השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל אריסון-חילו; בל 2720-07) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפטירתו של בעלה המנוח, י. ז. ז"ל (להלן גם
המנוח) כנובעת מאירוע בעבודה מיום 15.12.2005, זאת לצורך זכאותה של המערערת לקצבת תלויים לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי
:
2. על פי העובדות המוסכמות על הצדדים, למנוח, יליד 1952, אירע אירוע חריג בעבודה ביום 15.12.05 (יום חמישי בשבוע), כאשר הודיעו לו כי עליו לעבור למחלקה אחרת והוא לקח את ההודעה ללבו. במהלך סוף השבוע שהה המנוח בביתו ללא כל סימני לחץ או סימנים מיוחדים אחרים, וכאשר הגיע לעבודה ביום ראשון, שלושה ימים לאחר האירוע החריג, הוא חש ברע והובהל לבית החולים שם נקבע מותו. אצל המנוח קיננו גורמי סיכון של יתר לחץ דם, סוכרת, היפרליפידמיה, עישון כבד ועודף משקל. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם
המוסד) הכיר בתעוקת חזה שאירעה למנוח כארבע שנים קודם לכן כתאונת עבודה (בעקבות אירוע חריג בעבודה ביום 14.11.01) ובגינה נקבעו למנוח 60% נכות מעבודה.
3. בית הדין האזורי מינה את פרופ' אנדרי קרן כמומחה-יועץ רפואי (להלן גם
המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין מותו של המנוח. המומחה השיב לשאלות בית הדין האזורי באריכות ביום 14.8.08 ולהלן עיקרי קביעותיו:
א. המנוח סבל סמוך לפטירתו ממחלת לב כלילית קשה ומפושטת אשר חייבה ביצוע ניתוח מעקפים, זאת בשילוב עם קרדיומיופתיה מורחבת על רקע גורמי סיכון, ופגיעה בתפקוד הכלייתי עקב סוכרת ויתר לחץ דם.
ב. המנוח נפטר ככל הנראה מאוטם חריף של שריר הלב או מאיסכמיה חריפה, על רקע שילוב של מחלת לב כלילית טרשתית מפושטת, סוכרת ויתר לחץ דם. בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2005 חלה החמרה במצבו הלבבי הכללי. פרט לגיל, המנוח סבל מכל גורמי הסיכון הידועים להתפתחות והתקדמות של מחלת לב כלילית. גורמי הסיכון הרבים מהם סבל במשך השנים גרמו להתפתחות מחלתו ללא קשר לתנאי עבודתו.
ג. אין קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין מותו של המנוח. מחושיו החלו יומיים לאחר קרות האירוע החריג. השפעה של אירוע עקה נפשית (סטרס) גדולה במיוחד בשעתיים הראשונות לאחר האירוע ולאחר מכן היא הולכת ופוחתת. המומחה אינו שולל את האפשרות שגם לאחר 48 שעות היה המנוח עדיין מרוגש ומרוגז עקב האירוע החריג, אולם משקילת מכלול הנתונים לגבי מצבו הבריאותי המסקנה היא שפטירתו נגרמה על ידי מחלתו המפושטת וגורמי הסיכון שקיננו בו ללא קשר לתנאי עבודתו.
ד. ניתן להעריך בדרגת סבירות גבוהה ביותר כי באדם עם גורמי סיכון רבים ומחלה כלילית מפושטת כמו המנוח השפעת האירוע בעבודה על האיסכמיה החריפה, לו הייתה, הייתה מזערית או בלתי משמעותית בהתחשב בנתונים הבריאותיים שקיננו במנוח באותה עת. האירוע החריג לא השפיע על פטירתו ולא החיש אותה.
ה. האירוע מ-14.11.01, בו סבל המנוח מכאבים בחזה ללא אוטם חריף של שריר הלב, לא גרם לשינוי בתפקוד הלבבי של המנוח ולא השפיע לטווח ארוך על היקף מחלתו הכלילית. בשנת 2005 הוא עבר ניתוח מעקפים לכל עורקי הלב, בשל התקדמות חמורה במחלתו על רקע גורמי הסיכון וללא קשר לעבודתו.
4. בית הדין האזורי הפנה למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, במסגרתן התבקש בין היתר להתייחס לקביעת ועדה רפואית של המוסד מיום 5.12.05 (לפיה ההחמרה במצבו קשורה לעבודה), לאפשרות להופעת תהליך כלילי גם לאחר 48 שעות מקרות האירוע החריג, ולקשר למחלת הלב הכלילית שהוכרה כפגיעה בעבודה במקרה קודם. כן התבקש המומחה להתייחס לחוות דעת מטעם פרופ' ולטר מרקביץ ולפיה ההתרגשות הקשורה לאירוע החריג בעבודה גרמה להידרדרות חמורה במצבו הלבבי שהסתיימה במותו. המומחה השיב באריכות לשאלות ההבהרה ובין תשובותיו ציין כך:
א. מהמסמכים הרפואיים אשר מסכמים שלושה צינתורים לאורך השנים ניתן להסיק בבירור כי התפתחו אצל המערער היצרויות במהלך השנים ללא קשר לאירוע בעבודה, כביטוי להתקדמות במחלתו הקונסטיטוציונלית ועל רקע גורמי הסיכון שקיננו בו. גם ההחמרה בתלונות בהמשך נבעה מההתקדמות במחלתו. בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד אין התייחסות לממצאים שהודגמו בשלושת הצנתורים שעבר המנוח.
ב. המומחה אינו מסכים כי מחלתו היסודית של המנוח הייתה מחלה של העורקים הכליליים בלבד ללא מעורבות לבבית, זאת לאור הנתונים המפורטים בחוות הדעת. גם אם נחסם מעקף כלילי וגרם לאוטם שריר הלב לפני פטירת המנוח הדבר אינו קשור לאירוע בעבודה משנת 2001.
ג. באשר לפער הזמנים בין האירוע החריג וקרות האוטם - לפי מכלול הנתונים, לרבות פרק הזמן שחלף, ועל פי האמור במסמכים הרפואיים פטירתו של המנוח נגרמה על ידי מחלתו המפושטת וגורמי הסיכון.
ד. על סמך מכלול הנתונים לא ניתן למקם את התחלת ההידרדרות במצבו של המנוח ב-17.12.05 מאחר שתלונות דומות נרשמו גם טרם האשפוז. מצבו הידרדר למחרת, ה-18.12.05.
ה. אין בסיס רפואי להכיר במחלת הלב הכלילית של המנוח כתאונת עבודה הקשורה לאירוע מיום 14.11.2001, אלא רק באירוע של תעוקת לב. מחלת הלב הכלילית שהתפתחה במשך השנים נבעה מגורמי הסיכון הכבדים ללא קשר לעבודתו.
ו. באשר לחוות דעתו של פרופ' מרקביץ - המומחה מסכים כי ההידרדרות הפתאומית במצבו של המנוח נבעה ממצבו הבריאותי הרעוע, ולא נמצאה בחוות הדעת של פרופ' מרקביץ התייחסות לפרק הזמן שחלף בין האירוע החריג בעבודה לבין ההידרדרות ואין התייחסות למחלתו הכלילית המפושטת והקשה של המנוח. לכן אינו מסכים למסקנתו של פרופ' מרקביץ.
בית הדין האזורי אימץ את מסקנות המומחה ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.
5. בדיון קדם הערעור שנערך בפניי הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתבעל פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991, כאשר טענות ב"כ המוסד לפרוטוקול יהוו סיכומים בכתב מטעמו.