פסק-דין בתיק עדמ 14/07

1.         המערער עבד אצל המשיבה בתקופה שמיום 24/5/1998 ועד ליום 4/10/2003 כמטפל סיעודי בביתו של קשיש. המערער הועסק על בסיס שעתי ובהיקף של כ- 20 ימי עבודה בחודש כשלוש שעות עבודה בממוצע ביום. ביום 30/9/2003 הודיע המשיבה למערער על פיטוריו שייכנסו לתוקף החל מיום 15/10/2003.

2.         המערער הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה ובה טען כי פיטוריו היו שלא כדין. המערער ביקש לחייב את המשיבה בהפרשים על  פיצויי פיטורים ששולמו לו בחסר, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות. וכן ביקש לפצות אותו על פיטוריו שלא כדין.

3.         בית הדין האזורי (השופטת ורדה סאמט; דמ 9831/04, 9832/04) קיבל את תביעתו של המערער בחלקה ופסק לו הפרשים על פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בית הדין קבע כי פיטוריו של המערער היו כדין.  

4.         את קביעתו בדבר היותם של הפיטורים כדין ביסס בית הדין האזורי בין השאר על "עדויותיהם של מר עמית ומר מרטון" (עמודים 3-5 לפסק הדין). כמו כן, הסתמך בית הדין האזורי על תצהיר של מר ניסים לוי (עמ' 5, שורות 20-21), זאת למרות שעל פי החלטה קודמת שנתן, נמשך התצהיר מן התיק (החלטה מיום 4/2/2007).

5.         בערעור שלפנינו, שהוגש לאחר נטילת רשות, מצביע המערער על טעויות מהותיות שנפלו בפסק הדין בקשר לקביעות בית הדין הנוגעות לתקינות הליך הפיטורים כמו גם על טעויות בחישוב הסכומים הנכונים המגיעים לו לטענתו, בגין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. המערער אף טוען כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי שדחה את תביעתו לפדיון דמי הבראה ולדמי נסיעות.

6.         לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור ובתיק בית הדין האזורי, מוצאים אנו כי אכן נפלו טעויות מהותיות בפסק דינו של בית הדין האזורי. מתברר, כי בעוד שבית הדין האזורי מציין בפסק דינו כי מטעם הנתבעת הופיעו שני עדים, ופסק הדין מתבסס לכאורה על עדויות שניהם, מן התיק עולה ואין על כך מחלוקת, כי בפני בית הדין האזורי הופיע אך עד אחד מטעם המשיבה שמטעמים שאינם ידועים לנו, כונה פעם אחת בשם חיים מרטון ופעם אחרת בשם חיים עמית. כמו כן, התבסס בית הדין בפסק דינו על תצהיר של מר ניסים לוי, שעל פי החלטה קודמת של בית הדין, נמשך מן התיק. טעויות אלה של בית הדין הן מהותיות והן יורדות לשורשו של ההליך ושל פסק הדין. טעויות אלה מחייבות החזרת הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישוב ויזקק לחומר הראיות כפי שהיה בפניו ויתן את פסק הדין על יסוד חומר ראיות זה.

7.         בית הדין האזורי דחה את טענת המערער לפיה יש לכלול דמי חופשה  ודמי חגים כחלק מהשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים. בקביעה זו של בית הדין האזורי נפלה טעות. דמי חופשה המשולמים בהתייחס לחופשה שנוצלה בפועל, הם כשכר עבודה לכל דבר לרבות לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, כך גם דמי חגים ששולמו עבור ימי חג בהם לא עבד העובד. אשר על כן, בחישוב שכרו הקובע של המערער לעניין פיצויי פיטורים, יש לכלול תשלומים שקיבל כדמי חופשה ודמי חגים.

8.         אשר על כן, משממילא מוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי, אנו מורים לבית הדין האזורי לשוב ולהיזקק לתביעת המערער להפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת ולערוך את החישוב כך שיובאו בחשבון תשלומים שקיבל המערער עבור ימי חופשתו ועבור ימי חג שבהם עבד בפועל.

9.         במהלך הדיון בפנינו טען המערער כי הוא היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי אלא שהוא לא קיבל ייעוץ מתאים לטעמו. איננו מתערבים ביחסים שבין המערער לסיוע המשפטי וטוב יעשה המערער אם יקבל את הסיוע הניתן לו כפי שהוא.

10.       בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער לתשלום הפרשי דמי נסיעות בגין חודשים נובמבר דצמבר 1998. בנימוקיו של בית הדין האזורי נפלה טעות, שכן גם לעניין זה הסתמך על הטעות האמורה בסעיף 6 בדבר שתי העדויות שהובאו בפניו, ובנוסף לכך, התייחס בית הדין האזורי לתקופה מאוחרת יותר בה נדרש המערער לנסיעה בשני אוטובוסים כדי להגיע אל המטופל, ולא לתקופה האמורה בכתב התביעה. עם זאת, לאחר שעיינו בעדויות ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי המערער לא הביא ולו ראשית ראיה לתביעתו בגין הפרשי דמי נסיעה. כמו כן, לא מצאנו ממש בטענות המערער בקשר לדחיית תביעותו להפרשים בגין דמי הבראה. לפיכך הערעור ככל שהוא מתייחס לרכיבים אלו שבתביעה - נדחה.

11.       סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו ועניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי כאמור בפסק דין זה. בשלב זה לא מצאנו מקום לחייב מי מן הצדדים בהוצאות.

ניתן היום ד' באדר ב', תשס"ח (11 במרץ 2008) בהיעדר הצדדים.