אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עא 3276/05

פסק-דין בתיק עא 3276/05

תאריך פרסום : 31/03/2009 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
3276-05
28/11/2007
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגנית נשיא - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגנית נשיא
3. שרה דותן


- נגד -
התובע:
1. וד נזרי
2. פנינה נזרי

הנתבע:
1. אוניל בניה בע"מ
2. סולל בונה בע"מ

פסק-דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' בן-חיים) בת"א 218400/02 מיום 12.09.05, לפיו התקבלה תביעת המערערים בחלקה, והמשיבות חויבו לפצותם בגין ליקויי בניה שהתגלו בדירה.

רקע

בתאריך 27.09.00 רכשו המערערים מהמשיבה 1 דירת-גג בת 5 חדרים באשדוד. הדירה הינה חלק מפרויקט אותו בנתה המשיבה 1 באמצעות המשיבה 2. החזקה בדירה נמסרה למערערים בתאריך 06.06.01.

המערערים טענו כי בדירה התגלו ליקויי בנייה רבים שהמשיבות לא השכילו לתקן, ומכאן תביעתם לתשלום עלויות התיקונים, שכר טרחת המומחים והוצאות הדיור החלופי, הנסמכת על חוות דעת מיום 27.10.02 מטעם חברת טרמינל. בנוסף, תבעו המערערים פיצוי בגין עגמת הנפש.

מנגד, טענה המשיבה 1 כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. לגרסתה, תיקנה את הליקויים באמצעות המשיבה 2, והמערערים אישרו בחתימתם כי הליקויים תוקנו. יוער, כי תיקונים אלה נעשו בהתאם לחוות דעת מיום 28.06.02, אף היא מטעם חברת טרמינל. עוד טענה המשיבה 1, כי המערערים לא יכלו להסתמך על אי ההתאמות שפורטו בתביעתם, מאחר שחלף המועד הקבוע בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"), ומשום שנפלו טעויות בחוות הדעת המאוחרת, שעליה נסמכת התביעה. בדומה, טענה המשיבה 2 כי התביעה מהווה ניסיון ל"מקצה שיפורים" ואין לקבלה, שכן הליקויים שפורטו בחוות הדעת מיום 28.06.02 תוקנו.

בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו, ולאחר שבחן את טענות הצדדים ומכלול העדויות שבפניו, החליט לקבל את התביעה בחלקה. מכאן הערעורים שבפנינו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

בפסק דינו סקר בית המשפט קמא שלושה פגמים עיקריים, שהם: ליקויי ריצוף, סף מעבר מוגבה, ומעקה המרפסת. בהקשר לכל אחד מהפגמים בחן בית המשפט האמנם נפל הפגם הנטען, האם נדרשות המשיבות לתקנו ומהו גובה הנזק.

ליקויי הריצוף-

בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, קבע בית המשפט קמא שאין מחלוקת כי נמצאו שברים בשוליהם של 24 אריחים, וכן נמצאו הפרשי גבהים בכ- 10 אריחים נוספים. בית המשפט דחה את עמדת המשיבות, לפיה המערערים לא התריעו על קיומם עם גילויים. אמנם, בית המשפט קבע שאין מחלוקת כי המערער חתם על פרוטוקול המסירה, בו אושרה תקינות הריצוף. ברם, בית המשפט קיבל את גרסת המערער, כי סמך על פעולות הליטוש שבוצעו על-ידי המשיבות, וכי לקח זמן עד שהתגלו הליקויים. יתר על כן, מעצם העובדה שבוצעו פעולות ליטוש, הסיק בית המשפט שהמשיבות היו מודעות לקיומם של הליקויים, מה גם שהמערער התריע על קיום הליקויים עובר למסירת הדירה.

באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט קמא את עמדת המומחה מטעמו, לפיה יש להחליף את האריחים הפגומים. בית המשפט דחה את עמדת המומחה מטעם המערערים, לפיה יש לחרוץ וללטש את האריחים הפגומים, מאחר שמצא כי שיטה זו כבר בוצעה ולא הוכיחה את עצמה. כמו כן, דחה בית המשפט את דרישת המערערים להחלפת כל הריצוף, מאחר שמצא כי לא הוכח שלא ניתן להסתפק בהחלפת האריחים הפגומים בלבד. בית המשפט גם דחה את דרישת המשיבות לנכות מסכום הפיצוי סך של 585 ש"ח המתייחס להפרשי הגובה, מאחר שמצא כי "מדובר בטענה קטנונית המתעלמת מהעובדה שהפרשי הגבהים אינו דבר של מה בכך, וכי לא עלה בידי הנתבעות לבטלם גם בפעולות ליטוש".

סף מעבר מוגבה-

ליקוי נטען זה מתייחס לקיומו של סף מוגבה, בגובה כ- 20 ס"מ, ביציאה מחדר המגורים לגג המרוצף. בהקשר זה בחן בית המשפט קמא את חוות דעת המומחה מטעמו, שקבע כי זהו "מצב בלתי מקובל ולא רצוי המהווה מכשול וסכנה וזאת בצד היתרון הנובע ממנו בשיפור האיטום". כמו כן, הפנה בית המשפט קמא לעדותו של אדר' זרובבל מטעם המשיבה 1, לפיה טען שתכנן סף נמוך יותר, ובמסגרתה אף הודה כי הסף שנבנה "לא נראה לי סביר זה נראה גבוה מידי וזה גם רחב מידי". בהסתמך על עדויות אלה מצא בית המשפט קמא כי מדובר באי התאמה, כי הבניה בניגוד לתכנון אף עולה כדי רשלנות, וכי יש לתקן את המפגע הבטיחותי. בקביעה לפיה יש לתקן את הסף דחה בית המשפט את עמדת המומחה מטעמו, שסבר כי בסופו של יום עדיף להשאיר את הסף כפי שהוא.

באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט קמא את אומדן המומחה מטעם המערערים, בהעדר נתון אחר לסתור.

מעקה המרפסת-

בית משפט קמא מצא כי על אף שהמעקה תוכנן כראוי, הביצוע נכשל, ועל כן יש לפצות את המערערים בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה. בערעור ובערעור שכנגד לא השיגו הצדדים על ההחלטה בעניין זה, ולפיכך אין צורך להוסיף ולהידרש לכך בערעור.

לאחר שבית המשפט קמא הכריע בשאלת החבות ובגובה הפיצוי בגין הליקויים הנ"ל, הוסיף ופסק למערערים פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני ובגין המטרד שבביצוע התיקונים. בנוסף, העמיד בית המשפט קמא את עלות הפיקוח ההנדסי על ביצוע התיקונים בסך 2,000 ש"ח, שכן מצא כי עלות הפיקוח שנאמדה ע"י המומחה היתה מוטית כלפי מעלה.

לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי שיעור אחריותה של המשיבה 2 עומד על 75%, אולם כלפי המערערים חויבו המשיבות לשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 36,944 ש"ח. עוד יוער, כי בפסיקת ההוצאות לקח בית המשפט קמא בחשבון את העובדה שהמערערים זכו רק במקצת תביעתם.

טענות בעלי הדין בערעור

המערערים מלינים על שבית המשפט קמא "התעלם לחלוטין (ללא מתן נימוקים)" מקביעת המומחה מטעמו, כי בהעדר אריחי ריצוף מאותו סוג יהיה צורך בהחלפת כל הריצוף. לשיטתם, לא היה מקום להתערבות בשיקול דעתו של המומחה, שכן לא נתגלתה בחוות דעתו טעות מהותית. המערערים גורסים כי בית המשפט קמא צריך היה לזכותם בסכום של 35,500 ש"ח (עלות החלפת הריצוף), ובנוסף בסכום של 5,000 ש"ח (עלות דיור חלופי לשבועיים), ולא בסך של 1,990 ש"ח כפי שנפסק בפועל.

טענה נוספת בפי המערערים היא כי שגה בית המשפט משנמנע מפסיקת ריבית והצמדה לעלויות התיקונים בהן נקב המומחה מטעמו, שכן עלויות אלה נכונות היו ליום מתן חוות הדעת. בנוסף, טוענים המערערים כי שגה בית המשפט משפסק להם מקצת הוצאותיהם, שכן טענותיהם בתחום ההנדסי התקבלו במלואן, למעט לעניין הריצוף.

לטענת המשיבה 1, אין להיעתר לסעד של החלפת הריצוף בכללותו, שכן סעד זה לא התבקש בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם המערערים. המשיבה 1 חוזרת על טענתה כי בחתימתם על פרוטוקול המסירה אישרו המערערים כי אין להם טענות לגבי הריצוף, ולפיכך הם מנועים מלהעלות טענות בעניין זה. לחילופין, סבורה המשיבה שיש ליחס למערערים אשם תורם, שאלמלא חתימתם אפשר שהיו בידיה אריחים תואמים להחלפה. המשיבה מוסיפה ומפנה לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי אין מקום להחלפת הריצוף בכללותו, והסתפק בהחלפת אריחים ספורים. כמו כן, המשיבה גורסת כי המערערים אינם יכולים להסתמך על אי ההתאמה, שכן זו היתה ידועה להם, וברור היה לכל הצדדים שעם ביצוע הליטוש לא תהיינה פעולות נוספות בקשר לריצוף, והדירה נמכרת במצבה "AS IS" כשהדבר בא לידי ביטוי במחיר הדירה. לבסוף, טוענת המשיבה כי החלפת הריצוף בכללותו, בדירה בת כ- 10 שנים, משביחה את ערכה באופן שיביא להתעשרות המערערים שלא כדין. בהסתמך על חלק מהנימוקים האמורים טוענת המשיבה כי לא רק שאין להידרש לערעור בעניין זה (לרבות עלות הדיור החלופי), אלא שיש גם לבטל את החלטת בית המשפט קמא שחייבה אותה בתשלום סך 1,990 ש"ח, המשקף את עלות החלפת הרצפות הפגומות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ