אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עא 2659/06

פסק-דין בתיק עא 2659/06

תאריך פרסום : 30/03/2009 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
2659-06
08/04/2008
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגנית נשיא - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגנית נשיא
3. עפרה צ'רניאק


- נגד -
התובע:
1. שרותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

עו"ד אלכסנדר דורון
הנתבע:
עזרא יצחק
עו"ד דפנה אורנשטיין
פסק-דין

ערעור  וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט יחזקאל הראל) בת.א. 48588/99 מיום 25.7.06 לפיו חוייבו שרותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ (כמבטחת) (להלן:" תחבורה" " כלל" / " המערערות" בהתאם)  באחריות לנזקי גוף שנגרמו לעזרא יצחק - להלן המשיב כתוצאה מהרמת מערכת אוורור  שגרמה לפגיעה בגבו ולנכות  צמיתה כפי שיפורט (להלן:" התאונה").

המשיב מכונאי רכב במקצועו, עבד במועד הרלבנטי לתאונה אצל תחבורה. כלל לא כפרה בחבותה לפיצוי המשיב בכפוף לחיובה של תחבורה.  המשיב נדרש במהלך עבודתו אצל תחבורה לפרק מחלקו האחורי של אוטובוס, מערכת אוורור אותה היה עליו לנתק ממערכת הקירור שהורכבה ממצנן (רדיאטור) וממערכת האוורור שהיתה מחוברת בברגים אל המצנן.

המשיב התקשה בשליפת מערכת האוורור וניתוקה מהמצנן וביקש מקוגן, עובד אחר, לסייע לו בשחרורה ולמשוך אותה אל מחוץ לאוטובוס. בעוד השניים מושכים במאוורר ולאחר שהמאוורר השתחרר, נותר מרכז הכובד בידיו של המשיב וזאת לפי טענתו, ובעת הורדתו של המאוורר לרצפה ביחד עם מר קוגן חש לפתע כאבים עזים בגבו התחתון.

לטענות המשיב כפי שפורטו בפסק הדין, תחבורה התרשלה כלפיו בכך שלא קיבל במהלך עבודתו הדרכה או הנחיה הקשורה לבטיחות ובעיקר הדרכה בענין אופן פירוקה של מערכת האוורור והרמתה, בכך שלא סיפקה לו אמצעי הרמה מכניים שנדרשו להרמת המאוורר, בכך שנמנעה מלדווח על פגיעתו למשרד העבודה וכך מנעה בזה בדיקת התאונה ע"י גורם חיצוני ניטרלי.

תחבורה טענה כי לא התרשלה כלפי המשיב. פעולתו היתה שגרתית ובוצעה מספר פעמים רב ללא קושי על ידי המשיב עצמו ואף ללא עזרת עובד נוסף. לא היה מקום לשימוש באמצעי הרמה אף שאמצעים אלה הועמדו לרשות המשיב ע"י תחבורה. גרסת המשיב לגבי התאונה לא היתה עקבית ולא איפשרה קביעת ממצאים עובדתיים על נסיבותיה. המשקל שנשא המשיב היה בסדר גודל של 9 ק"ג, משקל המותר להרמה עפ"י דין ולחילופין יש לחייב את המשיב ברשלנות תורמת בשעור של 30%.

פסק הדין

ביהמ"ש הגדיר את השאלות שבמחלוקת כדלקמן:

" באיזה שלב החלו כאב הגב ומדוע" ו- " האם מוטלת על הנתבעת (תחבורה) אחריות לאותם כאבי גב דהיינו, האם מוטלת על הנתבעת אחריות לארוע התאונה". ביהמ"ש הבהיר כי הצדדים לא חלקו על כך שהיה על המשיב להתכופף אל תוך האוטובוס על מנת להוציא את המאוורר ממקומו, וכי הפעולה התבצעה ע"י המשיב ומר קוגן אשר לא נעזרו באמצעי הרמה כלשהו.

ביהמ"ש ציין בפסק דינו, כי גירסת המשיב באשר לשלב בו נתקף בכאבי גב אינה עקבית (סעיף 54 לפסק הדין) אך לטעמו לא היה בכך רבותא " שכן עסקינן בהפרש של שניות בודדות בין השלב שבו אחזו התובע  (המשיב) ומר קוגן במאוורר לבין השלב בו הניחוהו על הקרקע. בכל מקרה, הכאב תקף את התובע לאחר שמר קוגן והתובע אחזו בידיהם את המאוורר  דהיינו לאחר שהמאוורר הוצא ממקומו" (סעיף 55 לפסה"ד).

ביהמ"ש קבע, לאחר ניתוח גרסאותיו של המשיב, כי כל פעולת הורדת המאוורר נעשתה כמקשה אחת " דהיינו שחרור המערכת ממקומה, הרמתה והנחתה על גבי הקרקע" ולכן הסיק כי " התאונה החלה ממועד הרמת המאוורר ממקומו ועד להנחתו על הקרקע תוך שהכאב בא לידי ביטוי החל מהרמת המאוורר ועד ובמיוחד לאחר הנחתו על הקרקע".

לאורה של קביעה זו בחן בית המשפט את שאלת אחריות תחבורה לתאונה. הוא קבע כי לא ניתן היה לאחוז במערכת האוורור ולהוציאה ממקומה בגב זקוף ולא ניתן היה להרימה כשהיא צמודה לגוף. הוא קבע אמנם שמשקל המערכת היה מותר לנשיאה " וזאת גם אם התובע היה נושא לבדו משקל של כ- 19 ק"ג כפי ששקל המאוורר" אלא שאין בכך כדי לפטור תחבורה מאחריות. בפסק הדין קבע השופט הנכבד כי שוכנע שתחבורה לא מילאה אחר תקנות (5 ו- 6) לארגון הפקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים התשמ"ד 1984 שהיו בתוקף במועד התאונה (להלן: " התקנות") לפיהן היה על המעביד לנהל פנקס הדרכה ובו ירשום בין השאר את נושא ההדרכה וימסור לעובד תמצית בכתב של המידע בדבר הסיכונים בעבודה בה הוא מועסק.

כן נקבע עפ"י התשתית העובדתית שהונחה כי תחבורה לא ביצעה הדרכות מסודרות לעובדיה, כי לא הדריכה את המשיב ולא הזהירה אותו בפני הסכנות הטמונות בהרמת המאוורר ובכיפוף גבו במהלך הרמתו מהאוטובוס והנחתו על הקרקע. בנסיבות אלה עבר אליה הנטל להוכיח כי האירוע אירע שלא ברשלנותה.

ביהמ"ש ציין כי הגם שלא  ניתן היה לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה האם המשיב כופף ברכיו בעת שאחז במאוורר הוא שוכנע שבעת שהמשיב וקוגן אחזו בו הם עשו כן בגב כפוף תוך רכינה פעולה " הטומנת בחובה את הסיכון לגרימת נזק לעמוד השדרה גם אם לא היה מגיע למסקנה אליה הגיע כי מרכז הכובד של המאוורר עבר למשיב". על פי דעת השופט הנכבד ניתן היה להקטין את הסיכון לארוע התאונה אם מערכת האוורור היתה מונחת על מגבה. וכן שוכנע כי הוצאת המערכת ממקומה לא יכולה היתה להעשות ע"י עובד אחד. לפיכך נקבע כי תחבורה אחראית לתאונה ואין לקבל את השקפתה כי המדובר בפעולה פשוטה שלא חייבה אזהרת המשיב או הדרכתו.

בשאלת האשם התורם קבע בית המשפט כי תחבורה " לא העלתה כל טעם של ממש מדוע יש להטיל על התובע רשלנות תורמת לתאונה".

נכותו הרפואית של המשיב נקבעה בגובה 10% תוך אימוץ חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש דר' עמרמי. הנכות התפקודית נקבעה בגובה 20% לאחר ששוכנע כי המשיב " אינו יכול לשוב לעבודה כמכונאי רכב, או לכל עבודה אחרת המחייבת נשיאת משאות במשקל העולה על 15 ק"ג ואף אינו מסוגל לעבודה פקידותית".

סוף דבר חייב בית המשפט את המערערות לשלם למשיב לאחר ניכויים סך של 557,917 ש"ח.

בהחלטה מיום 21.9.06 תיקן ביהמ"ש טעויות קולמוס בפסק דינו כך שסכום החיוב הגיע לפי טענת המערערות לכדי 837,800 ש"ח לאחר ניכויים.

טענות המערערות בערעור

המערערות תקפו בערעור הן את נושא האחריות והן את שומת הנזק.

באשר לחיוב באחריות טענו, כי בפני ביהמ"ש לא היו פרטים עובדתיים נדרשים לגבי מצב הרגליים של המשיב בעת ביצוע הפעולה ולכן לא ניתן היה לקבוע אם אכן הפגיעה בגבו של המשיב נגרמה בשל אי כיפוף רגליים כהנחיית החוברת שפרסם המוסד לבטיחות וגיהות שכותרת " טלטול ידני של משאית משקל מותר ללא נזק גופני" (ראו סעיפים 70-73 לפסק הדין). לפיכך, בהעדר אפשרות לקביעה כזו, לא הוכח קשר סיבתי בין העדר ההדרכה לבין הפגיעה. אליבא דמערערות טעה ביהמ"ש משקבע בנסיבות הענין כי הנטל עבר על כתפיהן משאין לפנינו ענין הנכנס לגדר הסעיפים הרלבנטיים בפקודת הנזיקין הדנים בהעברת הנטל. לטעמן, הנטל להוכיח את תביעתו נשאר על כתפי המשיב ובתרגום למקרה דנן - על המשיב היה להוכיח עובדתית מה היתה הפעולה שעשה שאם פעולה זו תאמה את הנחיות החוברת חוסר ההדרכה אינו רלבנטי ולא ניתן היה להסתמך עליו כנדבך רשלני. כמו כן נוכח קביעת ביהמ"ש כי המשא שהורם היה במשקל מותר אין רלבנטיות לקביעת ביהמ"ש בענין העברת מרכז הכובד אחיזה בשלוב ידיים וכיוב. לטענת המערערות גם התיחסות ביהמ"ש למגבה היתה ללא ביסוס. המערערות הוסיפו וטענו כי " הרמת משא בסדר גודל שכזה הינה פעולה יומיומית פשוטה ובלתי מורכבת המתבצעת על ידי כלל האוכלוסיה באינספור פעילויות יומיומיות רגילות..." וכי הקביעות המשפטיות הן בבחינת " גזירה שלא ניתן לעמוד בה".

המערערות בדעה כי אי הדרכה עפ"י ההנחיות שבחוברת אינה מהווה היפר חובה חקוקה מאחר וההנחיה שבחוברת אינה בבחינת הוראה שבחוק שהופרה על ידי תחבורה, המעבידה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ