פסק-דין בתיק עע"א 423/06

1.         עתירת העותר נסבה על החלטת נציב בתי הסוהר מיום 25.1.06, על יסוד המלצת הממונה על עבודות השירות, לפיה הופסקו עבודות השירות של העותר והוא נדרש להמשיך לרצות את יתרת עונשו בבית סוהר.

2.         על-פי העובדות שפורטו בתגובת המשיבה, הוטל על העותר עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות בבית משפט השלום בת"א-יפו
(ת"פ 2681/04). העותר התייצב לעבודה רק ביום הראשון, ביום 1.6.05. ביום 9.6.05 יצר עימו המפקח קשר והורה לו להתייצב לעבודה, אך העותר לא התייצב. גם לשיחת בירור שהוזמן אליה ביום 15.6.05 לא התייצב. כאשר המפקח שוחח עם העותר בטלפון ביום 22.6.05 טען העותר בפניו, כי יש לו בעיות בבית. על אף התנהלותו הבעייתית של העותר כמתואר לעיל, ניתנה לו הזדמנות נוספת והוא הועבר לריצוי העונש בגן החיות התנ"כי החל מיום 26.6.05. אף על-פי כן, לא התייצב העותר במקום העבודה החדש ולא יצר קשר עם המפקח. ביום 30.6.05 הצליח המפקח לשוחח עם אחותו של העותר ודרש את התייצבותו לפניו, אך העותר לא התייצב. העותר זומן לשימוע ביום 18.7.05, אך לא התייצב. ביום 22.7.05 התקשר המפקח עם העותר לברר את סיבת אי הגעתו לשימוע, והלה טען שהוא חולה. באותה שיחה הוזמן העותר לשימוע נוסף ביום 28.7.05, אך גם הפעם לא התייצב. על יסוד כל האמור לעיל החליט נציב בתי הסוהר ביום 18.8.05 להפסיק את ריצוי עבודות השירות.

נגד החלטה זו הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (עע"א 546/05). בהחלטה שניתנה ביום 23.11.05 קיבל בית המשפט את העתירה על יסוד הספק שנוצר בדבר תקינות הזמנתו של העותר לשימוע. בית המשפט קבע, כי יש לאפשר לעותר להשמיע את טענותיו בצורה מסודרת, בטרם יחליט המשיב סופית בעניינו ולכן הוחלט "להחזיר את עניינו של העותר אל המשיב על-מנת שיוזמן פעם נוספת לשימוע. לאחר שמיעת טענותיו והסבריו של העותר, יחליט המשיב פעם נוספת בעניינו לגופו של עניין".

ביום 2.1.06 התייצב העותר לשימוע. על-פי פרוטוקול הדיון שהתנהל, טען העותר כי הוא גר בעיר העתיקה וקשה לו לנסוע באוטובוס למקום העבודה. עוד טען, כי היה חולה "וגירד לי הגוף, לא זוכר כמה ימים". העותר הוסיף, כי בבית המשפט, בעת הדיון בעתירתו, הבטיח שיביא אישורים רפואיים, אך אלה אינם בידיו. הוא גם אמר, כי לאחר שהסתיימה מחלתו לא יצר קשר עם המפקח וסבר שהמפקח יתקשר אליו. עורך השימוע המליץ על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, וזאת על יסוד העובדה כי הנאשם עבד יום אחד בלבד ונעדר באופן חוזר, על אף הזדמנויות והתרעות שקיבל, וללא כל סיבה מוצדקת.

כפי שצויין, נציב בתי הסוהר החליט ביום 25.1.06 להפסיק את עבודות השירות של העותר, ומכאן העתירה שלפניי.

3.         בעתירה נטען, כי נבצר מן העותר להתייצב לריצוי העונש בשל מצב נפשי קשה אליו נקלע לנוכח הרחקת אשתו מן הארץ. מצב זה שיתק אותו כליל והפכו לשבר כלי. עוד נטען, כי בתקופה הרלבנטית סבל העותר ממחלת עור קשה. בשלב מאוחר יותר, כאשר התאפשרה לאשתו הכניסה לישראל הוטב לעותר והוא שב בהדרגה לשגרת חייו. אין המדובר בזלזול או בנסיון התחמקות, ומכאן הבקשה לאפשר לעותר לשוב ולבצע את עבודות השירות.

4.         בעת הדיון בעתירה ביום 6.4.06 חזר ב"כ העותר וטען, כי בתקופה הרלבנטית סבל העותר ממחלת עור קשה. בידו של ב"כ העותר היה אך אישור על ביקור בקופת חולים ביום 5.6.05, ואולם הוא טען כי ניתן יהיה לאתר את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים. לבקשתו, נקבע בהחלטה שניתנה בתום הדיון כי העותר יוכל להשלים את העתירה על-ידי הגשת מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי בתקופה שבה היה עליו לבצע את עבודות השירות, היינו לגבי החודשים יוני-יולי 2005, וזאת עד ליום 1.5.06. עוד נקבע, כי לכשיוגשו המסמכים תוכל ב"כ המשיבה להגיב על האמור בהם, ולאחר השלמת הטיעון תתקבל החלטה בדבר המשך הדיון.

ב"כ העותר לא הגיש כל מסמכים שהם עד עצם היום הזה, ואף לא בקשה להארכת המועד להגשתם. במצב דברים זה, יש לקבל החלטה בעתירה על יסוד החומר הקיים.

5.         כפי שכבר הוזכר, הוטל על העותר עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות למשך ארבעה חודשים. מתוך התקופה האמורה התייצב הנאשם לעבודה רק ביום אחד. במהלך התקופה הרלבנטית נוצר עימו קשר באמצעות המפקח הישיר, והעותר הבטיח כי יתייצב לעבודה. לא זו אף זו, מקום העבודה של העותר הוחלף וניתנה לו הזדמנות לפתוח "דף חדש" במקום עבודה נוסף. לאחר מכן, נעשו נסיונות רבים להחזיר את העותר לעבודה, ואולם ללא הועיל.

העותר נימק את התנהגותו האמורה בכך שהתקשה לנסוע באוטובוס למקום העבודה, וכן בטענה כי סבל ממחלת עור קשה בתקופה הרלבנטית. דא עקא, על אף הזדמנויות חוזרות שניתנו לנאשם להוכיח את טענתו, הוא לא המציא ולו אישור רפואי אחד אשר יעיד על קיומה של מחלה כלשהי. העותר הוסיף, כי היה במצב נפשי קשה בתקופה הרלבנטית, אף שלא ראה לציין עניין זה בעת השימוע שנערך לו לאחר הדיון בעתירה הראשונה. לגופו של עניין, אף אם העותר היה נתון בקשיים עקב מצבו המשפחתי, אין בכך כדי לפטור אותו מן החובה להתייצב לעבודות השירות ולשימועים אליהם הוזמן.

תמונת המצב המצטיירת היא, כי העותר לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לבצע מאסר בעבודות שירות חלף מאסר מאחורי סורג ובריח. לא הובא כל טעם מבורר להתנהגותו של העותר, אשר, כאמור, התייצב ליום עבודה אחד בלבד, ומאז לא יסף. לא למותר להזכיר, כי מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה עונש מאסר ממש (ראה החלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"ב 1473/05 אמנון כאדר נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 20.3.05, פורסמה באתר נבו). כך הם פני הדברים בענייננו.

על יסוד כל האמור לעיל אני מחליטה לדחות את העתירה. העותר יתייצב לריצוי העונש בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים ביום 24.5.06 עד השעה 12:00.

ניתן היום י"ב באייר, תשס"ו (10 במאי 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בפקסימיליה.