פסק-דין בתיק עע 421/06

השופט שמואל צור

1.         המערער הועסק על ידי המשיבה בתפקיד של גנן החל מיום 1.9.2000 עד ליום 30.9.2004, מועד בו הסתיימה העסקתו. הרקע להפסקת העבודתו של המערער היה מכתב מיום 23.9.04, שנשלח אליו באמצאות יו"ר הדירקטוריון של המשיבה, בו הודע לו כי עקב הפסקת פעילותה הסדירה של המשיבה - תופסק עבודתו.

2.         בבית הדין האזורי בנצרת התבררה תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה לתשלום שכר עבודה לחודשים ספטמבר 2003-ספטמבר 2004, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. כמו כן תבע המערער לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים. סכום התביעה עמד על סך של 83,126 ש"ח. המשיבה לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שנקבע וניתן פסק הדין בהעדר הגנה (מיום 1.6.05).

3.         המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 2609/05) ובהסכמת הצדדים, ביטל בית הדין האזורי את פסק הדין וחייב את המשיבה לשלם למערער את שכרו לתקופה ספטמבר 2003-אוגוסט 2004 (פסק דין חלקי מיום 10.4.06). עם זאת נותרה בעינה מחלוקת בין הצדדים באשר לתביעת המערער לפיצויי הלנה והוצאות משפט. בסוגיות אלה סיכמו הצדדים את טענותיהם ובית הדין האזורי נתן פסק הדין משלים (מיום 22.5.06), הוא מושא הערעור בפנינו.

4.         לעניין התביעה לפיצוי הלנת שכר, בית הדין האזורי החליט להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על גובה ריבית והצמדה לפי החוק. כמו כן חייב בית הדין את המשיבה בהוצאות המערער בסכום של 600 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ש"ח.

5.         בערעור טוען המערער כי היה מקום לחייב את המשיבה בפיצויי הלנת שכר מלאים. לטענתו, המשיבה לא שילמה את שכרו במשך תקופה ארוכה של שנה ולא שילמה לו את כל זכויותיו הסוציאליות, לרבות הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים עד עצם היום הזה. לחלופין טוען המערער כי מאחר ושכרו היה נמוך במיוחד (שכר מינימום), הרי שהיה על בית הדין האזורי לפסוק לו פיצוי הלנה גבוהים יותר, אשר לא יפחתו מהלנת השכר שנפסקה בעניין עיריית לוד, בשיעור שנתי כולל של 25% על חלק השכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק (ע"ע 1242/04 עיריית לוד-אבלין דהן ואח', טרם פורסם). עוד משיג המערער על גובה ההוצאות שנפסקו לו. לטענתו, בית הדין האזורי התעלם מהנוהג הקובע כי יש לחשב את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין לפי הכללים המנחים של לשכת עורכי דין.

6.         המשיבה טוענת כי פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן על יסוד הסכמת הצדדים ובנסיבות העניין אין לחייבה בפיצויי הלנה מעבר לאלה שנפסקו. לטענתה, אין בסיס להתערב בשיקול דעתו של בית הדין לעניין שיעור הפחתת פיצויי ההלנה, כמו גם לעניין גובה הוצאות משפט ושכר טרחה.

7.         הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב.

8.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי. מדובר בתביעה לשכר עבודה ולפיצויי הלנת שכר. ברקע התביעה עמדה מחלוקת באשר למעמדו של המערער, כעובד או כקבלן. מחלוקת זו לא באה לידי בירור בבית הדין האזורי, לאור הסכמת המשיבה לשלם למערער את שכרו, על בסיסה ניתן פסק הדין החלקי (מיום 10.4.06). יש להניח שהמחלוקת בדבר מעמדו של המערער היא שהביאה את בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה, כפי שעשה, שהרי חילוקי דעות של ממש באשר לזכות לשכר מצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה. היתה אפוא הצדקה עניינית להפחתת פיצויי הלנה אלא שהדבר לא מצא ביטויו בנימוקי פסק הדין המשלים, כפי שראוי היה שיעשה.

9.         אשר לחיוב בהוצאות משפט- עניין זה נתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בדבר. במקרה הנדון לא מצאנו מקום לסטות מן הכלל האמור ודין הערעור להידחות גם בנקודה זו.

10.         הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 

ניתן היום, א' בחשוון תשס"ז (23 באוקטובר 2006), בהעדר הצדדים.