אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עא 1150/06

פסק-דין בתיק עא 1150/06

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
1150-06
01/05/2007
בפני השופט:
1. כב' הנשיא מנחם בן דוד - אב"ד
2. נחמה מוניץ
3. אברהם אברהם


- נגד -
התובע:
עואד נאסר זאיד
הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל
פסק-דין

המשיב מנהל את נכסיה של רשות הפיתוח שלהלן תיקרא "הרשות". בבעלותה של הרשות 3912/5412 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה 26 בגוש 12211 מאדמות כפר אעבלין, להלן תיקרא "החלקה". שאר הזכויות בחלקה רשומות על שם בעלים פרטיים. שטח החלקה כולה הוא 5,412 מ"ר. את זכויותיה בחלקה רכשה הרשות מבעליהן ששמו היה חטיב והן נרשמו על שמה ב- 1974. ביום 24/4/84 נערך הסכם חלוקה בין הרשות לבין בעלי הזכויות הפרטיים. על פי הסכם זה רוכזו זכויותיה של הרשות בשטח שסומן בתשריט כחלקת משנה 26/1, (להלן יקרא "השטח"). הסכם החלוקה, שאליו נלווה תשריט החלוקה החתום בידי בעלי החלקה, הוגש כמוצג לתיק והוא יקרא להלן "הסכם החלוקה". על פי הסכם החלוקה קיבלה הרשות לחזקתה הבלעדית את השטח וכן הוסכם כי הצדדים יפעלו לרישום החלוקה בלשכת רישום המקרקעין. החלקה מצויה כיום בשטח שייעודו מגורים והמינהל ביקש לחלק את השטח ל-4 מגרשי בנייה ולהחכיר אותם לתושבי המקום. בתביעה שהגיש כאן המינהל נגד המערער, בסדר דין מקוצר, בתיק אז' 4918/02 של בית משפט השלום בנצרת, טוען המינהל כי בתאריך שאינו ידוע לו פלש המערער אל תוך השטח והקים עליו דיר כבשים וזאת ללא רשותו שלו. המינהל הוסיף וטען כי המערער הינו מסיג גבול בשטח ותבע את סילוק ידו הימנו. במקביל והיה זה בתיק אחר, הגיש המינהל נגד המערער תביעה בסדר דין רגיל לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימושו של המערער בקרקע. כאמור התביעה בה אנו עוסקים הוגשה בסדר דין מקוצר. המערער ביקש להתגונן כנגד התביעה. בקשתו זו נרשמה בתיק בש"א 3324/02 של בית משפט השלום בנצרת. לבקשתו צירף המערער תצהיר מטעמו ותצהירים של אחרים כשטענתו העיקרית היתה כי אביו המנוח, שנפטר ב- 1980, קיבל את החזקה בשטח מאת הבעלים "המקוריים" של החלקה, המנוח עבד אלרחים חטיב ז"ל וזאת בשנת 1963 וכי מאז, אביו לפניו והוא אחריו ממשיך (עם אחיו) להחזיק בשטח. במסגרת שימושם, כך ממשיך וטוען המערער, הוא ואחיו הקימו בשטח דיר כבשים, מאחז למים ומחסן. בנוסף, כך ממשיך וטוען המערער, הם זרעו וגידלו בשטח ירקות שונים. אין בתצהירו של המערער שצורף לבקשה כל טענה בדבר תמורה כלשהי שהוא, אחיו או אביו לפניו, שילמו למינהל בעבור החזקתם בקרקע והשימוש בה ולא פחות חשובה מכך היא העובדה כי נטען בתצהיר שהמבקש ואביו לפניו מחזיקים בשטח מאז שנת 1963.

עוד בטרם נדונה בקשת הרשות מחליף המערער את פרקליטו ועתה גם משתנות טענותיו, גם אלה בעלות הפן העובדתי. עתה טוען המערער כי אביו לפניו, הוא ואחיו מחזיקים ברציפות בקרקע מאז שנת 1950. המערער מוסיף לטענותיו טענה בדבר התיישנותה של התביעה, טענה בדבר היותו דייר מוגן בנכס וטענה בדבר היותו בר רשות, שאם נגזר עליו לפנות הנכס יש להתנות את מתן הצו לסילוק יד בשיפוי בגין השקעותיו בקרקע.

לאחר דיון שקיימה בבקשה החליטה כב' הרשמת אריאלי, לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה המערער בפניה וזאת בשים לב לכך שהקרקע הינה מקרקעין מוסדרים וגם לפי גירסת המערער המתוקנת אין בפיו כל טענה שהתביעה התיישנה עוד בטרם נכנס לתוקפו חוק המקרקעין תשכ"ט - 1969. אשר לטענתו כי הוא זכאי לפיצוי, אם יחויב לפנות השטח, קבעה כב' הרשמת כי המערער לא פירט את טענותיו בענין זה ולא מסר כל נתונים עובדתיים שלפיהם ניתן לכמת ולחשב במה אמורים הדברים. כב' הרשמת לא ראתה לפיכך לנכון להעניק למערער רשות גם לא בטענה זו. לעומת זאת ניתנה למערער רשות להתגונן כנגד התובענה בטענה של רכישת מעמד של דיירות מוגנת, לא לפני שהרשמת הכתירה טענה זו, בנסיבות הענין, כדחוקה ומפוקפקת.

לאחר שהוענקה למערער רשות להתגונן בטענה האמורה נשמעו הראיות והטענות בפניה של כב' השופטת נדאף אשר דחתה בפסק דינה את טענתו של המערער בדבר היותו דייר מוגן. כב' השופטת הוסיפה גם ובחנה את טענתו של המערער בדבר היותו בר רשות בשטח והנגזר מכך. היא קבעה כי גם אם מדובר ברשות הרי זו ניתנה ללא תמורה כך שניתן לבטלה וכי המינהל ביטל הרשות עם הגשת התובענה ואין המערער רשאי ויכול להמשיך ולהחזיק בשטח כנגד רצונו של הבעלים, המינהל. לטעמנו הדיון בסוגיה אחרונה זו היה מיותר בשים לב לכך שלא ניתנה רשות להתגונן בעטיו.

בית המשפט הורה איפוא בסופו של יום על פינוי וסילוק ידו של המערער בשטח. המערער שלא השלים עם פסק הדין הגיש בפנינו את ערעורו הנוכחי. בערעור תוקף המערער את החלטתו של בית המשפט כמו גם את החלטת הרשמת שקדמה לה ואשר נתנה לו כאמור רשות מוגבלת בלבד להתגונן כנגד התובענה.

לאחר שבחנו את טיעוני ב"כ בעלי הדין, נימוקיהם של בית משפט קמא והרשמת ונתנו דעתנו לכלל נסיבות הענין הגענו לכלל דעה כי דין הערעור להידחות.

בראשית הדברים נתייחס לסוגיות דיוניות שמעלים ב"כ המערער (השלישי במספר) וב"כ המשיבה. לשיטת המערער משהותר לו להתגונן בטענה של דיירות מוגנת היה צורך לשנות את ההתייחסות לתובענה ולהופכה לתובענה בסדר דין רגיל שאז צריך היה לאפשר לו להתגונן כנגד התובענה באופן "חופשי" ולא תוך כפיפות למסגרת הרשות להתגונן שניתנה שאז הוא היה רשאי להגיש כתב הגנה ולפרט למשל מאוחר יותר את טענותיו בדבר השקעות שהשקיע בשטח. הטוען מפנה להוראותיה של תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. אין ממש בטענה זו. דבר התאמתה של תובענה להיות מוגשת בסד"מ נבחן לאור ניסוחו של כתב התביעה וכאן בבסיס התובענה עמדה הטענה כי התובע הינו פולש ומשיג גבול בחלקה ואין כל "הכרה" או טענה במעמדו כדייר מוגן. לא טענת ההגנה המועלית מאוחר יותר, היא שקובעת את צביונה של התובענה. אין לשעות איפוא לטענה זו.

טענה אחרת במישור הדיוני, באה דווקא מכיוונו של המשיב. טענה זו מבוססת על העובדות כדלהלן. המערער הגיש בזמנו ערעור על החלטתה של כב' הרשמת שהעניקה לו רשות מסויגת בלבד להתגונן. המינהל מצידו ערער על חלקה האחר של ההחלטה, זה שמכוחו ניתנה למערער רשות להתגונן. שני הערעורים על החלטת הרשמת באו בפניה של כב' השופטת נדאף. בהמלצת בית המשפט נמחקו כאחד שני הערעורים. על פי עמדת המשיב הרי משנמחק ערעורו של המערער על החלטת הרשמת שוב אין הוא יכול להעלות בפנינו השגות ערעוריות על החלטה זו.

אין אנו סוברים כמותו. מכח ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון ברע"א 5834/03, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר ירדן, פד"י נ"ח (1) 854, נראה לנו כי המערער אינו מנוע מלבקש אותנו לשוב ולבחון, במסגרת הערעור על פסק הדין, את החלטתה של הרשמת שעה שאמרה דברה בקשר לבקשה לרשות להתגונן אלא שלגופו של ענין החלטתה של כב' הרשמת נראית בעינינו נכונה וראויה ומטעמים שלגופו של ענין לא ראינו לנכון להתערב בה. החלטתה כמו גם נימוקיה לדחות הטענה בדבר התיישנות התביעה ולענין דחיית הטענה לקבלת פיצוי בגין השקעות בשטח, נראים בעינינו נכונים.

אשר לקביעותיו ולממצאיו של בית משפט קמא בהליך העיקרי דהיינו לגוף התובענה. המערער ביקש לבסס את הגנתו, לאחר תיקון הבקשה לרשות להתגונן, על הטענה כי אביו לפניו ולאחריו הוא עצמו ואחיו מחזיקים בשטח ברציפות מאז שנת 1950. טענה זו נועדה לקדם את נסיונו של המערער להצטופף ולחסות בצילו של סעיף 3 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972, הקובע כי:

"קרקע שאין עליה בנין, לא יחול על שכירותה אלא אם הושכרה לפני התשט"ו, והיא משמשת לדייר מקור של פרנסה".

טענתו של המערער הינה כי אביו שכר החלקה לפני התשט"ו מאת אבי משפחת חטיב ובשנים הראשונות לשהותו שם הוא גידל ירקות עונתיים כאשר חלק מהיבול נמסר כדמי שכירות לחטיב. אין מחלוקת כי למינהל או לרשות, שהינה הבעלים הרשום של מחצית החלקה מאז שנת 1974, לא שילמו, לא המערער ולא אביו דבר. איש גם לא שאל לדעתו או להסכמתו של המינהל באשר להחזקתם של המערער ומשפחתו בקרקע. באשר למועד בו החל אבי המערער להשתמש בשטח, דחתה כב' השופטת קמא את עדויותיהם של המערער ועדיו כבלתי מהימנות ככל שאלה ביקשו לומר כי אבי המערער ואחריו המערער מחזיקים בקרקע משנות החמישים. מאידך אימץ בית המשפט את חוות דעתה ועדותה של גב' מלכה עפרי שהעידה מטעם המינהל. גב' עפרי עובדת במרכז למיפוי ישראל ועוסקת בין היתר בפענוח תצלומי אוויר. העדה הסתייעה בתצלומי אוויר השמורים במשרדה ואף הציגה אותם לבית המשפט. העדה הסבירה כי בתצלומי האוויר, שנערכו בין השנים 1986 ו- 1999, והסוקרים את השטח, בולט לעין כי מדובר באדמת בור וטרשים שמפוזרים בה כ- 2-3 שיחים ועצים וכי רק במאי 1999 מבחינים לראשונה במספר סככות וגדרות. עובדות אלה ניכרות גם לעינינו מעיון בתצלומים. ממצאים אלה תופחים בפניהן של טענות המערער וחלק מעדיו כי בני משפחתו שלו והוא עצמו הקימו במקום דיר כבשים ומבנים לשימושם לפני עשרות בשנים. בית המשפט נתן משקל עודף לעדה המומחית ולממצאים המוצאים ביטוי בתצלומים, על פני עדויות בעל פה שהושמעו באוזניה, ואין תימה בכך. אין לנו אלא להביא כאן מדבריו של בית המשפט העליון בע"א 56/82, מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה רחאל, אשר פורסם בפד"י מ (4) עמ' 29. בעמודים 37-36 שם אנו מוצאים את הדברים הבאים:

"אמור, איפוא שהדרגה הראשונה בקשה להסתייע בעדותו של אביבי כדי לקבוע האם מתמלא תנאי עיבוד החלקות כנדרש בסעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני. אין ספק כי בהיזקקותה של הדרגה הראשונה לתצלומי אוויר לקביעת עובדה זו, נקטה היא בצעד הכרחי, נבון והגיוני. צילומי אוויר הם ראיה אובייקטיבית במלוא מובן המילה. צילומי אוויר, כל עוד לא הוכח אחרת הם "מקפיא הזמן" הטוב ביותר שיש לנו כדי לעמוד על מצב המקרקעין בעת שנערך הצילום. אין לכך ראיה אובייקטיבית מהימנה ורצויה יותר על מצב המקרקעין מאשר צילום אוויר".

בדין דחתה איפוא השופטת קמא את טענת המערער באשר לחזקה במקרקעין ושימוש בהם מאז שנות החמישים.

כאמור כפי שנקבע ואין חולק על כך, המערער וגם לא קודמיו, לא שכרו את הנכס מאת המינהל וגם לא שילמו לו דמי שכירות. בעיקרו של דבר מסקנתה של השופטת קמא כי המערער לא הוכיח את זכותו לדיירות מוגנת מבוססת על קביעות עובדתיות אשר לא ראינו לנכון להתערב בהן. למעשה נוכל להצביע מבין הראיות שהוגשו על ראיות נוספות המאששות את מסקנתו של בית משפט קמא. ביום 24/4/84 נערך בין המינהל לבין הבעלים הפרטיים, לרבות חטיב, הסכם בדבר חלוקת החלקה. ההסכם הוצג כראיה. בסעיף 3 (א) להסכם מצהירים הבעלים הפרטיים כי:

"צד ב' מצהיר ומאשר בזה כי חלקיו בנכס המקורי חופשיים מכל עיקול ו/או משכנתא ו/או שיעבודים אחרים כל שהם וכי הם נקיים מזכות תביעה של צד כלשהוא".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ