פסק-דין בתיק עב 6921/05 - פסקדין

1.       התובע עבד כאזרח עובד צה"ל כ- 32 שנים ובהיותו בגיל 56 ביקש לצאת לפרישה מוקדמת מעבודתו. בסמוך לאחר שאושרה פרישתו המוקדמת שהוא גם היום הראשון לפרישה המבוקשת, חזר בו התובע מבקשתו וביקש להמשיך בעבודתו. הנתבעת לא הסכימה לבקשת התובע לשוב לעבודתו, ומכאן התביעה שלפנינו - אשר הוגשה כמעט שנתיים אחרי הפרישה. בכתב התביעה עותר התובע להכריז על ביטול פרישתו ולחלופין לפצותו על נזקיו.

המסגרת העובדתית

2.       להלן נפרוס את עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו, כפי שהן עולות מהעדויות שבפנינו . נקדים ונציין כי התובע לא עשה מלאכתנו קלה - תוך שהליך זה נמשך ונפרס הן בשל הליכי גילוי מסמכים, הן בשל 'הולדתן' של ראיות תוך כדי ניהול ההליך והן בשל מערכת יחסים סבוכה שבין התובע לבין באי כוחו. מצידנו אנו ננסה להתמקד בעיקר ובמה שנחוץ להכרעה:

הארועים עד מועד החתימה על בקשת הפרישה

3.       התובע, יליד 1947, הוא מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו והחל לעבוד כאזרח עובד צה"ל (להלן - אע"צ) ביום 15.9.1971 במרכז שיקום ואחזקה - מש"א 7300 השייכת לאגף הטכנולוגי טכני בצה"ל (אט"ל, לשעבר חיל התחזוקה - א.א.). תפקידו האחרון של התובע היה מתחזק ומתכנת ביחידת המחשב של המש"א הנ"ל. במהלך שנות עבודתו היה התובע חבר בקרן הפנסיה מבטחים הותיקה (להלן - מבטחים).

4.       ביום 5.8.03 חתם התובע על מסמך שכותרתו "הסכמה לפרישה מוקדמת" (להלן - בקשת הפרישה). על הרקע לחתימת התובע על בקשת הפרישה ועל הנסיבות הישירות לחתימתה ישנן מספר מחלוקות בין הצדדים. תחילה נפנה לרקע שביסוד הדברים:

לטענת התובע, בשנת 2003 ובעיקר במחצית השניה של השנה "החלו גורמים בצבא בכלל וראשי יחידתי בפרט, להפעיל עליי ועל אחרים לחצים, כדי להסכים לפרישה מוקדמת לגימלאות מהצבא כאילו הגעתי לגיל פרישה לפנסיה, וזאת תוך הפרחת שמועות על שינויים שעומדים להתרחש ביחידת המחשב בה עבדתי ועל כך שבין השאר, יחידות מש"א 7200 ויחידת מש"א 7300 יאוחדו ליחידה אחת ובמסגרת איחוד זה יפוטרו עובדים רבים". לטענת התובע, הלחץ גבר בסמוך לחקיקתו של חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 (להלן - חוק ההבראה), אשר הסדיר בין היתר את הטיפול בגרעון של קרנות הפנסיה הותיקות, ובכללן מבטחים, והסמיך את הממונה להתקין את התקנון האחיד.

הנתבעת דוחה את הטענה כאילו הופעל על התובע "לחץ" לפרוש וכן דוחה את הטענה כאילו עמד על הפרק קיצוץ בכח האדם לרגל איחוד המש"אות. לטענתה, מדובר היה בשלבים מוקדמים של בחינת האיחוד וטרם היה ידוע כיצד ישפיע הדבר על כמות העובדים הנדרשת. לטענת הנתבעת, התובע כמו עובדים רבים אחרים במצבו שביקשו לפרוש (ובכללם מפקדו של התובע - מר קורצמן חיים, מפקד יחידת המחשב) עשו זאת לאור החשש מפני השינויים הצפויים והלא ידועים בקרנות הפנסיה הותיקות, החל מיום 1.10.03.

באשר לרקע שביסוד הדברים - תחילה יאמר כי אין לגורמים שעמדו ברקע הדברים חשיבות לצורך ההכרעה בתובענה. אך פטור בלא כלום לא ניתן. נציין שאף כי לא הוכח כי בתקופה שקדמה לבקשת הפרישה עמדה על הפרק תכנית אופרטיבית לקיצוץ בכח אדם במש"אות שאוחדו החל מ- 1/04, הרי שענין זה 'ריחף באוויר' וכדברי אל"מ (במיל.) אפרים כליפה מפקד מש"א 7300: "במסגרת הזמן ההיא היה אכן תהליך או הצעות לתהליך לארגוני כזה של איחוד המשאות" . כמו כן הוגש חוזר של אט"ל מיום 28.7.03 (ת/5) המדבר על כך שהצבא מצוי "בעיצומן של תכניות כלכליות שנכפו עלינו" וכי "בעתיד הממשמש ובא יביא בהכרח את הצורך שלנו להיפרד מאזרחים עובדי צה"ל וממשרתי קבע רבים". כך או כך, ברור כי בעיקרו של דבר ברקע הדברים עמד ה'רחש בחש' והחשש מפני השינויים הצפויים והבלתי ידועים של התכניות הכלכליות בכלל, ובקרנות הפנסיה בפרט, ואשר קיבלו ביטוי גם בכלי התקשורת .

באשר ללחץ שהופעל על התובע - אכן בתקופות עברו פנו לתובע והציעו לו לפרוש בהסכמה מן העבודה, אך במקרה זה לא הוכח כל 'לחץ' מצד הנתבעת כלפי התובע, ולענין זה מצאנו להרחיב:

בתצהירו של התובע זהותם של 'הלוחצים' היתה עמומה. מדובר שם על 'גורמים בצבא' ועל 'ראשי היחידה', אך פרטים מזהים אין. אמנם מוזכרים בתצהירו רס"ן אתי נוימן - ראש מדור משא"ן במש"א 7300 עד לחודש 9/03, ומר חיים קורצמן - מפקד יחידת המחשב, אך אלה מוזכרים בהקשר של עיתוי החתימה (ולכך נתייחס בהמשך), ולא בהקשר של הפעלת לחץ לעצם הפרישה. לענין זה נפנה לעובדה - שאין עליה מחלוקת, ולפיה בשנת 2003 כלל לא נערכו מטעם הנתבעת כנסים לפורשים ומספרם של המבקשים לפרוש באותה שנה עלה עשרות מונים על המקובל בשנים קודמות. כך או כך ולמען הסר ספק, לא הוכח כלל וכלל "לחץ" שעולה כדי אילוץ התובע לחתום על בקשת הפרישה, וגם התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לא אילצו אותו לחתום על בקשת הפרישה וכוונתו לאילוץ הוא לעצם הפרישה . מה שמצטייר מן הראיות הוא שחוסר הודאות סביב השינויים בקרנות הפנסיה יצר אווירה של לחץ לפיה כדאי להקדים את הפרישה, ובלשון התובע: "הדיעה הרווחת הייתה שהחוקים הישנים טובים יותר ולכן כדאי לפרוש לפיהם" . לענין זה נביא דווקא את האמור בסעיף 3 לתצהירו של מר שוקר, אשר העיד מטעם התובע:

"במהלך תקופה זו הסתובב ברחבי המפעל בליל שמועות מפחידות שציירו לעובד כי לאחר 1.09.2003 עתיד שחור צפוי לפנסיה בעקבות ההחלטות האחרונות של האוצר. מספר רב של סוגי מידע -שבחלקו נכון - גרם למספר רב של עובדים לחתום בחופזה על טופס פרישה מוקדמת ללא הבנה מלאה של משמעויות הפרישה. חובתי לציין! כי במהלך כל ימים אלה קרו מקרים שבהם אנשים חתמו על טופס הבקשה האחיד ויום אח"כ בטלו ושוב חתמו כעבור כשבוע ושוב ביטלו. וכן היו ששינו תאריכי פרישה קדימה ואחורה, במילים אחרות אנשים נקטו בצעדים מהוססים מתוך תקווה שיוכלו לשמור על כספי הפנסיה שאותו חסכו בעמל רב לעת זקנה. בכל המקרים נענתה המערכת לבקשות העובדים. ראוי לציין שרוב שינוי התאריכים כוון ל 1.9.2003."

כמו כן בעדותו, אישר מר שוקר כי חלק מה'שמועות' לגבי המצב טרם השינויים בקרנות הפנסיה הופצו גם ע"י העובדים עצמם . גם מר להט - מנהל מפעל מש"א 7300, ציין כי הפרסומים בעיתונות בקשר לשינויים בפנסיה יצרו לחץ להקדים פרישה לפנסיה, ובלשונו "גם אני הייתי משוכנע במאת האחוזים שאם לא אקפוץ על העגלה גם אני אפגע" .

עוד נעיר בהקשר של סוגיית הלחץ שלוש הערות: האחת, לפי עדותו של מר שוקר, ההחלטה הסופית אם לפרוש או לא היתה של העובדים והוא חתם על בקשת התובע רק אחרי שראה את חתימת התובע; השניה, במכתבו מיום 17.8.03 של רס"ן אבינועם גבריאל - רע"ן אזרחים באט"ל (מכתב אליו נדרש בהמשך), צוין במפורש כי אין כוונה לשכנע את התובע לפרוש וכי מדובר בהחלטתו ה "וולנטרית" בלבד; השלישית, בסיכום הראיון מיום 3.9.03 (ועליו נרחיב בהמשך) ציין התובע כי "אינו בא בטענות כלפי איש במרכז לגבי הטיפול בעניינו".

ואחרון אחרון נציין כי טענת התובע כאילו במסגרת 'הלחץ' הוא חתם על בקשת הפרישה רק אחרי ש "נציגי היחידה ומפקדיה" הציגו בפניו תחשיב המוכיח שאם לא יפרוש לפני 1.9.03 יגרם לו נזק גדול - לא הוכחה בלשון המעטה. התובע הפנה לנספח ד' לכתב התביעה (מסמך השוואה של קרנות הפנסיה טרם חקיקת חוק ההבראה ולאחריו). אלא שנספח ד' לכתב התביעה אינו 'תחשיב' וכלל לא הופץ ע"י הנתבעת, אלא - וכך לפי עדותו של מר שוקר (יו"ר ועד העובדים במש"א 7300 והעד מטעם התובע), ע"י הסתדרות המהנדסים . ענין נספח ד' הוא רק ענין אחד מיני כמה אשר הביאו אותנו למסקנה שככלל אין בידינו להסתמך על עדותו של התובע מקום שאין לה תמיכה או סיוע בראיה אובייקטיבית.

5.       על רקע האוירה האמורה וכפי שעלה מהעדויות שבפנינו, עובדים רבים ביקשו להקדים את פרישתם לפני יום 1.10.03. לטענת התובע, נמסר לו מפורשות כי אם לא יפרוש טרם התיקון יגרם לו נזק חמור בזכויות הפנסיה. לטענת התובע, רס"ן אתי נוימן - רמ"ד משאבי אנוש, ומר חיים קורצמן - מפקד יחידת המחשב, לחצו עליו לחתום על בקשת הפרישה באופן מיידי שאם לא כן הוא "יאחר את הרכבת" וזכויות הפנסיה שלו יפגעו. לטענת התובע, השניים הללו 'לחצו' עליו להיכנס "לצנרת של המועמדים לפרישה מוקדמת" שידונו על ידי הועדה שבוחנת את הבקשות לפרישה מוקדמת ואמורה להתכנס בסוף חודש אוגוסט 2003. לטענת התובע, על מנת להפיג את חששותיו הוסבר לו כי בקשת הפרישה אינה 'אל חזור' וכי, עד למועד מסויים (אליו נתייחס בהמשך), הוא יהיה רשאי לבטל את בקשתו לפרוש.

גרסת התובע באשר ל "לחץ" בקשר לעיתוי החתימה לא משכנעת בלשון המעטה. דוקא גרסתה של רס"ן נוימן סבירה יותר ועדותה הותירה רושם מהימן יותר. מה שעלה הוא שנוכח הצורך באישורו של אל"מ כליפה מפקד המש"א לבקשת הפרישה, נוכח נסיעתו של האחרון לחו"ל בחודש אוגוסט ונוכח משכו של הליך הבחינה של בקשות לפרישה מוקדמת הוסבר לתובע שאם הוא מבקש לפרוש עד ליום 1.9.03 עליו לחתום במועד בו חתם. דהיינו, הדברים נאמרו לא מתוך הפעלת 'לחץ', אלא כ'הצעה' ומתוך רצון לסייע לתובע. מן העדויות עולה כי התובע לא היה היחיד במצב זה, ובמצבו היו עובדים רבים, ובכלל זה לפחות חלק מהעדים מטעמו.

על רקע דברים אלה, הוסף בכתב ידו של התובע (מתחת לשורת החתימות של בקשת הפרישה), המשפט הבא: "לזכותי לבטל עד 27/8" . אין חולק כי המועד שנקבע כמועד האחרון ל'זכות הביטול' של בקשת הפרישה יסודו בכך שביום 28.8.03 צפויה היתה ועדה במשרד הבטחון - אשר דנה בבקשות הפרישה, להתכנס ולדון, בין היתר, בבקשת התובע לפרישה מוקדמת .

כאן המקום להדרש, ולו בקליפת אגוז, לתהליך הדיון והאישור של בקשה לפרישה מוקדמת של אע"צ: העובד ממלא בקשה לפרישה מוקדמת, בקשתו מועברת לאישור ועד העובדים המקומי (מר שוקר במקרה של התובע) ושל המזכיר האזורי של ארגון עובדי צה"ל, ובמקרה והם מסכימים לבקשה מועברת הבקשה למפקד היחידה (אל"מ כליפה במקרה של התובע), אשר צריך לאשר שאין בפרישה כדי לפגום בעבודת היחידה. משם מועברת הבקשה למרכז תע"צ (מרכז תעסוקת אזרחים עובדי צה"ל) לבחינת הבקשה על ידי רמ"ד תפקוד ופרישה ורע"ן תנועה ופרט אשר מגבשים את המלצתם לראש המרכז אשר מכריע בבקשה. ככל שראש המרכז אישר את הבקשה מועברת זו להכרעה סופית על ידי ועדה במשרד הביטחון.