השופטת א' פרוקצ'יה:
1. שלושת המערערים - דוד גולן (להלן - "גולן"), אייל טופז (להלן - ""טופז"), וניסים מרקדו (להלן - "מרקדו") הורשעו על פי הודאתם בפרשת מרמה חמורה שהיתה כרוכה במשיכת כספים בהיקף של כ-3.2 מליון ש"ח מחשבונות בנק של לקוחות שנפטרו, באמצעות זיוף צווי ירושה הנוגעים אליהם. בבית המשפט המחוזי נגזרו על שלושתם עונשי מאסר וקנסות כספיים. השלושה מערערים על חומרת עונשיהם. המדינה מערערת על קולת העונשים.
2. עיקריה של הפרשה בנסיבות העובדתיות הבאות: גולן שימש בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות ראש תחום הרשאות ושוברים בבנק לאומי. בתוקף תפקידו, היה בעל נגישות למידע בנקאי הקשור בחשבונות הלקוחות והיתה לו יכולת לפעול בהם. גולן קשר קשר עם טופז, חוקר פרטי וחברו מילדות, לשלוף מידע ממחשב הבנק על חשבונות פעילים של לקוחות בנק שנפטרו, ולמשוך מהם כספים באמצעות זיוף צווי ירושה של אותם לקוחות. במסגרת הקשר האמור, פנה טופז לאחד, מיארה, וסיכם עמו כי זה יסייע במציאת אנשים שיתחזו כלפי הבנק כיורשים החוקיים של הלקוחות הנפטרים וכך יוציאו את כספי החשבונות. מיארה פנה לצורך כך למרקדו ושיתף אותו בקשר הפלילי. גולן סיפק לקושרים באמצעות מחשב הבנק רשימות של נפטרים ומצב חשבונותיהם בבנק ומתוכם נבחרו החשבונות המתאימים לצורך משיכה. גולן וטופז זייפו צווי ירושה באמצעות חותמות מזוייפות שרכשו אשר התיימרו להיות חתימות מקוריות של בית המשפט המחוזי, והרשם לעניני ירושה בתל-אביב, וכן חותמות מזוייפות נוספות. המסמכים המזוייפים נחזו להיות צווי ירושה של עזבונות בעלי החשבונות. טופז מסר את צווי הירושה המזוייפים למיארה וזה העבירם למרקדו. מרקדו הופיע בסניפי בנק שונים, ותוך שהתחזה ליורש באמצעות תעודות זהות מזוייפות ובאמצעות צווי הירושה המזוייפים, משך במרמה כספים רבים מהחשבונות הנדונים. בין חודש מאי 2001 לחודש יולי 2001 נמשכו כך 2,191 מליון ש"ח; סכום נוסף בשיעור 1,026 מליון ש"ח נמשך באותו אופן לאחר מכן. מהסכום הראשון קבלו גולן וטופז כל אחד סך של 550,000 ש"ח ומרקדו קיבל 40,000 ש"ח. מהסכום השני קיבל מרקדו 20,000 ש"ח נוספים ומיתרת הסכום הנוסף לא הועברו לגולן ולטופז כספים נוספים.
בגין מעשים אלה הורשעו גולן, טופז ומרקדו בעבירות של זיוף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וקשירת קשר לביצוע פשע. גולן הורשע גם בעבירת מרמה והפרת אמונים כלפי תאגיד, ומרקדו הורשע בהתחזות לאחר.
גולן הורשע בהליך זה גם בפרשה נוספת הקשורה במכירתו לאדם אחר, המשמש חוקר פרטי, מידע פנימי של הבנק הקשור בחשבונות של 15 אנשים שונים, וזאת בתמורה לתשלום סך 7,500 ש"ח. בגין מעשה זה הוא הורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בפרטיות, וגילוי מידע סודי ממאגר מידע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. המערערים הודו בעבירות שיוחסו להם בלא ניהול משפט.
3. בית המשפט המחוזי גזר על גולן וטופז עונש מאסר בפועל של שנתיים וחצי וקנס בסך 100,000 ש"ח. כן הטיל עליהם עונש מאסר על תנאי. על מרקדו נגזר עונש מאסר של שנה וחצי והופעל בעניינו עונש מאסר על תנאי של שנה אחת במצטבר לעונש שנגזר, כך שבסך הכל הוטל עליו עונש מאסר של שנתיים וחצי לריצוי בפועל. כן הוטל עליו קנס כספי בסך 100,000 ש"ח, וכן עונש מאסר על תנאי.
4. המדינה משיגה בערעורה על קולת עונשיהם של גולן, טופז ומרקדו ועומדת על חומרתם המופלגת של מעשיהם. בטיעונה, עומדת היא על חריגתם הקיצונית לקולא של העונשים ממדיניות הענישה הראויה בשים לב לאופי מעשי המרמה בהם מדובר, רמת התיחכום והתכנון שהיתה כרוכה בהם, היקפם, התמשכותם, והנזק הכבד לציבור שנגרם בעטיים. היא מפרטת את חלקו של כל אחד מהקושרים לקידומו של הקשר הפלילי ועל הנסיבות המיוחדות האישיות והאחרות, הנילוות לכל אחד מהם, אשר ראוי להתחשב בהן לענין העונש. גישתה היא כי יש להחמיר באופן ניכר בעונשים נוכח חומרתה של הפרשה הנדונה, שחברו בה מעשי שחיתות ובצע כסף שפגעו פגיעה עמוקה בציבור ובאימון שהוא רוחש למערכת הבנקאות ולפועלים מכוחה.
5. המערערים מצידם מבקשים שלא להיענות לערעור המדינה, ואף להקל בעונשם ביחס לעונשים שנגזרו.
ערעורו של גולן נסב על הטיעון כי יש להתחשב לקולא בעובדה כי, אף שקיבל לידו בעבירה סך 550,000 ש"ח, הוחרמו מחשבונו בבנק סכומים העולים באופן ניכר על סכומי הכסף שקיבל כאמור; כן היה מקום ליחס משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות, לפיטוריו מעבודתו ולאובדן כל זכויותיו הסוציאליות, כמו גם למצבו המשפחתי הקשה ובעיות הבריאות של ילדיו הקטנים. עוד הודגש המשקל שיש לייחס לחומר החסוי שהוגש בעניינו המדבר לזכותו, ולעובדה כי עברו הינו נורמטיבי וללא כל דופי. הוא מפנה לתסקיר המבחן בעניינו הממליץ על הטלת עונש שיאפשר לו חזרה לתיפקוד נורמטיבי ואשר יתיישב עם מאמצי השיקום המושקעים על ידו ועל ידי משפחתו.
טופז טוען בערעורו כי יש פגם בענישה אשר השוותה את עונשו שלו לזה של גולן ולא מתחה אבחנה ראויה במידרג האחריות ביניהם, משחלקו בפרשה היה חמור פחות מזה של חברו. כן הוא מציין כי מתוך סכומי העבירה שקיבל לידו הוא החזיר סכום ניכר בשיעור 436,000 ש"ח, וכי יש לתת לעובדה זו את משקלה הראוי. הוא מדגיש את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, את מצבו הנפשי הקשה, ואת עברו הנורמטיבי.
בערעורו של מרקדו נטען כי יש להבין את מעורבותו במעשי העבירה על רקע הסתבכויותיו הקודמות בצבירת חובות גדולים אשר הביאו להידרדרותו ולמעורבותו במעשים פליליים. כן הודגש חלקו הקטן יחסית בקשר הפלילי ביחס לשאר השותפים, הן ביחס לחלקו בביצוע והן ביחס לסכומי הכסף הקטנים, יחסית, שהועברו לידיו מכספי המעילה. בטיעון לעונש צויינו נתונים בדבר גילו המבוגר ומצבו הבריאותי הקשה, המכבידים עליו במיוחד את השהות בין כתלי הכלא.
6. נתנו דעתנו למכלול טיעוני הצדדים בערעוריהם לקולא ולחומרה, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת ערעורה של המדינה ומהחמרה ניכרת בעונשם של שלושת המערערים נוכח חומרתם המופלגת של מעשיהם, נשוא הליך זה.
7. הפרשות שלפנינו כורכות עבריינות צווארון לבן מן החמורות שהגיעו עדי בית משפט זה. מדובר בקשר פלילי שהונע על ידי פקיד בנק בכיר, הפועל מכח תפקידו כנאמן הציבור ושולט על מקורות מידע בבנק, אשר ניצל את נגישותו למידע חסוי הנמצא ברשותו כדי למעול בהיקפים של מליוני שקלים בכספי לקוחות שהפקידו את כספם במוסד הבנקאי בנאמנות. מעילה זו נסתייעה באמצעות קשר פלילי שחברו בו מספר קושרים, אשר תוכנן בתיחכום רב לפרטי פרטים באמצעות מעשי זיוף, מצגי שוא, ופעולות תרמית מורכבות.
עבריינות צווארון לבן מסוג זה שלפנינו נושאת עמה יסודות חומרה קשים עד מאד. היא מסבה פגיעה קשה בציבור הרחב. פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מליוני שקלים. שורשי הפגיעה עמוקים יותר, והשלכותיה חודרות ומזעזעות את תשתית האימון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו. במיוחד אמורים הדברים באשר לפגיעה באימון הבסיסי העומד ביסוד יחסי בנק ולקוח, בהינתן חובתה של המערכת הבנקאית להגן ולשמור נאמנה על כספי לקוחות ולקדם את טובתם. העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפיתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כח המשרה.
בית משפט זה עמד לא אחת על הפער הקיים בין ההכרה הברורה כי מעשים של פגיעה בגוף וברכוש הינם עבירות שמתחייבת בגינם ענישה חמורה כדי להרתיע מפני סיכון שלום הציבור ובטחונו, לבין מידת הסלחנות הננקטת לא אחת ביחס לעבירות כלכליות של צווארון לבן, שנזקן לפרט ולציבור הרחב הנו רב ביותר. לעיתים, דוקא מעשי עבירה כאלה זוכים בבתי המשפט ליחס מקל ופשרני אף שנזקם לכלל, למשק ולכלכלה, ולאימון שהציבור רוחש למערכות המשק והשלטון הוא רב ביותר. נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת-רחוב, לבין ענישה הנגזרת על נאשם רב-מעללים, הגוזל מליונים מכספי ציבור תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעיתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור, כדברי בית המשפט בפרשת ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, (פד"י נ(2) 221, 470) (מפי השופטת שטרסברג-כהן):
"כאשר ניצבים אנו מול מעשים של פגיעה בגוף או ברכוש, הכל מסכימים שיש לראות בהם עבירות שענישה בצידן, באשר אין חברה אנושית מתוקנת יכולה להתקיים בלי לנקוט סנקציות עונשיות כנגד אלה הפוגעים בציפור הנפש של תפיסתנו הערכית והמוסרית, ומסכנים את שלומנו ואת ביטחוננו האישי... גם מעשים מתוחכמים הנעשים על ידי הפרט בתחומי חברה וכלכלה פגיעתם עלולה להיות קשה למשק ולאדם הפרטי. ככל שהמעשים מתוחכמים יותר, מקצועיים יותר ונעשים בידי אנשים או גופים בעלי כח ושליטה, כך גם אמצעי הריסון, המניעה וההרתעה על ידי החוק צריכים להיות מתוחכמים ורגישים יותר לאינטרסים של הפרט והחברה הראויים להגנה. עם מעשים אלה נמנות העבירות הכלכליות למיניהן".
על הצורך להחמיר בענישה בעבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב עמד בית המשפט לא אחת בהקשרים שונים:
"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט...".
(דברי השופט ברק בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, 217-218).