השופט ע' פוגלמן:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' אינפלד) מיום 15.11.2012, שבו נגזרו על המערער 4 שנות מאסר פועל בניכוי ימי מעצרו, עונשי מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי כספי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.
המערער, יליד 1987, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירת שוד ובעבירת תקיפה סתם לפי סעיפים 402(ב) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי כתב האישום המתוקן שבו הורשע המערער, בחודש אוגוסט 2010 שדד המערער 15 פועלים - חלקם שוהים בלתי חוקיים - ששהו במרתף ליד אזור התעשייה ברהט, בהיותו שוטר משמר הגבול בשירות סדיר וכשהוא לובש מדים ונושא רובה 16-M וגז פלפל. המערער דרש מהפועלים כי יעבירו אליו ואל קטין שנלווה אליו את תעודות הזהות שלהם, ארנקים, כסף ומכשירי טלפון נייד, תוך שהוא מכוון אליהם את רובהו, מאיר עליהם באמצעות פנס שהיה מחובר לנשק ומאיים עליהם באמצעות מיכל גז פלפל שעלול, לדבריו, "להרוג" אותם. לאחר ששעו הפועלים לדרישתו, הורה להם המערער לפשוט את בגדיהם - וכך עשו מרביתם. במהלך האירוע אף התיז המערער גז פלפל על ידו של אחד הפועלים, וכתוצאה מכך סבל הפועל מצריבה בפניו, ופועלים אחרים החלו משתעלים. לאחר זאת אסף המערער את שללו וצררו בחולצה השייכת לאחד העובדים, ויחד עם הקטין נטל את השלל - ונמלט.
להשלמת התמונה יצוין כי תחילה הוגש כתב האישום הן נגד המערער, הן נגד הקטין שנכח בביצוע השוד. בהמשך הופרד הדיון בענייננו של הקטין ולאחר שזה הודה במיוחס לו, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' צפת) שלא להרשיעו והטיל עליו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות וכן קנס כספי בסך 1,500 ש"ח.
בעניינו של המערער הוגשו לבית המשפט קמא שלושה תסקירים. בתסקיר הראשון מיום 5.7.2012 התרשם שירות המבחן מצעיר בעל פוטנציאל ליציבות בתחומי חייו השונים. נוכח נטייתו של המערער להציג תמונה חד-ממדית ביחס למעורבותו הפלילית, המליץ שירות המבחן על קיום פגישה נוספת עמו לצורך העמקת האבחון. לבקשת שירות המבחן, נדחה הדיון להגשת תסקיר נוסף. ביום 9.8.2012 הוגש התסקיר הנוסף, שבו ציין שירות המבחן כי המערער הוא אדם שטרם גיבש את זהותו האישית ומתקשה להתמודד עם הקונפליקטים הקשורים בכך. לפיכך סבר שירות המבחן כי שילוב המערער בהליך טיפולי עשוי לצמצם את התנהגותו התוקפנית בעתיד, ולבקשתו, נדחה הדיון להגשת תסקיר משלים. תסקיר זה הוגש ביום 23.10.2012, ובו סיכם שירות המבחן את התרשמותו מן המערער, שלפיה מדובר באדם בעל רגישות גבוהה לתדמיתו, העלול להגיב בתוקפנות לניסיון לערער עליה. על כן המליץ שירות המבחן על שילובו בטיפול וכן על הטלת עונש מאסר בעבודת שירות, כאמצעי שיהא בו כדי להעביר למערער מסר מרתיע המציב גבולות להתנהגותו.
בית המשפט קמא עיין בתסקירים שהונחו על שולחנו, ושקל בעניינו של המערער הן שיקולים לחומרה, הן שיקולים לקולה. בצד השיקולים לחומרה הביא בית המשפט בחשבון את הפגיעה שפגע המערער בכבודם ובחירותם של קורבנותיו, ואת ההשפלה שגרם להם שעה שציווה עליהם לפשוט את בגדיהם; את הפגיעה הפיזית שנגרמה בעת התזת גז הפלפל על אחד הקורבנות; את מספרם הרב של הקורבנות, הנמנים על אוכלוסיה מוחלשת בהיותם שוהים בלתי חוקיים; ואת הפגיעה בערכיה של מדינת ישראל כמדינת חוק, הבאה לידי ביטוי בניצול לרעה שניצל המערער את נשקו ואת מדיו. מן העבר השני שקל בית המשפט שיקולים לקולה: הודיית המערער במיוחס לו, אשר הביאה לחסכון זמן שיפוטי; נטילת האחריות המסוימת של המערער ונכונותו להשתלב בפעילות טיפולית; השבת הרכוש לנפגעים ללא קשר לחקירה המשטרתית; נסיבותיו האישיות, ובהן פציעת אחיו בתאונת דרכים, הפגיעה הכלכלית במשפחתו המורחבת והיותו אדם נורמטיבי נטול עבר פלילי; תקופת שהייתו במעצר שכללה אף מעצר בית בן כשנתיים; והזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. עוד שקל בית המשפט את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עבודות שירות, אך בשים לב לחומרת המעשים סבר כי נדרשת ענישה ההולמת את הפגיעה שגרמו מעשי המערער, וגזר את עונשו כמפורט לעיל.
על גזר דין זה משיג המערער שבפנינו. בא כוחו של המערער טען בהודעת הערעור ובדיון לפנינו כי שגה בית המשפט קמא שעה שהנחה עצמו ברוחו של תיקון 113 לחוק העונשין, אף שציין כי התיקון אינו חל על המערער שהורשע בטרם נכנס התיקון לתוקפו. כן מלין בא כוח המערער על הפער בין העונש שנגזר על המערער לבין זה שנגזר על שותפו הקטין. בעניין זה גורס בא כוח המערער כי בית המשפט קמא סירב לערוך השוואה בין עניינו של הקטין לבין עניינו-שלו משום שסבר כי עניינו של הקטין ניצב על התפר שבין מעורבות פלילית לבין היותו קורבן בעצמו - על אף שבכתב האישום המתוקן אין כל טענה לכך. עוד טוען בא כוח המערער כי בית המשפט קמא התעלם מפסיקה שהגיש ביחס למתחם הענישה הנוהג בבואו לגזור את דינו של המערער, בנמקו כי הפסיקה שהוגשה ניתנה עובר לכניסתו לתוקף של תיקון 113 - וזאת על-אף שקבע כאמור כי התיקון אינו חל על המערער נוכח מועד הכרעת הדין בעניינו. לבסוף טוען המערער כי לא היה מקום לדחות את המלצת שירות המבחן לפיה יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל.
באת כוח המדינה טענה מנגד כי העונש שהושת על המערער ראוי בהתחשב בחומרת העבירה, וכי יש בו ביטוי גם לשיקולים לקולה. כן התייחסה באת כוח המדינה לטענת המערער ביחס לחלקו של הקטין באירוע, וציינה כי מעורבותו הייתה פחותה בהרבה מזו שיוחסה למערער.
לאחר שבחנו את גזר הדין של בית המשפט קמא ואת הודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן להיעתר לערעור.
הלכה עמנו כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים, שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 2678/12 אבו כף נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.1.2013)). במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המערער להצביע על סטייה המצריכה התערבות. תחילה ייאמר כי לא מצאנו ממש בטענות המערער ביחס לשימוש שעשה בית המשפט קמא בתיקון 113. בית המשפט ציין מפורשות כי התיקון אינו חל על עניינו של הנאשם, והשתמש בו כמקור השראה בלבד. בכך אין כל פגם. זאת ואף זאת: המערער שלפנינו הורשע על-פי הודאתו בביצוען של עבירות שוד ותקיפה נגד קבוצה גדולה של קורבנות, תוך עשיית שימוש פסול ונפסד בכוח שהוענק לו במסגרת תפקידו כשוטר משמר הגבול. לנסיבה זו משקל נכבד בענייננו. כבר נפסק כי את תופעת ניצול הכוח והשפלת הזולת תוך ביזוי המדים יש לעקור מהשורש, שכן "מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאבדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק" (ע"פ 1795/06 יוספי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (24.7.2006); כן השוו: ע"פ 1752/00 מדינת ישראל נ' נקאש, פ"ד נד(2) 72, 83 (2000); ע"פ 8961/07 סחייק נ' מדינת ישראל (14.1.2008)). משכך, גם אנו לא מצאנו מקום להשוואה שביקש לערוך בא כוחו של המערער בינו לבין הקטין אשר סייע לו במעשיו, שהרי אין דינו של מי שמנצל כוח השררה - כמערער דכאן - כדינו של זה שנלווה אליו. כך, מקל וחומר כשעסקינן בקטין. מטעם זה אף לא נראה כי יש בפסיקה שהציג בא כוחו של המערער כדי לסייע לו, שכן הפוך והפוך בה - ולא תמצא בה עניין הדומה לעניינו של המערער, אשר עשה את שעשה בהיותו לובש מדים וכשהוא מצויד בכלי נשק שנמסרו לו במסגרת תפקידו.
בנוסף לכך יש להביא בחשבון את מספרם הרב של הנפגעים ואת היותם נמנים על אוכלוסיה מוחלשת. כפי שציין בית המשפט קמא, כאשר עסקינן בקבוצת אוכלוסיה מוחלשת, חסרה היא חלק משכבת ההגנה של האוכלוסייה הכללית, באשר אין היא נוטה לרתום לעזרתה את הגנת המשטרה והחוק בשל חששה מפניהם. דווקא בשל כך יש להחמיר בעונשו של מי שמבקש לפגוע בה. כך, במיוחד שעה שלמעשה השוד נלוותה פגיעה קשה ובלתי נחוצה בכבודם של הקורבנות - כאשר הורה להם המערער לפשוט את בגדיהם. לבסוף, אף שערים אנו להמלצת שירות המבחן בעניינו של המערער, דומה כי אין בה כדי לשנות ממסקנתנו. כידוע, עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין ובית המשפט אינו מחוייב לאמצה (ע"פ 8815/12 מחמוד נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.1.2013); רע"פ 5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל (12.6.2003)). בית המשפט קמא הביא המלצה זו בחשבון, אך כאמור, רשאי היה הוא לסטות ממנה, לא לשים את שיקולי השיקום במרכז הכרעתו וליתן משקל דומיננטי לאינטרס הציבור, כפי שעשה.
נוכח המקובץ, לא מצאנו כי המקרה דנן מצדיק את התערבותנו, ולכן איננו נעתרים לערעור והוא נדחה בזה.
ניתן היום, כ"ט באדר התשע"ג (11.3.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il