פסק-דין בתיק ע"פ 44201-02-11

ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני, שופט בכיר) ב-ת"פ 4651/06, במסגרתו הרשיע בית המשפט את המערערים בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום (פריצה לרכב בכוונה לגנוב והחזקת כלי פריצה) וגזר למערער 1 עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, הפעיל בית המשפט במצטבר מאסר על תנאי למשך 30 יום שהיה תלוי ועומד נגד המערער 1; למערער 2 נגזר עונש של מאסר בפועל למשך חמישה חודשים ומאסר על תנאי של שישה חודשים.

על פי האמור בכתב האישום שבביצועו הורשעו המערערים, ביום 24.12.04 בסמוך לשעה 16:00 ברח' גבעת שאול 17 בירושלים, פרצו השניים ואדם נוסף לרכב השייך למתלונן, בדרך של פתיחת הדלת בכוח ובכוונה לגנוב. בהמשך נתפסו השניים כשהם מחזיקים ברכבם פנס, סכין יפנית, קאטר, חמישה מפתחות שונים, מוט ברזל ומפתח גלגלים. יצוין, כי כתב האישום הוגש נגד המערערים ואחר (נאשם 2), אשר התיק נגדו נסגר במהלך המשפט.

בית המשפט השתית את הרשעתו על עדויותיהם של עדי ראייה אשר הבחינו במעשה הפריצה ודיווחו על כך למשטרה. הדיווח המהיר אפשר את מעצר המערערים ברכב המילוט בקרבת מקום. עדי הראייה (אם ובנה) העידו, כי הבחינו מחלון ביתם בצעירים הפורצים לרכב מסחרי מסוג מרצדס שעמד בסמוך לביתם. כאשר הבן יצא למקום ברחו הפורצים ברכב טנדר מסחרי "עם ברזנט כחול" ששתי הספרות האחרונות של מספר הרישוי שלו היו 59. הבן ציין בעדותו, כי ברכב המילוט ישב אדם אחד ואת מעשה הפריצה ביצעו שניים שנמסר תיאורם החיצוני. האם ציינה בעדותה כיצד נראו הפורצים ומה לבשו, ואף הוסיפה כי נגשו "עם דבר מה ארוך" לרכב שנפרץ. האם אף אמרה כי היא לא הבחינה במספר הרכב אך בנה הבחין בו, כאמור לעיל. עדותם של שני עדי הראייה נבחנה בחקירה נגדית ונמצאה מהימנה. העדות הייתה בהירה וברורה ובית המשפט התרשם כי על אף שחלף זמן מאז חזו העדים בעבירה, נשאר חותמה בזיכרונם. הנדבך השני להרשעה היה עדויות בדבר מעצרם של המערערים על ידי השוטרים שהוזעקו למקום על ידי עדי הראייה. על פי עדויות אלה, נעצר רכב שענה לתיאור שמסרו עדי הראייה בדבר סוגו, צבעו, צבע הברזנט ומספר הרישוי ברח' ירמיהו ובו נמצאו המערערים והאחר. עוד נמצא ברכב מוט הברזל עליו מסרו עדי הראייה וכן כלי פריצה נוספים. כמו כן, תיאורם של נוסעי הרכב בפי השוטרים מבצעי המעצר תאם את התיאור שמסרו עדי הראייה. הנדבך השלישי בהרשעה היה התרשמותו של בית המשפט מן ההסברים שמסרו המערערים לראיות המסבכות כאמור לעיל בעדויותיהם. בית המשפט ציין, כי המערערים ניסו להרחיק עצמם מן האירוע ככל האפשר וגרסאותיהם היו מוקשות ועוררו תמיהות בדבר מעשיהם ביום האירוע, ובמיוחד בפרק הזמן מאז שבו לירושלים מתל אביב, על פי טענתם, ועד שנתפסו על ידי השוטרים.

לפנינו מלין ב"כ המערערים על ההרשעה בדין ועל העונש שנגזר למערערים.

לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ונתנו דעתנו לטענות ב"כ המערערים בעל-פה, לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה. כאמור לעיל, הרשעתם של המערערים נסמכת על שלושה גופי ראיות, בלתי תלויות, ממקורות עצמאיים, אשר הצטברותן מוכיחה את ביצוע העבירות מעבר לספק סביר. אין המדובר בראיות נסיבתיות כפי שטען הסניגור המלומד, שכן עדי הראיה מתארים את מעשה העבירה בזמן אמת ועדותם, לרבות יכולתם להבחין בפרטים שמסרו, נבחנה במסגרת החקירה הנגדית ובית המשפט ראה לסמוך עליה ממצאים לחובת המערערים. לעדויותיהם החשובות של עדי הראייה מצטרפים הנתונים העולים מנסיבות מעצרם של המערערים, כאמור לעיל, אשר מאשרים את עדויות עדי הראייה, ומחזקים אותן.

אשר לעונש, בית המשפט התייחס בגזר דינו לעברם הפלילי המכביד של המערערים. ביחס למערער 1, הלה הספיק לצבור לחובתו 13 הרשעות קודמות, חלקן חמורות מאוד, דוגמת עבירה של שוד מזוין (משנת 99), בעבירות מסוגים שונים (עבירות אלימות ועבירות רכוש), לרבות עבירות מן הסוג בהן הורשע בתיק זה. בית המשפט ציין גם, כי תלוי נגד המערער 1 מאסר על תנאי של 30 יום שהוטל עליו בשנת 2004 בגין עבירות דומות. בית המשפט מצא כי כל אלה לא הרתיעו את המערער 1 מלשוב ולבצע את העבירות בהן הורשע, המערער אף לא הביע חרטה על מעשיו, ולכן אין להקל עמו. אשר למערער 2, מדובר במי שלחובתו שתי עבירות. האחת, עבירת אלימות, איומים והיזק לרכוש במזיד עליהן נדון בשנת 2004 לשירות לתועלת הציבור והתחייבות, וכן עבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, שבוצעה בשנת 2005, בגינה נדון בשנת 2008 בין היתר למאסר למשך 5 חודשים. בית המשפט ציין כי עברו של המערער 2 מכביד פחות ונראה כי מדובר במי שנגרר אחר אחרים. לפיכך, ראה בית המשפט להבחין בין המערערים באשר לעונש, כך שגזר לאחד 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ולשני אך 5 חודשים.

לא מצאנו לנכון להתערב בעונש שנגזר למערערים. בדיון שקיימנו ביום 12.4.11 ביקשנו השלמת טיעון מב"כ המשיבה בנוגע לנסיבות בהן נסגר תיקו של הנאשם 2. בישיבה נוספת מיום 19.5.11 קיבלנו תשובה בכתב בעניין זה, והתשובה שניתנה מספקת מענה הולם לשאלת ההבחנה בין המערערים לבין הנאשם הנוסף. לגוף העונשים שנגזרו למערערים, איננו רואים מקום להתערבות ערכאת הערעור. מדובר בעונשים הולמים, הן את נסיבות המעשים והן את הנסיבות האישיות והייחודיות לכל אחד מהמערערים.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור על שני ראשיו.

המערערים יתייצבו לריצוי העונש ביום 10.7.11 עד השעה 10:00 בבית המעצר ברמלה או במקום שתקבע וועדת המיון .

ניתן היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, במעמד הצדדים, המערערים ובא-כוחם, ב"כ המשיבה ומתורגמנית לשפה הערבית.