אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עא 1125/05

פסק-דין בתיק עא 1125/05

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
1125-05
04/05/2006
בפני השופט:
1. כב' הנשיא מנחם בן דוד - אב"ד
2. אברהם אברהם
3. גבריאלה (דה-ליאו) לוי


- נגד -
התובע:
שביב אדיב חלאק ואח'
הנתבע:
עזבון המנוח זוהיר מאלק חלאק ז"ל באמצעות אשתו ויורשתו היחידה מרת סמירה עודה חלאק ואח'
פסק-דין

השופט אברהם אברהם

רקע

1.         בעלי הדין אחזו, בשעתם, במשותף בכברת קרקע כלשהי (חלקות 1,2,3,4,6 בגוש 16510). סכסוך מר שנתגלע ביניהם הביאם לידי התדיינות בבית המשפט (ת.א. (שלום-נצרת) 880/94), שסופה שנסתיימה בהסכם פשרה מיום 11.4.1996, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.5.1996, ולפיו הוסכם על פירוק השיתוף על ידי חלוקת הקרקע ביניהם בעין. בגדרו של ההסכם היה על המשיבים לפנות, תוך 60 יום, חלקים בקרקע שהיתה בחזקתם על מנת למוסרה לידי המערערים. היה עליהם גם להסיר, תוך 30 יום, שעבודים ועיקולים שרבצו על חלקם בקרקע.

התביעה בבית משפט קמא

2.         בתביעה שהגישו המערערים נגד המשיבים ביום 22.1.1997 הם טענו, כי המשיבים הפרו את הסכם החלוקה, על ידי כך שלא פינו חלקים של הקרקע בהם אחזו, והדברים כוונו למה שנתקרא בפיהם 'בית המכס' (וכך נכנה אותו גם אנו מכאן ואילך). המשיבים גם לא הסירו עיקולים ושעבודים שרבצו על המקרקעין, כפי שהתחייבו, כאמור. בכל אלה ראו המערערים הפרה יסודית של הסכם הפשרה, שלטענתם גרמה להם נזק. הם תבעו, על כן, את סכום הפיצוי המוסכם שבהסכם הפשרה, בסך של 100,000 דולר. הם תבעו פיצוי בסך של 30,000 דולר, סכום שלטענתם היה עליהם לשלם לחברות אמריקאיות כלשהן, עמן הן כרתו הסכם ביחס למקרקעין, הסכם שלא יכולים היו (המערערים) לקיימו בשל הפרת ההסכם מצד המשיבים. בנוסף הם טענו לאבדן רווח, שנגרם להם בשל הפרת ההסכם מצד המשיבים, ואת ההפסד הם העריכו בסך של 47,600 דולר. בנוסף הם ביקשו לצוות על המשיבים לפנות את בית המכס, וכן להסיר את השעבודים והעיקולים הנ"ל.

3.         המשיבים כפרו בטענות המערערים. הם טענו, כי בית המכס נתפנה מיושביו שנתיים עובר לכריתת הסכם הפשרה. הוא הועמד לרשות המערערים עם כריתת ההסכם. אשר לשעבודים הם טענו, כי המדובר הוא בייחודם של שעבודים לטובת בנק הפועלים על החלקים בקרקע שניתנו לכל אחד מבעלי הדין. ייחוד זה נשלם, באורח עקרוני, עם חתימת ההסכם, שכן בנק הפועלים היה צד להליכים בת.א. 880/94 הנ"ל, בלא צורך במעשה נוסף שהיה על המשיבים לעשותו. ואשר לעיקולים שרבצו על הקרקע, העיכוב בהסרתם נבע מטעמים שלא היו בשליטת המשיבים. מכל מקום, העיקולים הוסרו סופו של יום. והחשוב מכל, כך המשיבים, העיכוב האמור בהסרת השעבודים (אם אמנם ארע) והעיקולים לא גרם כל נזק למערערים.

פסק הדין קמא

4.         בית המשפט קמא קבע, כי בית המכס נתפנה מיושביו עוד בשנת 1994. על כן אין לומר עליו, כי לא נמסר לידי המערערים כשהוא פנוי. הוא דחה אגב כך את טענת המערערים, לפיה על המשיבים היה לפנות פינוי 'משפטי' או 'פורמלי' (לשון שטבעו המערערים) את בית המכס, טענה שנתכוונה לכך, שעל המשיבים היה לפעול לקבלת פסק דין לפינויה של הדיירת המוגנת שאחזה בקרקע אותה עת (היא מדינת ישראל). הפינוי בפועל של בית המכס, ובכלל זה הסכם הפינוי שנכרת בין המשיבים לבין המדינה (בשנת 1994), ובו הסכימה המדינה להתפנות מן הנכס, היה בהם סיפק כדי להניח את דעתו של השופט קמא, כי פינוי אמנם נעשה, בלא שיהא צורך בקבלת פסק דין אודותיו.

5.         השופט קמא סבר עוד, כי אף שהמשיבים השתהו עם הסרת העיקולים והשעבודים, ובכך יש לראות משום הפרה של ההסכם, אין לראות בהפרה זו משום הפרה יסודית, ומכל מקום לא נגרם בעטיה כל נזק למערערים. השופט קמא גם לא קיבל את טענתם של האחרונים, לפיה התקשרו התקשרות של ממש עם החברות האמריקאיות, אותה התקשרות, שהמערערים טענו כי כשלון יציאתה אל הפועל גרם להם נזק. הוא סבר עוד, כי בידי המערערים היה להקטין את נזקיהם, אם אמנם נגרמו להם כאלה, כגון על ידי פינוי הגרוטאות שנותרו בבית המכס, תחת פניה לבית המשפט.

6.         חרף כל אלה מצא בית המשפט קמא לקבוע בשלהי פסק הדין (ע' 9), כי אף שלא היתה הפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבים - 'היו הפרות של ההסכם בכך שהנתבעים התעכבו מעבר לנדרש, גם בפינוי הפורמלי של הדייר המוגן בבית המכס, וגם בהסרת השעבודים'. על כן מצא לפצות את המערערים בסך של 50,000 ש"ח לפי אומדנא, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח ומע"מ.

7.         על פסק הדין ערערו בפנינו הן המערערים והן המשיבים (בערעור שכנגד). השניים חזרו על הטענות שפרסו בפני בית משפט קמא, אלו שתמציתן הובאה למעלה.

בית המכס

8.         עיון בחומר שהונח בפנינו מעלה, כי הפרה של ההסכם מצד המשיבים לא היתה, ככל שהדברים צריכים לפינויו של בית המכס ומסירתו לידי המערערים. בית המכס הוחזק בעבר בידי המדינה כ'דיירת מוגנת', אלא שכבר בשנת 1994 באו המשיבים לידי הסכם עמה, כי תפנה את המבנה כנגד תשלום 40,000 ש"ח. בכך יש לראות את פינויו של המבנה. אין כל צורך בהכרזה של בית משפט על הפינוי, כפי שאין צריך בצו פינוי שיצא מלפני בית המשפט, על מנת שהמחזיקה בנכס תיראה כמי שפינתה אותו. העובדה, שהתמורה לפינוי (40,000 ש"ח) לא שולמה למדינה על ידי המשיבים במועד אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי המדינה לא רצתה עוד את המבנה כי אם עמדה על התשלום, שלבסוף גם נעשה (בשנת 1998). פינוי היה, אם כן, וכל שעל המערערים היה לעשות, אילו באמת ביקשו לאחוז בבית המכס, לתופסו באורח פיזי. הם לא עשו כך, ולכן אין להם להלין אלא על עצמם. גם הטענה, לפיה נותרו חפצים אלה ואחרים בנכס, אינה משכנעת. ההסכם נתן בידי המערערים לתפוס חזקה בנכס כמות שהוא, ולכל היה נהיר, כי הנכס הרוס ונטוש מזה שנים, והימצאותן של גרוטאות כלשהן לא עשויה היתה לעשותו נכס שאיננו מפונה. סיכומה של סוגיה, את המשיבים יש לראות כמי שקיימו אחר מחויבותם ליתן בידי המערערים את הנכס.

הסרת השעבודים והעיקולים

9.         השופט קמא לא נתן את דעתו לטענת ההגנה של המשיבים ביחס להסרת השעבודים, לפיה הבנק היה צד להליכים ולכן לא היה עליהם לעשות עוד לשם ייחוד השעבודים. הוא לא נתן גם את דעתו לשאלה, אם העיכוב אמנם היה בשליטת המשיבים. מכל מקום נראה, כי המשיבים לא שכנעו את בית המשפט קמא, והם לא משכנעים גם עתה בטענת הגנה זו. הם התחייבו, בהסכם, להסיר את השעבודים תוך 30 יום, ומטעמים אלה או אחרים, שאינם מגיעים כדי צידוק שבדין לפטירתם מחובתם זו, הם לא קיימו אחר שהתחייבו לו, ובכך הפרו את הסכם הפשרה.

10.        יחד עם זאת תמימי דעים אנו עם השופט קמא בקביעתו, לפיה הפרה זו אינה מגיעה כדי הפרה יסודית. ההסכם לא קבע את ההפרה ככזו, ונסיבות העניין הסובבות את ההסכם אינן מחייבות להגדירה כהפרה יסודית, בגדרו של סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובע לאמור:

'... "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית...'

            אנו מדברים על הסכם לחלוקת מקרקעין, שנהיר היה לשני הצדדים, כי יישומו עשוי לארוך זמן רב, ואולי שנים. עיכוב בייחוד השעבודים ובהסרת העיקולים לא עשוי היה לעכב כלשהו את יישום הסכם החלוקה, שהרי הליך היישום מתמשך ממילא מטעמים אובייקטיביים אחרים. אין להניח, על כן, כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את העיכוב שבייחוד השעבודים ובהסרת העיקולים.

פיצוי מוסכם

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ