פסק-דין בתיק עע 311/06

השופט שמואל צור

1.         המערער, מהנדס במקצועו, הועסק ברשות לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון (להלן - רפא"ל) בתקופה שמיום 27.8.78 ועד יום 10.4.95. המערער נמנה על קבוצת עובדי המחקר ברפא"ל ולפי תנאי עבודתו הוא זכאי לצאת לתקופת שבתון בתנאים המקובלים.

2.         בחודש ינואר 1994 יצא המערער, בליוויית אשתו וילדיו, לשנת שבתון בארצות הברית. בהתאם לתנאים המקובלים, חתם המערער על כתב התחייבות בו נאמר, בין היתר, כך:

"...

(3)       אני מתחייב להמשיך לעבוד ברפא"ל למשך שנה לפחות, החל מיום תום השבתון, בהתאם לתנאים המפורטים בתקנות השבתון.

(4)       ...

(5)       אם לא אשוב לעבודה ברפא"ל מיד בתום תקופת השבתון, או בתום תקופה אחרת שאושרה כאמור בסעיף 4, אחשב כמתפטר מעבודתי ברפא"ל החל מיום תום השבתון, וזאת מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 6 להלן.

(6)       אם לא אפעל כאמור בסעיף 3 לעיל, הנני מתחייב בהתאם לתקנות השבתון, להחזיר ולשלם לרפא"ל סכום שישווה לארבעה מענקי שבתון חדשיים שישולמו לי, או למספר מענקים כמספר החדשים שהייתי בשבתון לפי הנמוך ביניהם...".

(מוצג נ/1).

בהסכמת רפא"ל ולאור ימי החופשה שנצברו לזכות המערער, הוארכה תקופת השבתון שלו עד יום 15.4.95.

3.         בחודש פברואר 1995 פנה המערער לרפא"ל בבקשה להתיר לו להישאר בארצות הברית מעבר לתקופת השבתון בתנאים של חופשה ללא תשלום (חל"ת). המערער נימק בקשה זו ב"השלמת פרויקט בחו"ל ולימודי ילדים" (נספח א' לתצהירו). בקשה זו לא אושרה על ידי רפא"ל.

4.         בחודש מרץ 1995 הגיש המערער בקשה נוספת לחל"ת. בקשה זו נומקה בסיבות רפואיות הנעוצות במחלת אשתו (נספח ג' לתצהירו). לבקשה צורף אישור רפואי של הרופא המטפל באישה בארצות הברית לפיו היא סובלת מגידול דלקתי ברחם. בקשה זו הועברה לרופא המוסמך מטעם רפא"ל, אשר ביקש לקבל מסמכים רפואיים נוספים הנוגעים למחלת האישה (נספח ה' לתצהיר המערער). ביום 19.4.05 העביר המערער אישור רפואי נוסף מאת הרופא המטפל בו נאמר כי האישה זקוקה למנוחה מלאה ולטיפול אנטיביוטי.

5.         ביום 23.4.95 שלחה רפא"ל למערער מכתב דרישה לחזור לשירות בארץ בשל תום תקופת השבתון (נספח ח' לתצהיר המערער). נאמר במכתב כי אם לא יתייצב המערער לעבודה עד יום 7.5.95, הוא יחשב כמתפטר. בתשובה הודיע המערער ביום 4.5.95 כי אין ביכולתו לחזור לארץ בשל מחלת אשתו וכי הוא רואה במכתב רפא"ל מיום 23.4.95 משום מכתב פיטורים (נספח ט' לתצהירו).

6.         ביום 16.5.95 כתב מנהל משאבי אנוש של רפא"ל למערער כי רופאת הרשות קבעה - על בסיס המסמכים הרפואיים ששלח - כי אשת המערער יכולה לחזור לארץ (נספח י' לתצהיר המערער). למרות זאת החליט המערער להישאר בארצות הברית שנה נוספת. בתקופה זו המשיך המערער לעבוד בחברה בה עבד בתקופת השבתון. בתום השנה הנוספת (יולי 1996) חזר המערער לארץ. המערער ביקש לחזור לעבודה ברפא"ל אך סורב. לאחר מכן נעשה ניסיון לקלוט את המערער בעבודה ברפא"ל בחוזה מיוחד - אך ניסיון זה לא צלח. בסופו של דבר נקלט המערער לעבודה בחברת - בת של רפא"ל. בשנת 1998 חלה התדרדרות במצבה הרפואי של  אשת המערער והיא נאלצה לעבור ניתוח לכריתת הרחם (נספח י"א לתצהיר המערער).

7.         בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המערער, בה ביקש לקבוע כי, בנסיבות עניינו, הוא פוטר מעבודתו ברפא"ל. לטענתו, רפא"ל פעלה כלפיו בחוסר תום לב ואף היפלתה אותו ביחס לעובדים אחרים להם אושרה חופשה ללא תשלום בתום תקופת השבתון. לטענתו, הסיבה האמיתית להמשך שהותו בארצות הברית היתה מצבה הבריאותי של אשתו אשר היתה זקוקה להמשך טיפול רפואי שם. לטענתו, מצבה הבריאותי של אשתו לא איפשר הבאתה לארץ. כמו כן תבע המערער סעדים הצהרתיים נוספים הנוגעים לחישוב שכרו הקובע לפנסיה וכן ביקש לפסוק לו פיצוי על נזק לא ממוני בסכום של 200,000 ש"ח.

8.         רפא"ל וגופי המדינה האחרים דחו את טענות המערער. לטענתם המערער נשאר בארצות הברית מסיבותיו הוא. לטענתם, בחינת האישורים הרפואיים הנוגעים לאשת המערער העלתה כי ניתן היה להביאה לארץ ולטפל במחלתה כאן. לטענת רפא"ל, היא היתה זקוקה לשרותו של המערער עם תום תקופת השבתון שלו בשל מחסור בכח אדם. כמו כן הגישה המדינה נגד המערער תביעה שכנגד לתשלום כספים בהסתמך על כתב ההתחייבות עליו חתם ערב יציאתו לשבתון.

9.         בית הדין האזורי (השופט מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר יום פורת ומר יהודה בן סימון; תיק עב' 1135/02) דחה את תביעת המערער וקיבל את התביעה שכנגד של המדינה. בית הדין האזורי עמד על ההוראות הנוגעות לאישור חופשה ללא תשלום ועל הצורך לקבל את הסכמת המעביד לכך. בית הדין האזורי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת רפא"ל שלא לאשר את הארכת שהות המערער בארצות הברית. בית הדין קבע כי אם היתה מניעה רפואית לחזרתו של המערער ארצה בשל מחלת אשתו, הרי היה עליו להוכיח זאת ומן האישורים הרפואיים שהוגשו, לא ניתן ללמוד על מניעה כזו. בית הדין האזורי קבע כי החומר הרפואי ששלח המערער נבחן על ידי הרופאים מטעם רפא"ל ועל פיו הם הגיעו למסקנה כי אין מניעה רפואית להבאת אשת המערער ארצה. בית הדין קבע כי לא היה על הרופאים בארץ לפנות לרופא המטפל של אשת המערער בארצות הברית על מנת לקבל מסמכים רפואיים נוספים וכי התנהלות רפא"ל בעניין זה היתה ללא דופי.

            בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי הרופא המטפל באשת המערער לא קבע באופן מוחלט שאין היא יכולה לשוב לארץ על מנת לקבל פה טיפול רפואי. בית הדין התרשם כי עניין מצבה הבריאותי של אשת המערער לא היה אלא תירוץ לבקשתו המקורית של המערער להישאר בארצות הברית לצורך השלמת הפרוייקט עליו עבד שם ובשל לימודי הילדים, כפי שציין בבקשתו הראשונה לחל"ת.