פסק דין בתיק ע"ת 78/02

המשיב, סרן גיא גדיר הורשע על פי הודאתו באי ציות לתמרור ב37- המחייב עצירה לפני קו עצירה- עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

בית הדין קמא הטיל על המשיב קנס של 200 ש"ח ולא הוסיף עוד. על כך בא ערעור התביעה הצבאית. התובע הצבאי הראשי סבור כי עונש זה מופלג בקולתו וכי למצער יש להוסיף לו פסילת רשיון על תנאי- הן משום פסיקתו של בית דין זה והן משום שהעבירה אינה טכנית כפי שסבר בית הדין קמא אלא עבירה חמורה בנסיבות מסוימות.

בית הדין קמא גזר את הדין מנימוקים של נסיבות מקלות וגם משום שסבר כי לעבירה של אי עצירה על פי התמרור בלא צורך במתן זכות קדימה נושאת אופי טכני.

אודה על האמת, כי גם המחוקק סבר כך. אנו מוצאים בתוספת השניה לפקודת התעבורה בפרט 4 את העבירות המחייבות הטלת פסילת מינימום כי עניין זה יוחד לאי ציות לתמרור למתן זכות קדימה.

ללמדך, כי אם מדובר באי ציות לתמרור שעניינו עצירה בלבד ללא מתן זכות קדימה אפשר שהתוספת השניה לא תחול. זאת, גם אם ניתן ואפשרי פירוש אחר שלפיו התמרור לעצמו, בין שהוא מכוון לעצירה ובין שהוא מכוון למתן זכות קדימה, כלול בתוספת האמורה, אני פטור מלהשיב לעניין זה בנסיבות המקרה הנוכחי ואני משאיר הדבר בצריך עיון. עם זאת, אינני סבור שאי ציות לתמרור המחייב עצירה הינה עבירה הנושאת אופי טכני בלבד, בעניין זה אינני תמים דעים בכל הכבוד עם בית הדין קמא. אולם בית הדין קמא ציין נסיבות מקלות של המקרה עצמו ואני מוכרח ללמוד את הנסיבות מתוך הדברים שנאמרו בפרוטוקול בית הדין לאמור "לא היה סכנה, שום רכב לא עבר", מכאן שהתנועה והדרך אפשרו שלא לעצור עצירה מוחלטת. בכל הכבוד לא הייתי רואה בכך נסיבות מקלות. אמת הדבר, שהציות לתמרור זה אינו מחויב בשל התנועה בדרך או בשעות מסוימות של היממה. חיוב בעצירת רכב על פי תמרור עצירה משמעותה עצירה בלי להתחשב בדרך ובתנועה בה ומבלי להתחשב בשעות היממה שבה נוהג הנאשם בדרך.

אכן יש נסיבות שמאפשרות לא להכביד את היד על נאשם, במקרה זה לא מצאתי את הנסיבות האלה, ונראה לי על פי פסיקתו של בית הדין הזה, ניתן היה גם להוסיף עונש של פסילה על תנאי.

עם כל רצוני שלא להתערב בנושא הזה בפסיקתו של בית הדין קמא נראה לי שיש מקום להוסיף פסילה על תנאי ולו סמלית, כדי לבטא את הצורך בהרתעת האחר. לפיכך, אני מקבל את הערעור באופן שלעונש הקנס שהשית בית הדין קמא יתווסף עונש פסילה על תנאי מהחזיק או מקבל רנצ"א לתקופה של חודש אחד למשך שנה.

ניתן והודע היום, ט"ז תמוז תשס"ב, 26 ביוני 2002, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

__________________

אל"ם  עזרא קמא  שופט

חתימת המגיה: _________________                            העתק     נאמן       למקור

                                                                                 רס"ן       ציון    סלמנזדה

תאריך: ______________________                               ק.          בית           הדין