פסק-דין בתיק עמ"ח 23478-01-10

נתוני רקע ועובדות:

1.         המערערת שלפנינו, פנתה ביום 3.11.08 למשיב, בתביעה להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות החיילים שנספו במערכה [תגמולים ושיקום], תש"י - 1953 (להלן: "חוק המשפחות") בעילה שיש להכיר בה כמי שהייתה בת זוגו וידועתו בציבור של המנוח, פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"), שנהרג ביום 26.7.06 בעת מילוי תפקידו (ראה: נספח למש/2). 

2.         המשיב דחה את התביעה בתאריך 15.11.09 בנימוק שלא התמלאו התנאים להכיר במערערת כידועה בציבור של המנוח, כמשמעותו בחוק (מכתב הדחייה תויק בתיק המשפחות).

העובדות:

3.         המנוח והמערערת הכירו באמצעות מכר משותף, בחודש ינואר 2004, בסידני שבאוסטרליה. אותה העת נמצאה המערערת בטיול באוסטרליה והמנוח, אשר עזב הארץ עוד בתקופת ילדותו, חי שם יחד עם אמו ואחותו. למרות שהמנוח גדל והתחנך באוסטרליה, הוא החליט לעלות ארצה ולהתנדב לשרות קרבי בצה"ל. המערערת והמנוח תכננו להיפגש לכשיגיע ארצה. בחודש מרץ 2004, קודם הגעתו של המנוח לארץ, שכרה המערערת דירת חדר ברח' *******  **/**, בתל אביב (להלן: "הדירה בת"א"). במסגרת לימודי דוקטורט המערערת נסעה לארה"ב אחת לשנה, ובחודש נובמבר 2004 שבה מנסיעה כזו. בין לבין, בחודש ספטמבר 2004 עלה המנוח ארצה (כאמור, אותה עת שהתה המערערת בארה"ב) ועד שובה של המערערת מארה"ב התגורר המנוח בבית דודתו בקרית-ים ועבד לפרנסתו בבית קפה באזור חיפה. עם שובה של המערערת מארה"ב (בחודש נובמבר 2004), נפגשו השניים מידי סוף שבוע בדירה בתל אביב, הואיל והמנוח עבד במשך השבוע, בבית הקפה בקריות.

4.         מכתב הערעור עולה כי במהלך חודש ינואר 2005, כאשר הקשר בין המנוח לבין המערערת התהדק, פרש המנוח מעבודתו והחל להעביר את חפציו מבית דודתו לדירה בת"א באופן הדרגתי. חפציו הגדולים של המנוח, להם לא נזקק מידי יום אוחסנו בבית הורי המערערת ולטענתה הדירה בת"א הפכה לביתם המשותף. כאשר המערערת שבה ונסעה לארה"ב במסגרת לימודיה, המנוח דאג לכל הסידורים הנחוצים בקשר למגורים בדירה בת"א ועדכן את כל הגורמים הרלוונטיים כגון: הבנק, חברת האשראי, חברת הסלולר ועוד על שינוי כתובתו לדירה בת"א. לטענת המערערת מאז ועד ליום נפילתו של המנוח ביום 26.07.06, התגוררו יחדיו בדירה בת"א ומערכת היחסים ביניהם הייתה מערכת יחסים זוגית יציבה כאשר במהלך השבוע נמצאו בני הזוג בדירה המשותפת ובסופי שבוע ביקרו בבית הורי המערערת ובבית דודתו של המנוח.

השאלה שבמחלוקת:

5.         האם מערכת היחסים שניהלה המערערת עם המנוח הייתה כזו שניתן להכיר בה כידועה בציבור שלו? בטרם נכריע במחלוקות נציג תחילה בתמצית את טענות הצדדים.

טענות המערערת:

6.         לטענת המערערת יש לראותה כידועה בציבור של המנוח, בהתאם להגדרה בסעיף 1 לחוק המשפחות. ביום 06.03.05, התגייס המנוח לצה"ל אך עוד קודם גיוסו עבר להתגורר עם המערערת בדירה בת"א. המנוח והמערערת התגוררו לטענתה יחדיו וניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף. הם יצאו יחדיו לאירועים משפחתיים ולטיולים בארץ ובסופי שבוע ובמהלך חופשותיו של המנוח, נהגו בני הזוג לחלוק את מטלות הבית במגוריהם המשותפים ולערוך קניות יחדיו. לטענת המערערת היא והמנוח ניהלו חיי משפחה, במשק בית משותף כאשר במסגרת חייהם המשותפים, חיו בני הזוג חיים אינטימיים. כל מי שהכיר אותם ראה בהם כזוג נשוי לכל דבר ועניין והתייחס אליהם כאל כאלה. הם נהגו לחגוג אירועים כגון ימי הולדת יחדיו והיחסים ביניהם הושתתו על חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות. הם תמכו האחד בשנייה בעת הצורך וכאשר המנוח עבר במהלך תקופת שירותו הצבאי בצה"ל, ניתוח להסרת גידול מגופו המערערת נמצאה לצידו של המנוח ולא משה ממיטתו במשך זמן אשפוזו בביה"ח רמב"ם. לאחר מכן, המערערת סעדה את המנוח, עד להחלמתו במגוריהם המשותפים. במשך תקופת שירותו הצבאי של המנוח בשבתות ובחגים בהם נמצא בחופשה מצה"ל (בהיות המנוח חייל בודד, היה זכאי לחופשות רבות יחסית), נמצאו בני הזוג יחדיו, במגורים המשותפים או בבית הורי המערערת או בבית דודתו של המנוח.

7.         לטענת המערערת ההוצאות והרכישות שלה ושל המנוח, תוכננו ונעשו על ידם במשותף, כאשר כל אחד מהם קנה והוציא כספים לפי יכולתו, מבלי להבחין בזהות הבעלים הפורמאליים. הם התייחסו להכנסותיהם והוצאותיהם, כמשותפים ותקציב חייהם המשותפים נוהל על ידם יחדיו, בהתאם לצרכי כל אחד מהם. המנוח, כחייל בודד נהנה מתוספת דמי שכירות, תוספת חופשות ותלושים לרכישה בסופרמרקט והשתתף בהוצאות משק הבית המשותף בהתאם ליכולתו. המערערת אשר למדה במסלול לקבלת דוקטורט, קיבלה מלגת מחייה. במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, נרכשו על ידם, במשותף, חפצי ריהוט שונים וצנועים, פריטים שונים כגון כלי מטבח ועוד. הם יצאו לבלות יחדיו כזוג, בין היתר עם חברים משותפים ונסעו יחדיו לחופשות, שילמו במסעדות ובבתי קפה כיחידה כלכלית ומשפחתית אחת ומשותפת והכול כפועל יוצא וטבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזו.

8.         המערערת ממשיכה וטוענת כי גם הקשר בין בני משפחתה לבין המנוח הלך והתהדק. הורי המערערת התייחסו למנוח כאל בנם וחתנם והוא נהג לבקר בביתם באופן עצמאי בהיעדרה של המערערת, עת שהתה בארה"ב במסגרת לימודיה.

לטענת המערערת היא והמנוח היו בני זוג בוגרים ומנוסים ומערכת היחסים שלהם לא הייתה כשל בני זוג צעירים, בתחילת דרכם. אין מדובר ביחסים, שהם לכל היותר יחסים "חבריים", אלא שלב בוגר יותר בחיים, בו הזוגיות שלהם חשובה ורצינית משל בני זוג בתחילת שנות העשרים לחייהם. מדובר בשלב שבו ניהלו בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם מתוך כוונה להרחיב את תאם המשפחתי מתוך רצון לקיים יחסי שותפות מחייבים וקשירת גורל חיים. אומד דעת בני הזוג ורצינות כוונותיהם, באה לידי ביטוי בהצעת הנישואין של המנוח בחודש ינואר 2006. המנוח הציע למערערת להינשא לו באופן רשמי ואף העניק לה טבעת אירוסין, אשר נרכשה על ידו ביום 06.01.06. המערערת הסכימה בשמחה והטקס היה אמור להיערך לאחר סיום שירותו של המנוח בצה"ל (ביום 05.09.06).  לטענת המערערת היא והמנוח החליטו לנסוע יחדיו לאוסטרליה לאחר סיום לימודיה ותכננו לערוך את נישואיהם באוסטרליה. המערערת אף החלה בניסיון למצוא מסגרת אוניברסיטאית באוסטרליה, על מנת להמשיך במסלול לימודיה. המנחה של המערערת במסלול הדוקטורט בארה"ב, יצר קשר עם קולגות שלו באוסטרליה, לצורך המשך לימודיה, וקישר בין המערערת לבין פרופ' פטריק טם, ראש המעבדה באוניברסיטת סידני, באוסטרליה. המנוח פנה לאמו וביקש את עזרתה ברכישת דירה באוסטרליה.

9.         מלחמת לבנון השנייה החלה בחודשי הקיץ בשנת 2006. המערערת שבה ארצה מנסיעתה ביום שישי, ה-21.07.06. המנוח לא יצא לחופשה באותו סוף שבוע, בשל הכוננות ביחידה לקראת הכניסה ללחימה בלבנון. ביום ראשון, ה - 23.7.06, נסעה המערערת לבסיסו של המנוח ליד בנימינה, שם נפגשה עם המנוח למספר שעות. בערבו של אותו יום, נכנס המנוח ללבנון ומאז לא היה בידי המערערת דרך ליצור איתו קשר. עם פרוץ המלחמה נמצאה המערערת במתח רב, בשל חרדתה לגורלו של המנוח. ביום 26.07.06, התקשרה המערערת לדודתו של המנוח, על מנת לברר האם היה לה קשר עם המנוח. בהמשך ובאותו יום, התקבלה הבשורה המרה בדבר נפילתו של המנוח בבינת' ג'ביל. מיד אחר קבלת ההודעה כאמור ובמהלך כל ימי "השבעה" שהתה המערערת לסירוגין, בבית דודתו של המנוח (אחות אביו) בקרית ים, שם "ישב" אביו ובבית בת דודתה של אימו בכפר סבא, שם "ישבה" אמו של המנוח ובני המשפחה. הוריו של המנוח, שהתגרשו כאמור, ישבו את ימי "השבעה", בנפרד. אמה של המערערת וילדיה ביקרו את אמו ואביו של המנוח, אשר ישבו "שבעה" בנפרד. גם בבית הוריה של המערערת ישבו (במעין) "שבעה". בני משפחה וחברים הגיעו לביתם. בימים שלאחר נפילת המנוח ונוכח התמוטטותה, נעזרה המערערת בעמותה לתמיכה נפשית לחברות של חללי צה"ל, במסגרת קבוצת תמיכה, בניסיון לאיחוי שבריה. בין אימו ואחותו של המנוח (א' וק'), לבין המערערת, נשמר הקשר גם אחר נפילת המנוח.

10.      המערערת ממשיכה ומתייחסת לטענות השונות אותן העלה המשיב. ראשית לטענה בדבר היעדר חשבון בנק משותף. המערערת מפנה לעובדה כי טענה זו נדחתה ע"י בתי המשפט בתיקים קודמים. נקבע כי בנסיבות מסוימות, המסקנה בדבר קיום משק בית משותף אינה נפגמת בשל העובדה שלמבקשת ולמנוח לא היה חשבון בנק משותף, וזאת אם הוכח כי בני הזוג נהגו האחד בכספי השני כמנהג אדם בממונו, וכי הלכה למעשה לא הייתה הפרדה נכסית בין השניים. יש צורך כי כל בן זוג יתרום לקיום הבית, אך אין הכרח בשוויון במקורות המימון בין הצדדים. המערערת ממשיכה ומתייחסת לטענת המשיב בעניין טופס קביעת המוטבים. לטענתה בפסק הדין קודמים כבר נקבע כי העובדה שהמנוח נקב בשם בני משפחה אחרים כמוטב בפוליסת הביטוח או כמיופי כוחו בחשבונו - אינן גורעות בנסיבות מסוימות מהעובדה כי היחסים היו יחסים של ידועים בציבור המוכרים ע"י החוק. בנוסף המערערת מפנה לטופס שמולא על ידי נציגי צה"ל, המצוי בתיק המשפחות, בו מוזכרת המערערת כבת זוגו של המנוח, ושם גם פרטי ההתקשרות עם בני משפחתו של המנוח; אביו, אמו, אחותו והמערערת. ביחס לחוזה השכירות של הדירה בעפולה, חוזה שכירות זה נערך לטענתה על פי הצעת הגורמים הרלוונטיים בצבא.

11.      המערערת ממשיכה וטוענת כי המחוקק לא קבע מהו פרק הזמן המינימאלי הנדרש, בכדי שזוג יוכר כ"ידועים בציבור". מימד הזמן נשאר עמום ואין בו קביעת זמן מינימאלית. לפיכך, טענת המשיב, כי בני הזוג לא התגוררו יחדיו "כדרישת הדין", טענה אשר נטענה באופן עמום וללא הסבר - חסרת בסיס. בענייננו, כמפורט לעיל, הוכח כי יחסי המנוח והמערערת עלו כדי חיי משפחה משותפים במשק בית משותף, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים האחד בשני, בקשר של גורל חיים, כשרק חסר היה טקס הנישואין הפורמאלי.

לאור כל האמור, על פי נסיבות המקרה, מתוךראייה כוללת של עובדות ומתוך סקירת מערכת היחסים המיוחדת בין המערערת לבן זוגה, תוך מתן משקל ראוי למרכיבים השונים והמאפיינים שהתקיימו בה, לרבות גילם ובגרותם הרי שהמשקל נוטה באופן ברור ומכריע לטובת המערערת.

טענות המשיב:

12.     לטענת המשיב המערערת אינה עומדת בקריטריונים של הגדרת "בן משפחה" כמוגדר בסעיף 1(א) לחוק משפחות. על מנת לענות על הקריטריונים של הגדרה זו, נדרשים שני תנאים מצטברים;האחד על האישה לגור עם המנוח לפני מותו, והשני להיות ידועה בציבור כאשתו. ההכרה בידועה בציבור על פי החוקים השונים, נעשית בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה והוכחת היותם של אנשים כידועים בציבור, הינה עניין שבעובדה שיש להוכיחה בראיות כמו כל עובדה אחרת. שנטל ההוכחה רובץ על המערערת להכיר בה "כידועה בציבור". מידת ההוכחה היא זו הנהוגה במשפט האזרחי, דהיינו על המערערת להוכיח תביעתה מעבר למאזן ההסתברות - מעבר לסבירות של 50% וכל ספק פועל לרעתה.