אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עד"י 1984/10

פסק-דין בתיק עד"י 1984/10

תאריך פרסום : 23/08/2010 | גרסת הדפסה
עד"י
בית הדין הצבאי לערעורים
1984-10
27/07/2010
בפני השופט:
אל"ם יורם חניאל

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד קמ"ש ערן לוי
הנתבע:
אסעד אחמד ע"א לטיף תואבתה
עו"ד טארק ברגות
פסק-דין

בתאריך 23.6.10 החליט ביהמ"ש דלמטה לזכות את המשיב מעבירה שיש עימה ירי לעבר אדם ולהרשיעו בעבירה של זריקת חפץ מבעיר. המשיב, אשר עצור כבר מיום 22.8.08, הביע מיד חרטה על מעשיו, הבטיח כי לא יחזור בשנית למעשים שכאלו ואף ביקש כי ביהמ"ש יסתפק בתקופת המעצר שריצה עד עתה. על כן, בנסיבות אלו, חתם ביהמ"ש את עונשו של המשיב ל-32 חודשי מאסר מהם 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. עם קביעת מסגרת עונשית זו היה אמור המשיב להשתחרר לאלתר, אולם הודעת התובע כי נשקלת הגשת ערעור על הכרעת הדין המזכה, הביאה לעיכוב בביצוע פסק הדין עד למתן ההחלטה בערעור.

כאמור לעיל, לא נעמה הכרעת הדין לתביעה הצבאית וזו הזדרזה לעתור לביטול החלק המזכה את המשיב בהכרעת הדין ואף דרשה כי ייגזר עונשו של המשיב לעונש חמור יותר בהמשך. לטעמה של התביעה הצבאית שגה ביהמ"ש בהכרעת דינו וכי היה לו להרשיע את המשיב גם בעבירות הירי לעבר אדם וזאת על בסיס התשתית הראייתית שהוגשה. למעלה מן הצורך לציין, כי הסנגוריה דרשה לדחות את עתירת התביעה הצבאית לאלתר ולשחרר את המשיב כמתבקש.

כבר בפתח הדברים ראוי לציין כי התשתית הראייתית בתיק אינה מורכבת כלל ועיקר וביסודה היא עומדת על שתי עדויות. עדות אחת היא עדותו של השותף למעשה המתואר בפרט האישום הראשון ואילו העדות האחרת באה אף היא כעדות שותף למעשה המתואר בפרט האישום השני. על כל אלו, נוספה גרסת המשיב. ייאמר מיד, כי בהתאם להלכה וכמקובל, בימ"ש זה לא יתערב בקביעות הנוגעות למהימנות ולהחלטת ביהמ"ש דלמטה כי הוא נותן אמון מלא באמרותיו המשטרתיות של עד תביעה מס' 2. לקביעה זו הגיע ביהמ"ש לאחר ששמע והתרשם מהעד ולא יכול היה לתת אמון לדברים ששמע מפיו באולמו של משפט. בנסיבות אלו, ולאחר שנבחנו המבחנים הרלוונטיים, העדיף ביהמ"ש את האמרות על פני העדות.

כאמור, שני עניינים יחסה התביעה הצבאית למשיב עם מעצרו. בראשונה, ביקשה התביעה לקבוע כי המשיב יחד עם חבר השתתף בזריקת בקבוק תבעירה לעבר ג'יפים צבאיים ואילו בשנייה, ייחסה התביעה הצבאית למשיב כי השתתף בפיגוע ירי אשר במהלכו יצא עם שניים מחבריו וירה על עמדת השמירה של חייל צה"ל ביישוב היהודי הסמוך לבית פג'אר.

בכל הנוגע לפרט האישום הראשון, לא התקשה ביהמ"ש להרשיע את המשיב. לפניו עמדה אמרתו המשטרתית של אחמד תואבתה (עד תביעה מס' 2) כי:

"באחת הפעמים השתתף איתי אדם בשם אסעד עבד אללטיף תואבתה כבן 21, רווק, תושב בית פג'אר הוא הדליק לי את חתיכת הבד ואני זרקתי את הבק"תב."

בהקשר זה קובע ביהמ"ש כי האמור באמרתו של אחמד תואבתה היא עדות ישירה ביותר של מי שראה את המשיב במו עיניו לוקח חלק בזריקת בקבוק תבעירה כשהוא משתף את עצמו למעשה זה של המשיב. יחד עם זאת וכשמדובר בעדות יחידה של שותף לעבירה, מצא ביהמ"ש חיזוק לאמרתו זו של אחמד תואבתה בדברים שמסר עמאד טקאטקה (עד תביעה מס' 3) ובלשונו:

"... עד תביעה מס' 3 ועד תביעה מס' 2 מתייחסים שניהם לאותו עניין הקשור לקשירת קשר לזריקת מטען תוך שהם מציינים אותם שמות של מעורבים בעניין זה."

משמצא ביהמ"ש דלמטה את אמרת עמאד טקאטקה כמחזקת את אמרתו של אחמד תואבתה עשה על פי ההלכה הנקוטה בידינו ביחס לאבחנה בין התוספות הראייתיות הצריכות בסוגיה זו:

" בעוד שבסיוע הראיה גופה צריכה לתוספת, הרי שבדבר לחיזוק העד הוא הצריך לתוספת. בסיוע נועדה התוספת להסיר את הספק שמא אין בראיות שהוגשו כדי לבסס האישום בביצוע העברה הספציפית ומכאן הצורך בתוספת מסבכת, ואילו בדבר לחיזוק הראיות כשלעצמן מספיקות לבסס עליהן ההרשעה אלא שנותר ספק אם ראוי הוא העד לסמוך עליו ההרשעה. על כן, שוכנע בית המשפט כי הוכחה אמינותו של העד בתוספת ראייתית, בין משום שהתוספת היא נכבדה ומשקלה רב לה ביותר, ובין משום שבנסיבות העניין אמינותו של העד כמעט ואינה מוטלת בספק ודי בתוספת שולית כדי להסיר כל ספק, יוכל בית המשפט לסמוך על אותה אמרה ולהרשיע את הנאשם שבפניו - אף אם לא נמצא דבר לחיזוק כל אחת מהעברות."                                 עד"י איו"ש 9/01 התוב"ץ נ' זעתרי.

בעוד שההרשעה בפרט האישום הראשון הייתה ברורה וחד משמעית, לא השתכנע ביהמ"ש כי יש לעשות כן גם ביחס לפרט האישום השני, זה אשר ייחס למשיב את עבירת הירי לעבר אדם. גם כאן עמדה לנגד עיניו של ביהמ"ש אמרתו המשטרתית של אחמד תואבתה מיום 18.8.08 שם סיפר העד על השתלשלות העניינים, אולם לצורך ההרשעה קבע ביהמ"ש כי:

"בכל הכבוד, מתיאור זה, וכשאני מתעלם מעדות השמועה שבו, לא עולה כלל המסקנה החד משמעית כי הנאשם ביצע ירי, שכן ייתכן שהיריות ששמע העד נורו דווקא על ידי החייל שבעמדה, אשר זיהה את הנאשם ובוודאי שלא עולה המסקנה כי הנאשם ביצע ירי לעבר אדם."

לנוכח האמור, אין לי אלא לשוב ולבחון את אמרתו המשטרתית של אחמד תואבתה לפניי ולפנים. ואלו הדברים שמסר העד באמרתו:

"כן לפני מעצרי בשנה לערך פגשתי במקרה ברחוב בבית פג'אר האנשים האלה: 1. אסעד עבדאלטיף תואבתה, בן 21, גר בבית פג'אר, רווק, סתת אבן, פעיל שוהדאא אלאקצא אחיו שמו מוחמד 2. מחמד ח'ליל ג'אבר. אסעד הציע לי להשתתף איתם בפיגוע ירי לעבר ה"חדר" של החייל ששומר בכניסה להתנחלות היהודית סמוך לבית פג'אר, ותפקידי היה לתצפת עם מחמוד על האזור מכיוון "ג'בל אלמנזלה" שמשקיף על ה"חדר הזה", אני ומחמוד הסכמנו להשתתף בפיגוע הזה ובאותו יום בשעה עשר בלילה יצאנו שלושתנו, אני ומחמוד ישבנו והשקפנו מכיוון "ג'בל אלמנזלה", ואסעד שהיה עם רובה מאולתר הלך לכיוון ה"חדר" ולאחר עשר דקות בערך שמעתי קול ירי מכיוון שאליו הלך אסעד אני שמעתי חמש יריות וברחנו מהמקום, ונפגשנו במשולש בבית פג'אר ואסעד סיפר לנו שהוא ירה".

אמרתו זו של אחמד תואבתה, הגם שהתקבלה בהתאם להוראותיו של סעיף 10 א' לפקודת הראיות, הוגשה בסופו של דבר בהסכמת הסנגוריה תוך דרישה לתוספת ראייתית. כזכור ביהמ"ש החליט להעדיף את אמרות העד על פני העדות שנתן לפניו. אולם בתהליך הסקת המסקנות הגיע ביהמ"ש לשורה של קביעות המחייבות הבהרה והתערבות.

ראשית לכל דבר והגם כי בשפה רפה הייתה זו, אין לקבל את ה"הנחה" כי באמרתו של אחמד תואבתה שתולה בהכרח עדות שמיעה. העובדה כי המשיב סיפר לעד על הירי שביצע, אינה הופכת את הנאמר לעדות שמיעה באופן אוטומטי. הוא קלט את מאמר המשיב בחושיו ועל כך הוא מעיד, כי שמע את אחמד תואבתה אומר שירה. בהקשר זה אבהיר גם, כי מסקנת בימ"ש קמא להתעלם מהנאמר כעדות שאיננה קבילה, איננה מקובלת על דעתי. אמנם הודאתו של המשיב בפני אחמד תואבתה כי ביצע את הירי, מהווה עדות מפי השמועה, אשר ברגיל איננה קבילה לאמיתות תוכנה. אולם, כידוע, הודאת חוץ של נאשם מהווה חריג לכלל הפוסל עדות לפי השמועה וניתן לבסס עליה הרשעה בפלילים, כשחלק זה של האמרה יכול לשמש כהודאת חוץ הקבילה על פי ובהתאם להוראותיו של סעיף 12 לראיות ובתנאי שיימצא דבר מה נוסף להודאה.

זאת ועוד, אם התכוון ביהמ"ש להתעלם מעדותו של אחמד תואבתה ביחס לשמיעת קול הירי על ידו, אינני יכול להסכים לקביעתו זו, שכן מבלי לנתח יתר על המידה את המסגרת הראייתית הנוגעת לכך, לא ניתן להתעלם מהמסקנה המתבקשת כי בנסיבות האמורות עצם שמיעת הירי ע"י אחמד תואבתה יכולה לשמש כדבר מה נוסף לאמרה כולה.

ומשהשתכנעתי כי יש להתערב בהליך הסקת המסקנות של ביהמ"ש דלמטה, אין לי אלא להבהיר הבהרה נוספת ביחס לפגמים שראה כב' ביהמ"ש דלמטה בחלק זה של עדותו של אחמד תואבתה ואשר מנעו להשקפתו את הרשעת המשיב. בהכרעת דינו, קבע ביהמ"ש כי המסקנה המתבקשת על ידי התביעה איננה המסקנה היחידה וכי ניתן להניח חרף הודאת המשיב לחברו שבתצפית כי ירה, כי בסופם של דברים הירי לא התבצע על ידו דווקא. עוד ביקש ביהמ"ש להניח, כי ייתכן שהיריות ששמע העד נורו דווקא על ידי החייל שבעמדה, אשר זיהה את הנאשם ופתח לעברו באש . אולם דומני כי ביהמ"ש הרחיק בסוגיה זו יתר על המידה ומעבר לנדרש. נקודת המוצא להכרעה בסוגיה זו כי מתוך ה"ראיות הנסיבתיות" כביכול אשר לפנינו, יש להסיק מסקנות בהליך תלת שלבי. תחילה תבחן כל ראיה בפני עצמה, לאחריה יבחן מארג הראיות בכללותו ולבסוף יגיע תורו של המשיב לשכנע באמיתות גרסתו. דומה כי מסקנה תיאורטית או אף מרוחקת בלתי הגיונית לא תוביל לזיכויו של המשיב שכן בחינת והסקת המסקנות נעשית בשלב זה על יסוד הגיון, השכל הישר וניסיון החיים.

אני שותף למסקנה, כי מן התשתית העובדתית ומסכת האירועים המפורטת באמרתו של אחמד תואבתה ביחס לאירוע הירי, לא ניתן לזכות את המשיב וכי המסקנה ההגיונית היחידה איננה אלא הרשעה. בל נשכח כי תחילתם של דברים בחבירה יחד לפיגוע ירי, יציאה למקום האירוע, פריסת כוחות בשטח כשתפקידו של המשיב  בשלב זה הוא לירות באמצעות רובה מאולתר לכיוון "החדר" של החייל. המסקנה ההגיונית המתבקשת מכל האמור, כי שעה שנשמעות 5 יריות והמשיב מספר כי ירה, חזקה היא כי ירה ואין לנו להסיק אחרת כל עוד המשיב עצמו לא נתן הסבר משכנע המתיישב עם יתר הנסיבות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ