פסק דין בתיק ע"ת 92/01

המערער הורשע על פי הודייתו באי קיום ההוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133 לחש"ץ, בשל שימוש ברכב הצבא שלא למטרות הצבא, ושלא במסגרת תפקידו. המערער סטה ממסלול נסיעתו, שמטרתו היתה תדלוק הרכב, ופנה לדרך אחרת, כדי לחזות בנחיתת מסוק. סופו של עניין, שנהיגתו הבלתי זהירה גרמה להגעתו לקטע דרך מכוסה בוץ, גלגלי הרכב ננעלו, והרכב התהפך. כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכב הצבאי. על מידת הנזק קיימת מחלוקת, כאשר בכתב האישום, שבו הורשע הנאשם על פי הודייתו צויין שסכום הנזק הוא 3,600 ש"ח, בעוד שמחומר החקירה עולה כי הנזק הוא פי עשרה, דהיינו - 36,000 ש"ח. המערער גם הורשע בעבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, שתוצאתה תאונת דרכים שבה נגרם נזק, כאמור.

בית הדין קמא הטיל על הנאשם, בשים לב לחומרת העבירות, חמישה עשר (15) ימי מחבוש בפועל, במעצר פיקודי, ארבעה (4) חודשי פסילה של רשיון נהיגה צבאי ואזרחי בפועל, ושלושה (3) חודשים על תנאי לשנתיים. כמו כן, הטיל עליו קנס בסך 100 ש"ח, וחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, בגין עבירות של שימוש ברכוש הצבא ללא רשות.

המערער מצמצם את טיעוניו בערעור לשני עניינים בלבד: אחד, שתקופת ההתליה המנהלית של שלושים יום לא הובאה בחשבון, ולא נוכתה מתקופת הפסילה בפועל. העניין השני הוא עונש המחבוש, אשר לדעת המערער, הוא חמור וחורג באופן בולט מן העונש הראוי במקרה זה, ולפי נסיבותיו. זאת, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, שהוא עולה חדש, מצבו הכלכלי קשה, אימו זקוקה לעזרתו, ועוד יותר מכך - הוא חייל טוב, מסור וממושמע, המבצע את תפקידו לשביעות רצונם של מפקדיו, כעולה מאישור מפקדו שהוצג לבית דין זה (ללא תאריך).

אמת נכון שגם אם הנזק הוא כפי שמופיע בכתב האישום, ובו הורשע המערער, אין להתעלם מחומרת העבירה ותוצאותיה. אין ספק, כי היה מקום להביא את תקופת הפסילה המנהלית בחשבון, ולנכותה מתקופת הפסילה בפועל. לכך מסכימה גם התובעת.

לפיכך, אני מקבל את הערעור בעניין זה, באופן שתקופת הפסילה המנהלית של שלושים (30) יום לגבי הרשיון הצבאי, תנוכה מתקופת הפסילה בפועל של ארבעה (4) חודשים. אין כל מקום להתערב בעונשים הנוגעים לפסילה בפועל או לפסילה על תנאי, ואיני רואה להתערב גם בשיעור הקנס שהוטל על המשיב.

לא הייתי גם מתערב בהטלת עונש של מחבוש במקרים מסוימים בעבירות של שימוש ברכוש הצבא, במיוחד כאשר מדובר באדם שנהג ברכב ללא רשיון. במקרים חריגים כאלה, יהא זה עונש הולם. אולם, מדובר במקרה זה בנהיגה למרחק קצר, שבו המערער בקש לספק את סקרנותו, מעבר לתפקידו הצבאי. הוא ראוי לעונש, ואמנם העונשים שהוטלו עליו הם הולמים, אך הייתי מתחשב בשירותו הטוב כחייל, ובהיותו עולה חדש. גם אם שיקולים אלה הובאו על ידי בית הדין קמא, נראה לי, כי לגבי עונש המחבוש הכביד עימו בית הדין, ומשום כך אני מקבל גם בנקודה זו את הערעור, באופן שעונש המחבוש יבוטל, ותקופת המאסר על תנאי תוגדל לשלושה חודשים למשך שנתיים, בגין כל עבירה של שימוש ברכוש הצבא ללא רשות.

יתר חלקי גזר הדין,שאינם נוגעים לניכוי הפסילה המנהלית ולמחבוש, יעמדו בעינם.

ניתן והודע היום, 30.7.01, י' באב התשס"א, בפומבי ובמעמד הצדדים.

אל"ם עזרא קמא - שופט

חתימת המגיה:_________________                                     העתק נכון מהמקור

                                                                                                     רס"ן ציון סלמנזדה               

תאריך:______________________                                       ק.      בית        הדין