עובדתית בשאלה האם הוכח כי המשיב ידע שהעסקתו ותנאיה טעונים אישור מראש ובכתב של החשב המלווה, וכי אישור כזה לא ניתן בסופו של דבר".
העירייה, כטיעון חלופי לערעורה, ביקשה להצטרף לעמדת המדינה.
9. ככל שהמדובר במסגרת הנורמטיבית, אכן הוראתו של סעיף 142ג(א)(6) לפקודת העיריות, היא זו ההולמת את נסיבות המקרה שלפנינו. על כן, משאין חולק כי המשיב עבד בפועל, ומשהתקבלה גרסתו לגבי מתכונת עבודתו, אזי גם אם הועסק שלא כדין, הרי הוא זכאי לתשלומים כפי שקבעם בית הדין האזורי בפסיקתו.
העירייה מצידה, לא הרימה את הנטל להוכיח כי המשיב ידע על כך שהעסקתו טעונה אישור החשב וכי לא ניתן האישור כנדרש. ומשלא עשתה כן במהלך הדיון בתביעה, אין לה להלין אלא על עצמה, ולא נורה על החזרת הדיון לבית הדין האזורי להשלמת שמיעת הראיות.
10.
סוף דבר
- הערעור נדחה. עיריית נצרת תשלם למר יוסף ח'טאב מלוא הסכומים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בנוסף תשלם העירייה למר ח'טאב שכר טרחת עו"ד בערעור זה בסך 7,500 ש"ח בתוך 30 יום מהיום. שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.