פסק-דין בתיק עא 1213/05

כב' השופט יצחק כהן - סגן נשיא:

א.         1.         ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ד'

צרפתי, ת.א. 2483/00), במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבה  לפינוי הנכס, נדחתה הטענה כי המערער הפר תנאי השכירות והתביעה לפיצויים ו/או דמי שכירות ראויים - נדחתה.  

2.         פתח דבר:

      המשיבה הינה מסדר דתי נוצרי פרנציסקני אשר בבעלותה מקרקעין בכפר נחום, הכוללים כנסיה, אתר עתיקות וחניון. 

      המערער, הפעיל הקיוסק אשר נמצא בתחום המקרקעין הנדון.

      לגרסת המשיבה, הקיוסק נבנה בשנת 1973, המערער שוכר רגיל של הקיוסק, מדובר בהסכם עם הגבלות בדבר מכירת מוצרים ומועדי פתיחה של הקיוסק, סך השכירות נקבע ל- 350 $ לחודש.

      החל משנת 1992 חדל המערער מלשלם, הפר את חובותיו, ההסכם פקע והינו מסיג גבול.

      לטענת המערער, עבד אצל המשיבה משנת 1946, מחזיק בקיוסק משנת 1960, בשנת 1960 בוצעו חילופין כנגד "דירת מגורים" במקום אחר (טאבחה), הדבר היווה גם תשלום "דמי מפתח", לחילופין הנו "בר רשות".

      יצוין, כי המשיב הגיש 3 כתבי הגנה, בהם גרסאות שונות, לרבות בפן העובדתי.

      עוד יצוין, כי בבש"א 1616/04 נעתר בית משפט קמא לפיצול סעדים, כפי בקשת המשיבה ובהעדר תגובת המערער.

      וראה, הכל כמפורט להלן.

ב.         ההליך והקביעה בבית משפט קמא:

התביעה:

      3.         המשיבה הגישה תביעה לסילוק יד כנגד המערער בטענה, כי המערער הינו מסיג גבול.

                  המערער, כך לטענת המשיבה, גבה כספים מן הקיוסק, אולם לא שילם לה כל תמורה. בנוסף, טענה לסעד של שכר ראוי /פיצויים בסך כולל של 168,000 ש"ח.

            4.         כפי העולה מכתב התביעה המתוקן, באפריל 1973 נבנה קיוסק בחצר המנזר מחוץ לאתר העתיקות.

                        המשיבה ערכה עם המערער הסכם, לפיו יפעיל את הקיוסק וימכור בו רק משקאות קלים, מוצרי הקיוסק ירכשו על ידי הצדדים במשותף והרווחים יתחלקו שווה בשווה.

                        כמו כן סוכם, כי שעות הפעילות וימי הפעילות של הקיוסק יהיו באחריות המשיבה בלבד.

                        המערער יחתום מידי שנה על הסכם ונוהלים להפעלת הקיוסק.

                        בשלב מאוחר יותר, הסכימה המשיבה למכירת גלידות בקיוסק.